תא"מ
בית משפט השלום חיפה
|
22002-07-11
05/03/2012
|
בפני השופט:
ניר זיתוני
|
- נגד - |
התובע:
1. טוקאי שירותי הסעדה בע"מ 2. זיו לוי ( רוזנברג ) 3. עופר המאירי
|
הנתבע:
אלישע רן אוליאל
|
החלטה |
בענין : בקשה לביטול פסק דין
1. התובע סיפק שירותי שליחויות של מזון למסעדת טוקאי שהופעלה באמצעות הנתבעת 1 (להלן: "חברת טוקאי"). הנתבע 2 (להלן: "זיו") הוא הבעלים של חברת טוקאי והנתבע 3 (להלן: "עופר") שימש כמנהל המסעדה.
2. אין מחלוקת כי שלושה שטרות בסך כולל של 6,350 ש"ח שנמסרו לתובע עבור שירותי שליחויות ומועדי פרעונם בחודש 6/11 ונמשכו מחשבונה של חברת טוקאי לפקודת התובע חוללו בציון "אין כיסוי מספיק".
3. ביום 13/7/11 הגיש התובע בקשה להטלת עיקול זמני טרם הגשת תביעה כספית בסך של 43,215 ש"ח. העיקול כלל עיקול על זכויות כספיות וכן עיקול על המיטלטלין במסעדה. אין מחלוקת כי צו העיקול בוצע ביום 17/7/11 על ידי בעלי תפקיד מטעם לשכת ההוצאה לפועל. אין מחלוקת כי הודעה על ביצוע ההליך הכוללת את שם התובע וסכום העיקול בסך של 43,400 ש"ח נמסרה במעמד ביצוע העיקול לזיו. זיו העיד בדיון שהתקיים בפניי אתמול כי לא ראה את סכום העיקול ובחר להניח את העתק העיקול בצד מבלי לבצע לגביו פעולה כלשהי. עוד סיפר זיו כי מכר חלק מהציוד המצוי במסעדה, לרבות ציוד שעוקל ברישום תוך שהוא מודיע לקונים על קיומו של העיקול ומבטיח להם כי חברת טוקאי לוקחת אחריות על כל נזק שייגרם להם בעקבות העיקול.
4. ביום 20/7/11 הגיש התובע תביעה בסדר דין מהיר על סך 45,572 ש"ח בגין חוב נטען לחודשים מרץ עד יוני 2011. התביעה כנגד זיו התבססה על העובדה כי הוא מחזיק במחצית הון המניות של חברת טוקאי, על כך שפעל למכירת המסעדה ועל מסמך שכותרתו מסמך כוונות מיום 22/6/11. במכתב הכוונות כתב זיו לתובע כדלקמן: "בהמשך לשיחתנו אני מצהיר בזאת על כוונתי הטהורה (כוונתינו) לעמוד בכל ההתחייבויות של טוקאי / גלי ים אליך או לחברה שבבעלותך. אין בנו מחשבה ו/או כוונה שלא לעשות כן ונעשה כל מאמץ אפשרי על מנת למצות את התהליך במהרה".
5. ביום 13/11/11 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. לבקשה צורפו תצהיר מוסר מיום 8/11/11 וכן שלושה אישורי מסירה. בתצהיר המוסר נטען כי ביום 21/7/11 בשעה 16:30 ביקר התובע במסעדת גלי ים טוקאי ברח' יפה נוף 108 בחיפה ומסר באופן אישי שלושה העתקים מכתב התביעה בתיק זה, האחד לזיו, האחד לעופר ואחד נוסף עבור חברת טוקאי לידי עופר וזיו, אולם עופר וזיו סירבו לחתום על אישור המסירה. אישורי המסירה עצמם נערכו לכל הדעות באופן רשלני במובן זה שלא צוין לגביהם למי הם מיועדים ומהו תוכנו של כתב בי הדין שנמסר. כמו-כן סומן על גבי אישורי המסירה כי לא נמסרו כיוון שהנמען סירב לקבלם. ברור כי סימון שגוי זה אינו תואם את האמור בתצהיר המוסר לפיו הנמנעים סירבו לחתום על אישורי המסירה.
6. ביום 18/11/11 נחתמה פסיקתא במסגרתה חויבו הנתבעים במלוא סכום התביעה.
7. אין מחלוקת כי פסק הדין נמסר לנתבעים וכי הנתבעים הגישו בקשה לביטול פסק דין במועד.
8. ראשית , יש להכריע בטענת הנתבעים לפיה עצם העובדה שכתב התביעה נמסר לפי הנטען על ידי התובע עצמו, אינה עומדת בדרישות הדין ומצדיקה כלשעצמה לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, מצאתי לנכון לקבלה מהנימוקים שיפורטו להלן.
9. בפסיקה אליה הפנה ב"כ הנתבעים במסגרת התשובה לתגובה נקבע מפורשות כי בעל הדין עצמו אינו יכול להיכלל בהגדרה פקיד מסירה לצורך המצאה כדין כיוון שלבעל הדין יש אינטרס ועל כן עדותו מוטלת בספק.
בש"א (שלום תל-אביב) 157938/08 אי. איי. צאנלז ואח' נ' היי לייט תקשורת שיווקית, מאגר נבו.
ת.א. (שלום חיפה) 22925/06 חרמון נ' דינמיק צפון, החלטה מיום 7/7/08, מאגר נבו.
10. לטעמי, יש מקום לשקול במקרים חריגים לאפשר לב"כ התובע להתיר לתובע עצמו לבצע את מסירת כתב התביעה רק לאחר שהחלופה המקובלת לא עלתה יפה ואין באפשרות התובע לממן שכירת שירותיו של פקיד מסירות מקצועי. כך במקרה בו כתב התביעה שנשלח באמצעות רשות הדואר בדואר רשום עם אישור מסירה חוזר בציון לא נדרש. זה אינו המקרה שלפנינו , בו ניסיון המסירה על ידי התובע עצמו היתה האפשרות הראשונה.
11. הצדדים נחקרו בפניי על האמור בתצהיריהם והציגו גרסאות קוטביות בשאלה האם התובע המציא את כתב התביעה לנתבעים ביום 21/7/11 במסעדה. לא אוכל לקבוע מימצאי עובדה חד משמעיים שיש בהם כדי להכריע בין גרסאות סותרות אלו. נטל ההוכחה להראות כי כתב התביעה נמסר כדין לנתבעים מוטל על שכמו של התובע והתובע לא עמד בנטל זה כיוון שלא קיים את דרישות הדין בכל הנוגע לאופן מסירת התביעה על ידי פקיד מסירה כהגדרתו בתקנות.
12. שקלתי את האפשרות לקבל את טענת התובע לפיה הנתבעים ידעו בפועל על הגשת התביעה, ידיעה שיש בכוחה להשתיקה מלטעון כי לא קיבלו את כתב התביעה בהתאם לדרכי המסירה הקבועות בדין. לא מצאתי לנכון לקבל טענה זו כיוון שאין בפניי מימצאים המאפשרים לקבוע באופן חד משמעי קיומה של ידיעה פוזטיבית ומלאה על תוכנו של כתב התביעה. כל שהוכח בהליך שבפניי הוא כי זיו קיבל את צו העיקול והתרשל רשלנות רבתי בטיפול בו. עובדה זו תילקח בחשבון בפסיקת הוצאות ההליך, אך אין בה די כדי לייחס לכל הנתבעים ידיעה שדי בה כדי לגבור על כלל ההמצאה.
13. אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק מבלי לבחון כלל את סיכויי הההגנה.
14. לשלמות התמונה אתייחס בקצרה לנתונים שהתבררו בהליך שבפניי בכל הנוגע לסיכויי ההגנה. סיכויי הההגנה של חברת טוקאי אינם גבוהים בהתחשב בעובדה כי קיימת למעשה הודעה בעצם קיומו של החוב ובהעדר תחשיב חשבונאי נוגד. יחד עם זאת, בכל הנוגע לחברת טוקאי, עומדת לתובע לרועץ העובדה כי לא צירף לכתב התביעה את דפי היומן על בסיסם חושב סכום התביעה.
15. סיכויי ההגנה של זיו אינם גבוהים לאור העובדה שהוא חתום על מכתב הכוונות, נספח ה' לכתב התביעה. הפרשנות של זיו לפיה השימוש שעשה בלשון רבים (כוונתנו) במכתב הכוונות מתייחס אך ורק לחברה אינו מתקבל על הדעת בהתחשב בעובדה כי כל התייחסות לחברה בשפה העברית יכולה להיות אך ורק בלשון נקבה יחיד ולא בלשון רבים.
16. סיכויי ההגנה של עופר טובים למדיי בהתחשב בעובדה שעופר אינו חתום על מכתב הכוונות ואין כל אינדיקציה לכך שזיו התכוון ויכול היה לחייבו באחריות אישית לחוב. כמו-כן אין להתעלם מהעובדה שעופר להבדיל מזיו אינו נמנה על בעלי חברת טוקאי.