בפני בקשת רשות להתגונן.
1. אליבא דמבקש בתצהירו, ההסכם שבבסיס התביעה, כמו גם כתב הערבות עליו חתם, הינם חוזים אחידים בעלי תניות מקפחות, לרבות תניה הקובעת שבידי המשיבה לתבוע את מלוא החוב מכל אחד מהערבים, אף אם טרם פעלה כנגד השוכר, בניגוד לסעיף 8 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967.
בנוסף לאמור, המשיבה הפרה לטענת המבקש את חובת תום הלב וחובת היידוע כלפיו. לטענתו, בירור הטענות לקיומו של חוב נענו ע"י מנהל מחלקת הגביה במשיבה, כי החוב המופיע במכתב ההתראה, נפרע. לנציג המבקש (מר אוהד בדיחי) נמסר, כי ככל שיידרש טיפול בתשלום חוב נוסף, הרי שהמשיבה תדאג לעדכונו בעניין. חרף ההתחייבות האמורה, לא קיבל המבקש התראה בטרם הגשת התביעה. בנוסף לאמור, בטרם הגשת הבקשה, נפגש המבקש עם הנתבע 1, מר דני גודסי, במשרד ב"כ המשיבה. במהלך הפגישה ציין המבקש בפני עוה"ד את תוכן שיחתו של מר בדיחי עם מנהל מחלקת הגביה. ב"כ הזמינה את מנהל מחלקת הגביה להצטרף לשיחה, והוא אישר את טענות המבקש "שאכן שוחח עם אוהד וכי הודיע לו כי לא קיים חוב". באמור הפרה המשיבה, לטענת המבקש, את חובת תום הלב המוטלת עליה. בשל הפרת חובת היידוע וביצירת מצג לפיו החוב נפרע, זכאי המבקש לביטול הערבות או להפחתת הריביות וההצמדה שהצטברו.
לגישת המבקש, על מנת לבחון את נסיבות המקרה ואת אופי היחסים בין הצדדים, יש מקום לקיים דיון רגיל לאחר מתן רשות להתגונן.
2. המשיבה הכחישה את טענות המבקש. לטענתה, הוראות חוק הערבות אינן חלות בענייננו, ואין כל מניעה להגשת התובענה כנגד השוכר והערבים. המשיבה הכחישה כי עסקינן בתנאי מקפח בחוזה אחיד והוסיפה, כי הוראת סעיף 8 לחוק הערבות הינה הוראה דיספוזיטיבית, כאשר הסכם השכירות וכתב הערבות הוצגו בפני המבקש ויתר הנתבעים, וניתנה להם ההזדמנות להביע דעתם ולהעיר הערותיהם בטרם חתימתם. לו חפץ המבקש בשינוי הוראה זו או אחרת, היה עליו לעשות זאת בטרם חתם על כתב הערבות. משנמנע המבקש מביצוע השינויים הדרושים, חזקה עליו כי בחתימתו הסכים להוראות כתב הערבות כלשונן. לטענת המשיבה, בכל הנוגע לחובת היידוע, יש לאבחן בין המקרה דנא לפרשת ליברמן (רע"א 2443/98), כאשר המשיבה עמדה בכלל חובותיה עפ"י דין.
המשיבה לא חלקה על טענות המבקש בכל הנוגע לשיחת מנהל מדור גביה עם מר בדיחי, אלא שלגישתה, המנהל ציין בפני מר בדיחי כי למרות שהחוב בגינו נשלח מכתב ההתראה שולם כמעט במלואו, צבר הנתבע 1 חוב נוסף. מר בדיחי התבקש ליצור קשר חוזר עם מנהל הגביה על מנת לבדוק האם פרע הנתבע 1 את החוב הנוסף, אך קשר כאמור לא נוצר. מכאן ולטענת המשיבה, מודע היה המבקש לקיומו של החוב, אך בחר להתעלם ממנו. האמור מתווסף ליחסי הקרבה שבין המבקש לנתבע 1, במסגרתם ידע המבקש על מצבו הכלכלי הקשה של הנתבע 1, לאחר קריסת עסקו, באופן שהטיל עליו חובה לבדוק מיוזמתו האם הנתבע 1 פרע את חובו. משבחר המבקש להתעלם מקיומו של החוב, אין לו להלין אלא על עצמו.
באשר לנזקים הנטענים ע"י המבקש, לטענת המשיבה נטל הראיה להוכחתם מונח לפתחו.
דיון
3. בקשת רשות להגן נועדה לאפשר לנתבע שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר להפוך ממבקש לנתבע ולהיכנס בשערי בית המשפט. כל שעליו להוכיח בשלב מקדמי זה, הוא כי בפיו הגנה לכאורה. הלכה פסוקה היא, כי די שהמבקש רשות להתגונן יראה כי קיימת בבקשתו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שתינתן בידו רשות להתגונן.
4. בע"א 3374/05
אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, סיכמה כב' השופטת ארבל את מטרתו של ההליך בקובעה:
"
מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי
(מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן
)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל
(לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי
); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (עניין אלפי
) (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400)
" (פורסם בנבו ביום 01/05/06).
5. כאמור, בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית, אפילו אם המדובר בהגנה דחוקה (ע"א 169/82
כץ נ' מלינה בע"מ, פ"ד לט (1), 511, 518; ע"א 153/66
בית וגן הרצליה בע"מ נ' בנק הפועל המזרחי, פ"ד כ(3) 515, 518). בשלב הדיון בבקשה אין בית המשפט צריך להשתכנע שהטענות בתצהיר נכונות הן, אלא עליו לצאת מנקודת ההנחה שיש אמת בדברי המבקש (ע"א 544/81, 604
מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים תיכון בע"מ, פ"ד ל"ו(3) 518, 521; ע"א 575/76
עזבון יעקב דוביצקי נ. אהרון דוביצקי, פ"ד ל"א(3), 197, 201).
6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, סבורני כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן. בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה הועלו טענות הגנה לכאורה אשר בגינן לא ניתן לקבוע בשלב זה כי הגנת המבקש הינה בבחינת "הגנת בדים" או כי "נעלה מספק שאין למבקש כל סיכוי להצליח בהגנתו".
אין מחלוקת של ממש, כי מכתב הדרישה אשר הופנה למבקש, אינו רלוונטי לחוב נשוא כתב התביעה. גם תוכן המו"מ שנוהל, לרבות באשר לשאלת יידוע המבקש בשיעור החוב, עשויים להיות בעלי נפקות לזכויות וחובות הצדדים, באופן בו אין לשלול מהמבקש את זכותו לבירור עובדתי ומשפטי בדרך הרגילה, לאחר מתן רשות להתגונן.
7. מסקנת הדברים הינה שיש ליתן למבקש רשות להתגונן. לאור סכומה תידון התובענה בסדר דין מהיר ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן - "התקנות").
8. התובעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו- 214ח לתקנות, בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטתי זו לידיה. הנתבע 3 ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו- 214ח לתקנות, בתוך 45 ימים מיום קבלת מסמכי התובעת כאמור.
היה והתובעת לא תגיש את המסמכים בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור, תמחק תביעתה.
9. הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון בתום ההליך המשפטי.
ניתנה היום, ט' אייר תשע"ג, 19 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.