בפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיב. התביעה הוגשה על הסך 108,761 ש"ח, ומורכבת מיתרת חובה בחשבון עו"ש בסך 18,610 ש"ח וריבית על סכום זה, פיגורים ויתרת הלוואה (בסך מקורי של 100,000 ש"ח) בסך 86,543 ש"ח, והתחייבויות בכרטיס אשראי בסך 3,102 ש"ח.
המבקשים התגוננו בטענה פשוטה, לפיה ניהלו את החשבון אצל המשיב כ-4 שנים לשביעות רצון הצדדים, המשיב העמיד להם בפתיחת החשבון מסגרת אשראי של 30,000 ש"ח ובשנת 2006 מסגרת אשראי של 70,000 ש"ח ועוד מסגרת בכרטיס אשראי זהב בסך 25,000 ש"ח (אסמכתאות צורפו לבקשת הרשות להתגונן), והכל ללא בטוחות, אלא על בסיס הפקדה קבועה של משכורות בסך 12,000 ש"ח לחודש.
המבקשים טוענים כי בשנת 2009 לפתע החליט הבנק לבטל את מסגרת האשראי ולהעמיד למבקשים, תוך הפעלת לחץ, הלוואה בסך 100,000 ש"ח לפרעון ב-61 תשלומים. המבקשים טוענים כי בנסיבות שנוצרו, ועל מנת שיוכלו להמשיך ולקיים את התחייבויותיהם, בין השאר למשכנתא שנטלו מאותו בנק, העבירו את חשבונם ומשכורותיהם לבנק הבינלאומי. מיד לאחר מכן הגיש הבנק את התביעה. טענת המבקשים הינה כי המשיב פעל שלא כדין, תוך גרימת נזקים למבקשים, וזאת על אף שהציעו לו בטוחה בדמות קופת גמל והמשיכו להפקיד סכומים לטובת החשבון. עוד טענו המבקשים כי המשיב סירב להמציא להם מסמכים להוכחת טענותיהם.
עניין העיון במסמכים נפתר בהסכמה, וב"כ המשיב מסר למבקשים את המסמכים שהתבקשו.
המבקשים לא תיקנו את בקשתם, ודיון התקיים לפניי ביום 7/9/10.
בדיון התברר כי המסגרת בסך 70,000 ש"ח הועמדה במסגרת כרטיס אשראי של המשיב לשיפוץ דירה, וזו היתה בעצם הלוואה: " [ש]המסגרת אשראי היא של כרטיס חוץ בנקאי שהבנק הנפיק להשתמש בו כרטיס אשראי לצורך הלוואה לשיפוץ דירה, היה אז מבצע בבנק. לשאלתך, אם האשראי היה מתחדש או חד פעמי, אני משיב שזו היתה הלוואה של 70,000 ש"ח בצורה של כרטיס אשראי" (
פרוטוקול, עמ' 1, שורות 16-20). על כן הטענה כי המשיב העמיד למבקשים מסגרת אשראי בסך 70,000 ש"ח התבדתה כבר בדיון.
גם הטענה לפי בשנת 2009 הפסיק לפתע הבנק את האשראי התברר כלא נכונה, לאחר שהמבקש הודה כי לפני כן העירו לו מטעם הבנק לפחות טלפונית, ואף נלקחה עבורו הלוואה בסך 15,000 ש"ח, ולבסוף לאחר פניית המשיב מיום 25/11/08 חתמו המבקשים על ההלוואה נשוא התביעה בסך 100,000 ש"ח ביום 3/12/08 ולא בתחילת 2009 כנטען: "[ו]אם את שואלת האם עד שנת 2009 לא נדרשנו ומעולם להסדיר את פעילותנו החריגה אני משיב שהעירו לנו וביקשו מאיתנו להסדיר את זה ובאו ואמרו לנו, אחד מזה היה הלוואת קו הכסף. בנוסף לכך, אמרו לנו שיקחו את כל החבות של הבנק ויאספו את זה להלוואה אחת גדולה של 100,000 ש"ח ושהיא תעמוד לפרעון ואנו נשלם כל חודש בחודשו" (
שם, עמ' 2, שורות 2-5).
בנוסף התברר בחקירה הנגדית כי לא נכונה טענת המבקשים כי עם מתן ההלוואה ביום 3/12/08 הבנק הפסיק להם באחת את מסגרת האשראי, אלא רק ביטל את כרטיסי האשראי: "לשאלתך, האם לאחר 3.12.08 שלקחנו את ההלוואה של 100,000 ש"ח הבנק עצר לנו כל פעילות בחשבון אני משיב שברגע שלקח לי כרטיסי האשראי, לא היתה לי אפשרות לעבוד בשיקים וברגע שהמשכנתא מנוהלת על ידי מזרחי טפחות שזו הלוואה שהם נתנו לי אותה הוחזרה לא היתה לי כל ברירה אלא לעבור לבנק אחר" (
שם, עמ' 2, שורות 23-26). משהעבירו המבקשים את משכורותיהם לבנק אחר, מה להם כי ילינו על כך שהמשיב תובע מהם את כל הסכומים המגיעים לו?
נקבע כי "אין ספק, כי קביעת מסגרת אשראי נתונה לשיקול דעתו של הבנק. ברצותו ייתן אשראי וברצותו ימנע אותו. ברצותו ירחיב את המסגרת וברצותו יצמצמה, יתירה מזו, אני סבור כי חובתו המקצועית של הבנק היא שלא לגרור לקוח להתחייבויות שאינו יכול לעמוד בהן, מבחינת יכולתו הכלכלית ונכסיו הפיננסיים... כך גם חובתו היא לצמצם מסגרת זו ואפילו לבטלה שעה שהוא נוכח כי הנסיבות שהיו שעה נשקבעה המסגרת הראשונית, שהתנו ואם לא יפעל כעת במהרה, עלול הוא למצוא את עצמו בפני שוקת שבורה, וללא יכולת לגבות את חובו" (
ת.א. (שלום ת"א-יפו) 113257/00
בנק המזרחי נ'
ת.ב.ד. שיפוץ ואח', 18/4/02). עקרון זה נקבע כבר לפני כן בערכאות גבוהות יותר כגון
ע"א 323/80
אלתית בע"מ נ'
בנק לאומי, פ"ד לז(2) 673.
נתבדתה טענת ההגנה היחידה של המבקשים לפיה המשיב, בשרירות לב וללא הצדקה, ביטל בפתאומיות את מסגרת האשראי הגבוהה שהיתה למבקשים במשך שנים. התברר, כאמור, כי לא ניתנה למבקשים מסגרת אשראי כה גבוהה אלא הלוואה ועוד מסגרת בכרטיס אשראי זהב, כי המבקשים חרגו מהמסגרת פעם אחר פעם, והמשיב העיר להם על כך, ואף ניסה לעזור להם בקבלת הלוואות "קו הכסף", אך המבקשים המשיכו וצברו חובות גבוהים, עד שאוחדו כל חובותיהם להלוואה בסך 100,000 ש"ח ל-5 שנים. עוד התברר כי גם אז לא ביטל המשיב את מסגת האשראי למבקשים ולא מנע מהם לפעול בחשבון, אלא הם העבירו את משכורותיהם, שהיו הבטוחה היחידה למשיב, לבנק אחר. בנסיבות אלה כל בר דעת יצדיק את פעולת הבנק בהפסקת כל מסגרת אשראי והעמדת כל החובות לתביעה.
המבקשים, שכאמרו לא ניצלו את ההזדמנות לתקן את בקשת הרשות להתגונן אחרי קבלת דפי החשבון ולפני הדיון, צירפו לסיכומיהם מסמכים חדשים, והעלו טענות שלא הופיעו בתצהירים. המשיב החרה החזיק אחריהם, צירף דפי חשבון מטעמו, טען טענות עובדתיות חדשות ואף צירף מסמך נוסף, עליו נחקר המבקש, אך הוא לא הוגש (מכתב המשיב מיום 25/11/08, שאינו הנספח לכתב התביעה). כך לדוגמה הפנו המבקשים להפקדות שבוצעו על ידם, והמשיב הפנה להוצאות שהוציאו באותם חודשים (
סעיף 2 לסיכומי המבקשים, סעיף 15-16 לסיכומי המשיב). בכל הכבוד, החלטתי ניתנת במסגרת שנקבעה בהחלטה שניתנה בתום הדיון, ואין להשלים עם הרחבת חזית בסיכומים. איני מתייחסת לכל מסמך וטענה שלא הועלו בתצהיר או בדיון.
הסיכום הינו כי המבקשים מודים בקיומו של החוב, טענות ההגנה שהעלו התבדו אחת לאחת מפי המצהיר עצמו, ואין לתת להם רשות להתגונן.
אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן.
המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ש"ח.
המשיב זכאי לפסק דין, ובא כחו יגיש, תוך 10 ימים, נוסח פסק דין פורמלי לחתימתי.
ניתנה היום, ט"ז אב תשע"א, 16 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.