1. ביום 8 בינואר 2006, בישיבת תזכורת שהתקיימה בפני כב' השופט טל, ביקש ב"כ הנאשם 2, בין היתר, לזמן לעדות מטעם נאשם 2 עדים נוספים במסגרת משפט הזוטא המתנהל סביב הודעותיו (עמ' 1 -2 לפרוטוקול הדיון מיום 8 בינואר 2006). ביום 11 בינואר 2006 הגיש נאשם 2 "הודעה", הכוללת רשימה של אחד עשר עדים נוספים, אותם הוא מבקש לזמן לצורך מתן עדות במשפט הזוטא "כעדי הגנה מטעמו" (להלן: "
ההודעה").
2. בין היתר, ביקש נאשם 2, פעם נוספת, לזמן לעדות את רפ"ק שמעון אלימלך ואת אלדד חיים זכריה, זאת חרף העובדה שהשניים העידו ארוכות זה מכבר כעדי תביעה, ושבקשה דומה ושבקשה דומה להזמינם פעם נוספת למתן עדות נדחתה (ראו החלטה מיום 29 בדצמבר 2005).
3. כמו כן, התבקש זימונם למתן עדות של תנ"צ ג'קי בריי מהמטה הארצי של משטרת ישראל, ושל עמנואל כהנדלקר, אשר העיד כעד תביעה ביום 25 בספטמבר 2005.
4. בנוסף, ביקש ב"כ נאשם 2 להעיד שבעה עדים נוספים, אשר טרם העידו במשפט זה ואף לא נמנו על רשימת העדים אותם הודיע שבכוונתו להעיד מטעמו של הנאשם 2 במסגרת משפט הזוטא (להלן: "
יתר העדים", ראו סעיף 12 ל"תשובת הנאשם לכתב האישום - טענת הזוטא", איננה נושאת תאריך קבלה).
5. ביום 16 בינואר 2006 נתקבלה תגובת המאשימה להודעה, שבה, למעט הסכמה להגשת מסמך בכתב מטעמו של תנ"צ בריי בנוגע לטובות הנאה שקיבל, לטענתו, נאשם 2, היא הודיעה על התנגדותה לזימונם למתן עדות של יתר העדים המבוקשים, מטעמים שונים שפורטו בה.
6. מאחר שביום 22.1.06 העיד בפנינו תנ"צ בריי כעד מטעם נאשם 2 במשפט הזוטא, ברי כי אין ההודעה רלוונטית עוד בעניינו.
7. ביום 30 בינואר 2006 העיד בפנינו רפ"ק שמעון אלימלך, לאחר שהתרנו ביום 22 בינואר 2006 לב"כ נאשם 2 להזמינו להשלמת עדות קצרה בנושא חומר החקירה החסוי, שגולה לו בעקבות החלטתו של הרכב כב' השופטת אופיר-תום בתפ"ח 1119/04, ובנושא זה בלבד. לפיכך אין ההודעה רלוונטית אף בעניינו.
8. ביחס לבקשת הנאשם לזמן לעדות את העד אלדד חיים-זכריה, שהעיד זה מכבר כעד תביעה בפנינו, אכן נראה כי יש בה משום נסיון בלתי ראוי לערער על החלטת ביניים של מותב זה מיום 29 בדצמבר 2005, ואין אנו נעתרים לה.
9. אנו דוחים את בקשת נאשם 2 לזמן לעדות את עד התביעה עמנואל כהנדלקר, הטעמים שפורטו בתגובת המאשימה, ואשר נעוצים בעיקרם בטעמים שהובילו, בהחלטתנו מיום 29 בדצמבר 2005, לדחות בקשת הנאשם 2 לזמן לעדות נוספת את שמעון אלימלך ואלדד חיים. בהקשר זה הפנתה המאשימה, בין היתר, לע"פ 516/86
חטיב נ' מדינת ישראל, פ"ד מא (4), 805, 809 - 810.
10. המאשימה טוענת כי יתר העדים שהזמנתם למתן עדות כעדי הגנה לא נמנו מלכתחילה על העדים אותם ביקש נאשם 2 לזמן לעדות בטענות הפסלות שהעלה בתגובתו לכתב האישום נשוא משפט הזוטא. ב"כ המאשימה אף הלינה בפנינו כנגד הרחבתה הנמשכת של חזית המחלוקת נשוא משפט הזוטא על ידי נאשם 2, כאשר בא כוחו ביכר שלא לפרט את טענותיו, כנדרש, ורק ביום 28 בספטמבר 2005 פירט בדיון בפנינו מה, לטענתו, הן טובות ההנאה הפסולות שניתנו לנאשם 2 בתמורה להודאותיו (ראו עמ' 2807 - 2809 לפרוטוקול הדיון מיום 28.9.05).
בהקשר זה, טענה המאשימה גם כנגד העובדה שהרלוונטיות שבזימון העדים הנ"ל לא פורטה על ידי נאשם 2 כנדרש, וזאת הן בניגוד לדין והן בניגוד להחלטת מותב זה מיום 8 בינואר 2006.
11. מספר נימוקים עקרוניים תומכים בעמדה לפיה אין להיעתר לבקשת נאשם 2 לזמן למתן עדות את העדים הנוספים הנ"ל:
ראשית, הצורך בהעדתם לא הובהר ולא פורט, לא בטיעוני הנאשם 2 בקשר למשפט הזוטא ולא בדיון שהתקיים ביום 28 בספטמבר 2005. יותר מכך, אותם עדים לא הוזכרו על ידי הנאשם 2 עצמו בעדותו בפנינו.
בהקשר זה לא למותר לציין, כי תגובתו הכתובה של הנאשם למשפט הזוטא הוגשה לבית המשפט כבר לפני חודשים רבים, וכי במשפט הזוטא, אשר נפתח ביום 08.09.05, קיים בית המשפט עד כה למעלה מחמישה עשר ימי דיון שהוקדשו רק לשמיעת ראיות בנושא זה.
שנית, הנאשם לא הבהיר כדבעי מה הרלוונטיות שבדברי העדים להוכחת טענות הפסול שהעלה, וזאת בניגוד לדין ובניגוד להחלטה מיום 8.1.06.
קבלת בקשת הנאשם לזימון העדים בנסיבות אלה תגרום להרחבה נמשכת ובלתי ראויה (לה אנו עדים מזה זמן) של חזית המחלוקת אשר, ככל הנראה, באה בהתאם להתקדמות הדיונית במשפט הזוטא שמנהל הנאשם 2 בפני מותב אחר.
בע"פ 1520/97
חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2) 337, 347 נקבע כי "...
נאשם המבקש להתנגד להגשת אמרות שניתנו על-ידיו מחוץ לכותלי בית המשפט, חייב לפרט את נימוקי הפסלות, ומכאן ואילך נפתח "משפט זוטא".
המלומד קדמי, בספרו על סדר הדין בפלילים, חלק שני (א), מהדורת תשס"ג, בעמ' 1044 - 1045 כותב כי "...
מתנגד הנאשם לקבילות ההודיה - חייב הוא להציג לאלתר את נימוקי ההתנגדות, ובצורה מפורטת: לא רק לנקוב בגורמי הפסול, אלא אף לציין את שמות האחראים להיווצרותם ולקיומם של אותם גורמים פסולים (כגון: לנקוב בשמות נוקטי האלימות, או האיומים, או המפתים והמשיאים או מפעילי הלחצים הנפשיים ומחבלי התחבולות - הכל בהתאם לגורמי הפסול הנטענים). ... ויודגש: 'תוכן' ההתנגדות כמוהו כ'כתב הגנה': הוא קובע את תחומי הדיון במשפט זוטא, באשר חובת התביעה מצטמצמת אך להפרכת טענות הפסול; והנאשם לא יהא רשאי להוסיף טענות פסול במהלך משפט הזוטא...".
(בהקשר זה ראו גם, ובמפורש פסה"ד בע"פ 49/ 21-20
עבדול האדי וזערור נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ג, 13, 41).
לאור כל האמור לעיל, איננו נעתרים לבקשותיו של נאשם 2 לזמן את העדים הנוספים כעדים מטעמו במשפט הזוטא שתכליתן נועדה, כנראה, לעריכת מקצה שיפורים ראייתי ולהוספת מיני טענות פסול חדשות, ללא הבאת כל נימוק ראוי, תוך פגיעה בהליך הדיוני, בזכויותיה הדיוניות של המאשימה (אשר מוצאת עצמה נאלצת להתמודד חדשות לבקרים עם הוספת נדבכים חדשים לטענות הפסול מטעמו), ואף בזכויותיהם המהותיות של שאר הנאשמים, העצורים רובם עד תום ההליכים והמשך משפטם מתעכב נוכח ניהולו של משפט הזוטא בקשר להודאותיו של נאשם 2.
יודגש, כי כאשר הצביע נאשם 2 על טעם ראוי מדוע נזמן למתן עדות נוספת עד שכבר העיד מטעמו במשפט הזוטא, כמו למשל את רפ"ק אלימלך, בכל הנוגע לחומר החקירה החדש שנחשף בפני הנאשם לאחר שרפ"ק אלימלך העיד, נעתרנו לבקשתו. כך נעתרנו לבקשתו גם כאשר לא היה בזימונו של עד מסויים, כמו במקרה של תנ"צ בריי, כדי לגרום לסטיה מהותית מהדיון בפנינו, (מה גם שהמאשימה עצמה לא התנגדה להגשת המסמכים שנערכו על ידי אותו עד, תוך ויתור על חקירתו הנגדית). עם זאת, כאשר זימונם של עדים סותר החלטות קודמות של בית משפט זה, או כאשר הזימון איננו למטרה ראויה, מנוגד לדין ויש בו כדי לפגוע בהליך כולו, איננו נעתרים לבקשות הנאשם 2.