בפני תביעה לביצוע שיק בסך 20,000 ש"ח, משוך על ידי הנתבעת לפקודת התובעת ליום 10.7.08. בעקבות התנגדות אשר הגישה הנתבעת ניתנה לה רשות להתגונן והתביעה התבררה בסדר דין מהיר.
תמצית העובדות וטענות הצדדים
1. התובעת הינה חברה העוסקת בניכיון שיקים. הנתבעת הינה, לגרסתה, עקרת בית אולם נקלעה לקשיים כלכליים ומתנהלים נגדה הליכי הוצל"פ. במסגרת הליכי ההוצל"פ המתנהלים נגד הנתבעת אף נעשה לה איחוד תיקים, ברם תיק האיחוד בוטל.
2. במהלך 2008 ביצעה התובעת במסגרת פעילותה ניכיונות של שיקים אשר מסרה לה הנתבעת, בהם שיקים של גב' שפרה גור (להלן:
"שפרה"). השיק נשוא תביעה זו נמשך ונמסר על ידי הנתבעת במסגרת פעילות זו של ניכיונות שיקים אך חולל לאחר הצגתו לפירעון בשל היעדר כיסוי מספיק.
3. לטענת הנתבעת, תוך כדי פעילות של ניכיון שיקים אצל התובעת, סירבה התובעת לקבל שיקים של צדדי ג' ועמדה על קבלת שיקים אישיים של הנתבעת. בלית ברירה, הסכימה לכך הנתבעת ומסרה לתובעת מספר שיקים, בהם השיק נשוא תביעה זו. בין הצדדים הוסכם כי השיקים שמשכה הנתבעת לא יוצגו לפירעון אלא ישמשו לביטחון ועד שהנתבעת תביא לתובעת שיקים של צדדי ג'. בהמשך, טוענת הנתבעת, אכן עלה בידה לקבל סכום במזומן אשר נמסר לתובעת ובכך נפרעו חובותיה והתובעת חייבת הייתה להשיב לה את השיק.
4. לטענת התובעת, בתחילת 2008 בצעו הנתבעת ובעלה אצל התובעת ניכיונות של 3 שיקים של שפרה, משוכים לחדשים מרץ - אפריל 2008 ובסך כולל של 70,650 ש"ח. במועדים המיועדים לפירעון השיקים, הודיעה הנתבעת כי השיקים יחוללו. נוכח הודעה זו, מסרו הנתבעת ובעלה לתובעת 7,000 ש"ח במזומן וכן 5 שיקים של הנתבעת בסך כולל של 66,650 ש"ח. סכום זה מבטא, בדיוק, את החוב המקורי בסך 70,650 ש"ח, פחות 7,000 ש"ח אשר שולמו במזומן, ועוד 3,000 ש"ח בגין דמי טיפול. ארבעה משיקים אלו נפרעו ואילו השיק החמישי חולל. שיק חמישי זה הינו השיק נשוא תביעה זו ועל הנתבעת לפרוע אותו כפי שהוסכם בין הצדדים.
5. הנתבעת תמכה גרסתה בתצהירה ומטעם התובעת הוגש תצהירו של מר איציק לביא, מנהל בתובעת. למעט תצהירים אלו, לא זומנו עדים נוספים. בדיון אשר התקיים ביום 31.1.12 נחקרו המצהירים. בתום הדיון בקשה הנתבעת, אשר ייצגה את עצמה, להגיש סיכומים בכתב וכך גם נקבע.
דיון
6. במוקד המחלוקת עומדת טענת הנתבעת לפיה שילמה לתובעת כספים במזומן כאשר בכך נפרעו חובותיה ואין לתובעת כל זכות להציג את השיק לפירעון. נוכח טענה זו, הנה אשר התברר:
א. הנתבעת טוענת כי שילמה לתובעת כספים במזומן לפירעון חובה (סע' 10 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת איננה מציינת בתצהירה תאריך מדויק בו בוצע התשלום, איננה מציינת סכום מדויק אשר הועבר ואף איננה מציינת את זהותו של אותו אדם לו, לטענתה, בוצע התשלום.
ב. הנתבעת טוענת כי היא מתקשה באיתור מסמכים רלוונטיים ובכדי להמציאם, היא זקוקה למסמכים מבנק דיסקונט (סעיף 11 לתצהיר הנתבעת). בפועל, למרות החודשים אשר חלפו בין מועד הדיון בהתנגדות (2.5.11) למועד ישיבת ההוכחות (31.1.12) לא המציאה הנתבעת ולו מסמך בודד לתמיכה בטענותיה.
ג. במהלך הדיון ביום 31.1.12, בתום החקירות הנגדיות, בקשה הנתבעת צו המורה לתובעת להמציא לה מסמכים בהם פירוט המראה כיצד בדיוק נעשו התשלומים שהעבירה לתובעת (עמ' 11, ש' 28 בפרוט'). בכך ניסתה הנתבעת ליצור רושם של הסתרת מסמכים או מידע הנחוצים לה להוכחת גרסתה. בפועל, הסתבר כי כבר בדיון בהתנגדות טענה הנתבעת כי התובעת מסתירה ממנה מידע (עמ' 3, ש' 11 בפרוט') ולפיכך צוין בפרוטוקול כי המסמכים נמסרים לה במעמד הדיון (עמ' 4 בפרוט'). בדיון אשר התקיים ביום 19.6.11 שוב טענה הנתבעת כי נחוצים לה מסמכים ובו ביום גם הגישה בקשה בעניין זה (בקשה 5 בתיק). בהחלטה מיום 21.7.11 נקבע כי על הנתבעת להגיע למשרדי התובעת וליטול את המסמכים שבקשה בלא כל חיוב בגין זאת אך הסתבר שהנתבעת מצאה את הזמן ליטול את המסמכים רק ביום 30.1.12, יום אחד (!) לפני ישיבת ההוכחות (עדות הנתבעת בעמ' 10, ש' 31 בפרוט'). כך הסתבר שטענות הנתבעת לאי מסירת מסמכים איננה אלא היתממות, כאשר הנתבעת עצמה איננה טורחת לפנות ולקבל את המסמכים שהוכנו עבורה.
ד. בסיכומיה, טוענת הנתבעת כי עדותו של מנהל התובעת, מר לביא, מהווה עדות מפי השמועה שכן את פעילותה בצעה הנתבעת מול בנו, שי לביא. ועוד טוענת הנתבעת שלא ניתן לבסס ממצאים על מסמכי התובעת שכן אלו אינם אמינים. דא עקא, שהנתבעת ממשיכה ונמנעת מהתייחסות פרטנית לפרטים. בעדותו של מר לביא ובמסמכים שצירף מתוארות פעולות רציפות של ניכיון שיקים, פירעון שיקים, החלפת שיקים וכד'. הנתבעת לא טענה בדיון ואיננה טוענת כעת כי פעולה ספציפית כלשהי מאלו שתוארו איננה נכונה או שאיננה משקפת את ההתחשבנות. בהעדר טענה שכזו, לא ניתן לקבל את הניסיון הכוללני לפסול את המסמכים שהציגה התובעת או את עדות מר לביא המתבססת על מסמכים אלו.
ה. בעדותה, נשאלה הנתבעת לעיסוקה וטענה כי הינה "עקרת בית". הא ותו לא (עמ' 8, ש' 28 בפרוט'). בתצהירה מאידך, טוענת הנתבעת שקבלה שיקים "מעסקאות" (סע' 1 בת' הנתבעת), כי אמורה הייתה לקבל שיקים "מלקוח" (סע' 9 בתצ' הנתבעת) ואך שניכתה שיקים "של לקוח" (סע' 10 בתצ' הנתבעת). קשה להבין כיצד זה יש לעקרת בית "לקוחות" וגרסת הנתבעת איננה אמינה ונראית כניסיון להסתיר מידע אודות עיסוקיה של הנתבעת. ניסיון הנתבעת לטעון כי למעשה מדובר בעסק של בעלה (עמ' 11 בפרוט') איננו מוסיף אמינות לנתבעת, שהרי אז עולה מאליה השאלה מדוע אין בפני את גרסת הבעל.
ו. בסיכומיה, מפנה הנתבעת לפעולה ספציפית בכרטסת אשר צירפה התובעת לתצהירה כנספח ז', וטוענת כי פעולה זו מיום 16.6.08 מבטאת את אותה פעולה של ניכיון ותשלום כספים במזומן לפירעון חובה (סע' 4 (יב) בסיכומי הנתבעת). כך טוענת הנתבעת לראשונה (!) בסיכומיה, ביחס למסמכים שהיו ברשותה עוד מיוני 2011 (עדות הנתבעת בעמ' 1, ש' 17 בפרוטוקול הדיון מיום 19.6.11), כאשר לגרסה זו אין זכר בתצהירה ואף לא בחקירה הנגדית למנהל התובעת. אופן זה של העלאת גרסה איננו מקנה לה אמינות כלשהי.
ז. כנגד היעדר כל ראיה לתמיכה בגרסת הנתבעת, הציגה התובעת מסכת סדורה של ראיות, הכוללת כרטסת הנהלת חשבונות, חשבוניות וקבלות. התובעת הציגה תחשיב מסודר המראה בדיוק כיצד נוצר החוב במסירת שיקים של שפרה, כיצד הוחלפו השיקים של שפרה בשיקים של הנתבעת וכיצד נפרעו ארבעה מחמשת השיקים שמסרה הנתבעת, זולת השיק החמישי אשר חולל בהעדר כיסוי.
7. נוכח הראיות אשר הוצגו בפני אינני נותן אמון בגרסת הנתבעת, אינני מקבל את טענתה בדבר תכליתו של השיק ואינני מקבל את טענתה בדבר פקיעת השיק נוכח תשלום כספים במזומן לתובעת. בפועל, כך הסתבר וכך אני קובע, נמסר השיק לתובעת לפירעון חוב של הנתבעת ולאחר שחוללו שיקים של שפרה אשר ניכתה הנתבעת אצל התובעת. הנתבעת לא שילמה לתובעת דבר לפירעון השיק וזה חולל מסיבה אחת ויחידה - הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה הנתבעת.
8. אשר על כן אני דוחה את התנגדותה של הנתבעת וקובע כי עליה לפרוע את החוב בגין השיק במלואו, כנקוב בתיק ההוצל"פ. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין הליך זה, באגרת בית המשפט ובשכר טרחת פרקליטי התובעת בסך של 6,000 ש"ח.
ניתנה היום, ג' אדר תשע"ב, 26 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.