המבקשת עותרת להעברת הדיון בתובענה זו אשר הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות, לבית משפט השלום.
המשיב הגיש תביעתו, כתביעה קטנה, לפיצוי כספי בסך 20,000 ש"ח וזאת כנגד מנהל בית כלא ניצן, אשר לטענת המשיב גרם לו לסבל רב ועוגמת נפש עקב פגיעות בחלק מזכויותיו כאסיר.
טרם הגשת הבקשה נשוא החלטתי זו, המבקשת הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, כאשר לשיטתה הסמכות לדון בתובענה זו מסורה לבית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים וזאת במסגרת עתירת אסיר. בהחלטת בית המשפט מיום 09.07.2012 הבקשה נדחתה.
לשם השלמת התמונה יש לציין כי המשיב הגיש לפני כחצי שנה 2 עתירות לבימ"ש המחוזי לעניינים מנהליים, הן כנגד מנהל בית המעצר והן כנגד תנאי כליאתו [עת"א 46822-03-12 ועת"א 35537-02-12], אולם אלו ככל הנראה בוטלו על ידו.
המבקשת הגישה כתב הגנה, ובו הודעת חסינות עובד ציבור החלה על מפקד בית הכלא מר פייסל מנדו, וכן במקביל הגישה בקשה זו להעברת התובענה לבית משפט שלום, שכן לשיטתה, דיון באחריות המדינה בנזיקין בגין עוולה שלטונית אינו מתאים להידון במסגרת תביעה קטנה.
בתגובתו, התנגד המשיב לבקשה, וטען כי הן הסמכות העניינית והן מהות עילת התביעה ניתנות לדיון והכרעה במסגרת תביעה קטנה. כמו כן, המשיב מעלה בתגובתו טענות לגופה של התובענה אודות תנאי כליאתו ומציין כי חלק מן האמרות והמסמכים שהוגשו ע"י המבקשת יש בהם כדי לבצע ניסיון הטעיה וכי מכילים מידע חלקי ולא מדויק.
לטענת המבקשת, מקומה של תובענה זו הינו בבית משפט שלום שכן עסקינן בבירור אודות תנאי החזקתו והפרת זכויות המשיב עת שהותו בכלא, כאשר המדובר בפעולות שלטוניות מובהקות, וכי השאלות שתובענה זו מעוררת עשויות להוביל להשלכות רוחב נרחבות; ייתרה מכך, טיב טענותיו של המשיב מצריכות בירור עובדתי מעמיק ונרחב יותר מזה המתאפשר במסגרת תביעה קטנה; בנוסף, מוסד התביעות הקטנות נועד לאפשר גישה קלה לאזרח בעיקר בענייני צרכנות ואין זה ראוי כי תקיפת אקט שלטוני יתבצע במסגרת זו.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
סעיף 60 לחוק בתי המשפט קובע:
"(א) בית משפט לתביעות קטנות ידון בתביעה אזרחית שהגיש יחיד
(1)
לתשלום סכום שאינו עולה על 32,700 שקלים חדשים;
(2)
למתן צו להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול עסקה, כששווי המצרך או התיקון או סכום העסקה, לפי הענין, אינו עולה על הסכום האמור בפסקה (1).
ובתביעה-שכנגד לסכום או לצו כאמור, ובלבד שהתביעות אינן לפי זכות שהומחתה או שהוסבה ואינן בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר.
(ב) בית המשפט רשאי לא לדון בתביעה או בתביעה-שכנגד ולהעבירן לבית משפט שלום, אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן, או אם ראה שהתביעה הוגשה בידי תובע שכבר הגיש באותה שנה באותו בית משפט יותר מחמש תביעות..."
כעולה מן האמור בסעיף 60(ב), מסורה לבית המשפט הסמכות להעברת הדיון לבית משפט שלום במקרים בהם הדיון בבית משפט לתביעות קטנות, לאור מאפייניו היחודיים, אינו מתאים להן. חלק ממאפייניו המיוחדים של בית המשפט לתביעות קטנות כוללים גמישות בסדרי הדין והראיות [ראה סעיף 62 לחוק בתי המשפט וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976), ייצוג בעל דין בהיתר [ראה סעיף 63 לחוק בתי המשפט] כאשר מאפיינים אלו עיקרם לאפשר קיומו של הליך מהיר ויעיל.
תובענות מסוג זה, שבהם המדינה התרשלה וגרמה לנזק ממוני לאסיר מוגשות לית המשפט לתביעות קטנות, ראה בג"ץ 2171/06
שני כהן נ' יו"ר הכנסת (לא פורסם 2011) :
"בצד המסלול המוסדר בסעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר, פתוחה בפני אסירים ועצורים גם האפשרות להגיש תביעות כספיות אישיות נגד שירות בתי הסוהר. אחת הדרכים הנפוצות לתביעות מסוג זה היא באמצעות הגשת תביעה אישית לבית משפט לתביעות קטנות. עיון בפסיקה בתחום זה מעלה כי הפניה לבתי משפט לתביעות קטנות הינו אפיק פעולה שכיח, לרבות בתביעות שעניינן ברשלנות שירות בתי הסוהר (ראו, מבין רבים אחרים: ת"ק (רמ') 1030/09
זמיר נ' שב"ס ([פורסם בנבו], 24.12.2009); ת"ק (רשל"צ) 536/02
סטניסלב נ' שירות בתי הסוהר ([פורסם בנבן] 11.11.2002)). אף בשאלות צרכניות מובהקות הביעו בתי המשפט דעתם כי אין מניעה שאסיר יגיש תביעה כספית כנגד שירות בתי הסוהר (ראו: בש"א (חי') 1150/07
שפינדלר נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו] 25.3.2007), פסקה 4 לפסק-הדין)."
בעניינו, כתב התביעה ותגובת המשיב לבקשה נשוא החלטתי זו מכילות טענות רבות כנגד הפרת פקודות, צווים ונהלי שב"ס, במספר מועדים, ונטען כי ההפרות פגעו בזכויותיו של המשיב וגרמו, לטענתו, לעוגמת נפש רבה בגינה נתבע פיצוי כספי ע"ס 20,000 ש"ח.
לאור היקף טענות התובע והשאלות אשר הן מעלות, יש לבחון האם הפורום הראוי לידון בה הינו בית המשפט לתביעות קטנות, והתשובה לשאלה זו שלילית.