החלטה זו עניינה בבקשת הנאשם להורות כי הדיון בתיק זה יתקיים בפני מותב של שלושה שופטים.
1. ביום 24.12.12 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מתן תעודה כוזבת והפרת אמונים. בין השנים 1999-2003 כיהן המבקש כרב הראשי לישראל- "הראשון לציון" - וכראש מועצת הרבנות הראשית לישראל, שהיא המוסד הרבני העליון מטעם מדינת ישראל. על פי הנטען בכתב האישום, בתקופה האמורה הנחה המבקש את מחלקת הבחינות וההסמכה ברבנות הראשית לנפק תעודות הסמכה בדמות תעודת "השכלה תורנית גבוהה" לאלפי אנשי כוחות ביטחון על אף שידע בבירור כי הם אינם עומדים בתנאים לקבלת התעודה האמורה. בעקבות מתן התעודות קיבלו אלפי אנשי ביטחון תוספות שכר משמעותיות.
2. התיק שבכותרת נשוא בקשה זו נקבע לדיון בפני דן יחיד אצל כב' השופט הבכיר צ' סגל.
3. לטענת המבקש, נסיבותיו של התיק מחייבות להורות על הרכב של שלושה שופטים שידון בו. על פי הטענה, אמנם המבקש אינו מכהן עוד כרב הראשי לישראל, אולם תואר "הראשון לציון" נותר בעינו גם לאחר שסיים את תפקידו זה. עוד טוען המבקש, כי להכרעה בעניינו עשויות להיות השלכות משפטיות וציבוריות מרחיקות לכת. המבקש מוסיף כי עניינו אינו נופל מאותם מקרים בהם הועמדו לדין אישים שנשאו בעבר במשרות ציבוריות חשובות - כגון: ראש ממשלה לשעבר, שרים וראשי ערים - והדיון בעניינם התקיים בהרכב של שלושה שופטים, הגם שאותם אישים סיימו את תפקידם הציבורי עובר להעמדתם לדין פלילי. כן הוא טוען כי קיימות בפיו טענות מקדמיות משפטיות עקרוניות לעצם הגשת כתב האישום נגדו, ומן הראוי כי טענות אלה תוכרענה בפני הרכב מורחב.
4. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש הוא כיום אדם פרטי שאינו מכהן בתפקיד ציבורי, ומשכך תוצאות המשפט אינן בעלות השלכות ציבוריות על אפשרותו או כשירותו לכהן בתפקידים ציבוריים בעתיד. היא מאשרת כי אכן היו מקרים מסוימים בהם היא עתרה להרחבת מותב, אולם המדובר במקרים סבוכים שתוצאות המשפט בעניינם הם בעלי השלכות ציבוריות מובהקות. לשיטתה, עניינו של המבקש אינו נופל בגדר המקרים האמורים, והמבקש גם לא הראה אילו השלכות ציבוריות מרחיקות לכת עשויות להיות להכרעה במשפטו. המשיבה ממשיכה וטוענת כי אין להבדיל את תיקו של המבקש מתיק מקביל נוסף המתנהל בבית משפט זה והעוסק באותה פרשייה ונדון בפני דן יחיד (פ' 260/08, כב' השופט א' כהן). לבסוף, טוענת המשיבה כי קיומן של טענות מקדמיות של המבקש אינן מצדיקות הרחבת המותב.
5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אפרט את השיקולים שביסוד קביעה זו.
6. נקודת המוצא לדיון מצויה בסעיף 37 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן- חוק בתי המשפט). הסעיף מורה כי בית המשפט המחוזי ידון בהרכב של שלושה שופטים בעבירה שעונשה מוות או מאסר 10 שנים ויותר, וכן בערעור על פסקי דין של בתי משפט או בתי דין (בכפוף לחריגים שלא זה המקום לפרטם). עניינו של המבקש אינו נכלל בגדרו של סעיף זה. משכך, תיקו של המבקש יכול להישמע בפני דן יחיד. לעניין זה יפים דבריו של כב' הנשיא שמגר בבג"ץ 583/87
הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683 (1987) (להלן- פרשת הלפרין), לאמור:
"נקודת המוצא היא, מכל מקום, משקבע המחוקק, שעבירה פלונית תידון בדרך כלל לפני שופט יחיד, אין הגדלתו של ההרכב בגדר נושא שיש לראותו כמוסיף או כגורע מבחינת זכויותיו של הנאשם." (שם, עמ' 703; ראו גם בג"צ 4970/05
אפל נ' נשיאת בית המשפט השלום בתל אביב (2005)).
7. אכן, על פי סעיף 37(א)(3) לחוק בתי המשפט קיימת סמכות לנשיא בית משפט המחוזי להורות על דיון בהרכב של שלושה שופטים מקום בו ניתן לקיים דיון בדן יחיד. הדבר נתון לשיקול דעתו של הנשיא לאור השקפתו על חשיבותו של העניין המסוים העומד לדיון. במקרה שבפניי לא שוכנעתי כי לתוצאות המשפט תהיינה השלכות משפטיות או ציבוריות מרחיקות לכת. המבקש גם לא העלה בהקשר זה טענות קונקרטיות.
מן החומר שבפניי עולה כי בבית משפט זה קיים תיק מקביל שעניינו באותה פרשה, וכי הוא מתנהל בפני דן יחיד (ת"פ 206/08, כב' השופט א' כהן). הואיל ומדובר באותה פרשה, ובשים לב לכך שעל פניו נראה לכאורה כי המדובר בשאלות עובדתיות ומשפטיות דומות לתיק שבפניי, אינני מוצא לנכון להבחין את תיקו של המבקש מהתיק המקביל, באופן שיידון בפני הרכב של שלושה שופטים. אוסיף, כי אין מדובר לכאורה בשאלות משפטיות מורכבות או סבוכות המצריכות דיון במותב תלתא.
8. ער אני לכך, כי היו מקרים מסוימים בהם המשיבה עצמה ביקשה כי משפטם של עובדי ציבור בכירים יידון בפני מותב של שלושה שופטים (כמפורט בסעיף 1 לתגובתה). אלא, שבקשותיה לא תמיד נענו (ראו למשל החלטה של כב' הנשיאה ד' ברלינר בעניין
"הולילנד" - ת"פ 10291-01-12
מדינת ישראל נ' צ'רני ואח' (2012), (להלן- פרשת צ'רני)). כמו כן, בחלק ניכר מאותם מקרים מדובר היה בנאשמים שכיהנו בתפקידים ציבוריים ערב הגשת כתב האישום נגדם. המבקש, לעומת זאת, איננו מכהן כרב הראשי לישראל מזה למעלה מ- 9 שנים, וגם לא נטען כי הוא נושא כיום בתפקיד ממלכתי אחר.
9. אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה ראוי כי הדיון בטענות המקדמיות המשפטיות הנוגעות לעצם הגשת כתב האישום נגדו יידונו בפני מותב של שלושה שופטים. כפי שכבר בואר לעיל, גודלו של ההרכב הדן בעניינו של נאשם אינו נתון המוסיף לזכויות הנאשם או גורע מהן (ראו פרשת הלפרין; בג"צ 4970/05
אפל נ' נשיאת בית המשפט השלום בתל אביב (2005 ); פרשת צ'רני)).
10. משקבעתי לעיל כי מהות האישום ועניינו של המבקש אינם דורשים בירור לפני הרכב של שלושה שופטים, אדרש גם לשיקולים מינהליים-מערכתיים. אמנם, השיקולים המינהליים, ובכללם השיקול של העומס הכבד המוטל על בית המשפט, אינם יכולים להיות שיקולים מכריעים להחלטה שעניינה העברת תיק לדיון בפני הרכב מורחב. ברם, נוכח הנסיבות שבפניי ועל רקע קביעותיי לעיל, אף "שיקולים אלה אינם שיקולים זרים בהקשר זה ויש מקום להתייחס גם אליהם לטובת הציבור כולו" (ראו פרשת צ'רני).
כללו של דבר, נוכח כל השיקולים לעיל, הבקשה נדחית.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ג, 08 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.