החלטה על מחיקת כתב תביעה שהגיש אב להחזר מזונות ושלילת מזונות בשל זיוף וניכור הורי

לפני מספר בקשות בנוגע לזמני שהות בין האב לקטינים, לרבות בקשה להתניית קיום זמני השהות במימון מחצית מהוצאות הנסיעה ע"י האם, שלטענתו מסיתה את הקטינים נגדו, ומנגד בקשת האם להתנות את זמני השהות בהדרכה הורית.

1. בקשות אלה, אשר מוגשות ע"י האב (ללא תמיכה בתצהיר) הן חוליות נוספות בשרשרת של תובענות רבות ובקשות מרובות לאחר שבית המשפט הכריע בתביעת מזונות הקטינים בסכום שהתובע אינו מוכן להשלים עמו, בין אם בשל טענתו לזיוף נתונים ומסמכים מצידה של התובעת, בין אם בשל טענות כנגד המותב עצמו, ובין אם בשל טענות לניכור הורי.
2. בית המשפט נדרש (לעיתים על בסיס יומיומי) לבקשות שונות מצד בעלי הדין.
3. ההליכים העיקריים עניינם - תובענה להחזר מזונות ושלילת מזונות בשל זיוף מרמה וניכור הורי (תלה"מ 38087-10-19) שהגיש האב כנגד האם, וכן תובענה לאכיפה/שינוי של זמני שהות שהגישה האם כנגד האב (תלה"מ 74381-12-19).
4. ביום 09.07.20 נעתרתי לבקשת האב למינוי מומחה לשם מתן המלצות בעניין זמני השהות בין האב לקטינים, בחינת טענות להסתת הקטינים ע"י אמם, התעללות מצידה של בת הזוג של האב, לרבות המלצות טיפוליות.
5. ביום 23.11.20, שלח האב לאם הודעה בזו הלשון, בה הודיע על הפסקת זמני השהות והתנה את קיומם בתשלום סך של כ-100,000 ₪:

"אני נאלץ להפסיק את הביקורים אצל הילדים כיוון שאין לי כסף יותר לממן את הוצאות הנסיעה מצבי הכלכלי גרוע עולה לי בחודש להגיע לצפת 600 ש"ח וזה חוץ מהמזונות שאת מקבלת מדי חודש. חידוש הביקורים אצל הילדים יעשה לפי התנאים שלי. ראשית השתתפות שלך בהוצאות הנסיעה בגובה 300 ש"ח. החזר כל כספי המזונות שקיבלת בדרך לא ישרה בסך של 105,000 ש"ח החזר הוצאות חריגות בסך 3500 ש"ח החזר 3500 ש"ח עבור הפסיכולוג ששילמתי סגירת תיק ההוצאה לפועל כל עוד לא אקבל את כל הכספים שקיבלת בדרך לא ישרה וכל עוד לא תסגרי את תיק ההוצאה לפול ותגיעי איתי להסכם הגון לא אוכל לקיים את הסדרי הראייה כיוון שגרמת לי נזק כלכלי עצום והכנסת אותי לחובות מה שהביא אותי לחוסר מימון כספי הנסיעות ולכיס ריק.

יתרה מכך גרמת נזק לילדים והבאת אותם למצב שהם צריכים טיפול פסיכולוגי אם היית חכמה לא היית תובעת אותי למזונות היית מגיעה איתי להסכם ללא הליך משפטי והיית מונעת א הנזק גם לי וגם לילדים אבל את אין לך לב חשבת שמה שאת עושה זה חוכמה אבל טעית ולכן תשאי התוצאות תחשבי היטב על מה שכתבתי לך ומצי לך להגיע איתי להסכם"

6. על רקע בקשת האם שלא לחייבה להיפגש עם מומחה ביהמ"ש, נוכח ההודעה האמורה, ניתנה החלטה מנומקת ביום 03.01.21, בה הוריתי כדלקמן:

"מעבר לכך שתש כוחה של האם מניהול ההליכים המשפטיים – אין לאפשר פגיעה בקטינים כתוצאה מקיום קשר לא יציב עם האב בוודאי לא לאחר הפסקה ארוכה בזמני השהות.

בכל האמור לעיל אין כדי להפחית מאהבתו של האב לילדיו ומרצונו להיות עימם בקשר, וכולי תקווה כי האב יחזור בו מהצבת תנאים לקיום זמני השהות.

בנסיבות אלה יודיע האב תוך 7 ימים האם הוא מתחייב לעמוד בזמני השהות ללא תנאים מקדימים כלשהם, והאם בכוונתו לעמוד בזמני השהות המינימליים שנקבעו בהחלטה מיום 07.01.20 או בכל הסדרי שהות רחבים יותר, ככל שייקבעו ע"י המומחה.

מובהר כי ככל שהאב יעמיד תנאים לקיום זמני שהות בינו לבין הקטינים – אורה על מחיקת התביעות שבכותרת.

כל עוד האב מעמיד תנאים לקיום זמני השהות – בוודאי תנאים כספיים בלתי סבירים – אין מקום לחייב את האם לשתף פעולה עם המומחה".

7. אף עם החלטה זו האב לא השלים ותחת השגה בפני הערכאה המתאימה, הגיש בקשה ביום 06.01.21 בה חזר על טענותיו ועמד על חיוב האם במחצית הוצאות הנסיעה לשם קיום זמני השהות, ולהטיל עליה סנקציות.
8. בהחלטה מיום 09.01.21 נקבע כי האב היה מודע למקום מגורי הקטינים, הם לא שינו את מקום מגוריהם ומכל מקום הוצאות האב לקיום זמני השהות נלקחו בחשבון בסעיף 52 לפסק הדין שקבע את סכום המזונות. בהחלטה נקבע "ניתנת לאב הזדמנות אחרונה להתחייב לקיום זמני השהות שנקבעו וייקבעו ללא הצבת תנאים כלשהם לרבות מימון הוצאות הנסיעה".
9. ביום 11.01.21 שוב פנה האב בבקשה דחופה, שב על טענותיו, טען כי הוא מוכן לקיים את הסדרי השהות אבל על פי חוק מחובתו של בית המשפט לחייב את הנתבעת להשתתף במחצית סכום הנסיעה, שב על טענותיו בדבר מצבו הכלכלי והניכור, ביקש לחייב את האם בהוצאות נסיעה, להשית עליה סנקציות ולהתחיל בתוכנית טיפולית.
10. יומיים לאחר מכן, ביום 13.1.21 הגיש פעם נוספת בקשות במסגרתן טען את הטענות הבאות:
    • א. בקשה למתן החלטה בבקשות לחייב את העו"ס והפסיכולוג לקבל ממנו הודעות וואטסאפ שיחות מוקלטות וסרטונים שמתעדים אלימות פיזית ומילולית של הקטינים כלפי האב וכלפי אשתו.
    • ב. לחייב את האישה להיפגש עם הפסיכולוג ביחד עם הקטינים נוכח התחמקות הנתבעת.
    • ג. לחייב את הנתבעת להשתתף עמו בהוצאות נסיעה לשם קיום זמני השהות, נוכח מצבו הכלכלי הקשה.
    • ד. האב טען כי מיום 29.06.20 ועד ליום 10.09.20 – משך שלושה חודשים האם לא אפשרה לו לראות את הקטינים, כך גם משך חצי שנה במהלך שנת 2019.
    • ה. בית המשפט מתעלם מטענות הנתבע, מאמין לשקריה של התובעת, חרץ את דינו ולא נותן החלטות.

11. מנגד ביקשה האם לחייב את האב הסנקציה כספית בגין ההפרות ולעבור הדרכה הורית בטרם חידוש הקשר עם הקטינים. לטענתה מהתגובות והבקשות האחרונות שהגיש מניעיו שלא לקיים זמני שהות נובעים ממניעים כלכליים גרידא. הקטינים אינם כלי משחק בידי האב, רוצה מחדש קשר, רוצה מנתקו, ובית המשפט התבקש שלא לתת לגיטימציה למעשי האב, לאחר שעל דעת עצמו הפסיק לראות את הקטינים משך 3 חודשים. עוד נטען כי האב מנהל את ההליכים בהתאם לגחמותיו והוא זוכה לחסד וסבלנות יתר מצד בית המשפט.
12. ביום 20.01.21 הגיש תגובה לבקשת הנתבעת במסגרתה ביקש לדחות את טענות האם, להכריע בבקשותיו וביקש לפוטרו מתשלום מזונות מאחר שהקטינים אינם מעוניינים להיפגש עימו.

לאחר שעיינתי היטב בעמדות הצדדים אני רואה לנכון להפנות את שני ההורים להדרכה הורית, בטרם קביעת תוכנית טיפולית מקיפה לחידוש הקשר בין האב לקטינים, כאשר בד בבד אני מורה על מחיקת כתב התביעה שהגיש האב (תלה"מ 38087-10-19) ומותירה על כנה את בקשת האם בעניין אכיפה/שינוי זמני השהות (תלה"מ 74381-12-19). ואלה נימוקי:

13. כפי שהסברתי היטב בהחלטות קודמות, אין מקום להתדיינויות חוזרות ונשנות אשר לגובה החיוב במזונות כאשר ניתן פס"ד חלוט והערעור עליו נדחה.
14. התדיינויות אלה מתישות את האם, פוגעות בשלוות נפשה וברווחתה וכפועל יוצא מכך – פוגעות בקטינים המעורבים בסכסוך המתמשך. בנוסף נותנות הן פתח ללגיטימציה להעלות טענות הנוגעות לחיוב המזונות, הפחתתו, ביטולו או השתת חיובים כספיים כאלה ואחרים על האם, ואין לתת לכך יד.
15. ניתנה לאב הזדמנות פעם אחר פעם להתחייב לקיום זמני השהות ללא תנאי.
16. תחת זאת, האב שינה את התנאים שהציב. בהתייחס לדרישת האב לחיוב האם בהוצאות נסיעה לשם קיום זמני השהות, הובהר כי הדבר נלקח בחשבון במסגרת סעיף 52 לפסק הדין בעניין המזונות (תלה"מ 15562-06-17), במסגרתו נקבע כי "אשר להוצאות שהאב מוציא על הילדים: ... אין חולק, כי גם האב מוציא על הילדים סכומי כסף נוספים שהם בגדרי מזונותיהם ויש להביאם בחשבון כצרכי הילדים... יש לקחת בחשבון את הוצאות האב כאשר הקטינים עימו, לרבות הוצאות האירוח אחת לשבועיים. כמו כן לא ניתן להתעלם מהוצאות הנסיעה של האב מהקריות לצפת לשם קיום זמני השהות..."
17. ההחלטה מיום 09.01.21 בה הופנה האב לסעיף 52 לפסק הדין, לא הניחה את דעתו. בבקשה מיום 13.01.21 טען "באשר לטענת בית המשפט כי הוצאות הנסיעה נלקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין מדובר בטענה שיקרית וכוזבת מצידו של בית המשפט... לכן על בית המשפט לשים דגש על טיעונים אילו ולחדול לשקר לי בפנים". 
18. אמירות אלה אשר להתנהלות בית המשפט, הן חלק מניסיונות קודמים להביא לכך שמותב אחר יטפל בסכסוך בין הצדדים, בהמשך לבקשות רבות לפסלות המותב, הודעות על אי אמון ועוד כהנה וכהנה.
19. אמירות מסוג זה, אין להן מקום בכתבי טענות. תקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מחייבות ניסוח כתב טענות "באופן שאינו מבזה, מביש או משתלח". התובע שבוחר לעיתים להיות מיוצג ע"י עו"ד כזה או אחר, ופעמים לא מבוטלות, מייצג את עצמו אינו פטור מחובה זו. צד שאינו שבע רצון, כמובן פתוחה בפניו הדרך להשיג על ההחלטות השיפוטיות, אולם אין לאפשר התבטאויות משתלחות, לא כנגד צד להליך, ולא כנגד בית המשפט.
20. לגופם של דברים, בהמשך להודעות קודמות שנשלחו ע"י האב בעניין הפסקת הקשר עם הקטינים (ר', למשל הודעות שצורפו לתגובת האם ביום 08.10.20), מצופה מאב שכמה לראות את ילדיו וטוען לניכור הורי מצד אימם, שלא להתנות תנאים כספיים לקיום זמני השהות, לא להודיע באופן חד צדדי על הפסקת זמני שהות, לנתק קשר עם ילדיו ולצפות שאלה יחודשו לאלתר כאשר הוא מבקש לחדשם (כאמור – בכפוף להתניות).
21. מדובר בתאומים בני 9, הזקוקים לדמות אבהית בחייהם אולם זקוקים יותר ליציבות ולרוגע נפשי. הקשיים שחווים הקטינים באים לידי ביטוי בין היתר, בתסקיר שהוגש ביום 11.20. כך עולה מהתסקיר הקושי של האם להתמודד מול האב בין שאר הקשיים הכלכליים והאחרים עימם היא מתמודדת.
22. התדיינות ממושכת זו והגשת בקשות חוזרות ונשנות באותו עניין (כך היה אף בעניינים נוספים שאינם נוגעים לקטינים, כפי שניתן לראות בתיקים הקשורים), פוגעות בקטינים, פוגעות באם, מרחיבות ומסרבלות שלא לצורך את ההליך השיפוטי ואינן מאפשרות לבית המשפט לנהל את ההליך בצורה יעילה (ר' תקנה 2(א) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020).
23. האב עושה ככל העולה על רוחו בהליך, חוזר ומגיש בקשות שאינן ממוקדות, טוען טענות פעם אחר פעם בשינוי כזה או אחר, אינו מקיים החלטות שיפוטיות וכאשר בית המשפט מורה לו להודיע האם מוכן לקיים זמני שהות ללא תנאי, הוא משנה את הניסוח ואומר "כן. אבל..." מדובר למעשה באותם תנאים שהוצבו, בשינוי אדרת. בהקשר זה תוזכר חובתו של בעל דין לסייע לבית המשפט להעמיד את הפלוגתאות האמיתיות במחלוקת ולמקדן (ר' תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018).
24. בנסיבות אלה, אינני רואה לנכון להיעתר לבקשות האב כפי שפורטו, ולקבוע זמני שהות ותוכנית טיפולית בצילה של תביעתו להפחתת מזונות והשבת מזונות ששולמו. התרשמתי כי הותרת תביעתו של האב על כנה נותנת פתח להתדיינות מיותרת בעניין החיוב במזונות, תוך הטרדת האם אשר נדרשת להשיב לדרישותיו השונות, בצורה בלתי מידתית (ר' בהקשר זה תקנה 4 לתקסד"א בעניין איסור השימוש לרעה בהליך השיפוטי).
25. שיקול נוסף שיש לתת עליו את הדעת במסגרת מדיניות משפטית הולמת, הוא האינטרס הקיבוצי של כלל המתדיינים, המתדפקים על דלתות בית המשפט וממתינים להכרעה בעניינם. מדובר באינטרס של כלל הציבור בניצול מיטבי של הזמן השיפוטי (ר' ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ (12.04.2015)). דברים אלה היו נכונים בעבר וכיום ביתר שאת נוכח תקנה 5 לתקסד"א, המחייבת את בית המשפט לאזן בין האינטרס של בעל הדין ובין האינטרס הציבורי, הכולל, בין היתר, את נגישות הציבור למערכת בתי המשפט. האינטרס המערכתי בדבר ניצול יעיל של המשאבים השיפוטיים תורם לשמירה על זכות הגישה לערכאות של כלל בעלי הדין, ואף זאת על בית המשפט לשים לנגד עיניו. אין צורך להכביר מילים אודות חשיבות ניצול זמנו של בית המשפט לענייני משפחה נוכח העומס הרב המוטל על כתפיו.
26. אינני סבורה כי יש במחיקת תביעתו של האב לפגוע בזכות הגישה לערכאות. טענות האב בכל הנוגע לחיוב במזונות מוצו, התנהלותו הדיונית מצדיקה מחיקת כתב התביעה שהגיש, ואילו בכל הנוגע לקיום זמני שהות עם ילדיו – אלה יתבררו בתביעת האם לקביעת זמני שהות. ככל שבית המשפט יסבור כי יש מקום להטיל סנקציות על מי מהצדדים – הדברים ייקבעו במסגרת תביעת האם. בשולי הדברים אציין כי תביעה נוספת של האב כנגד האם (תביעה נזיקית בגין תלונת שווא), מתבררת וקבועה להוכחות.
27. בכל האמור לעיל אין כדי למעט מחשיבות השמירה על הקשר בין הקטינים לאביהם ועל האם לעשות כל שביכולתה לקיים קשר זה. זוהי טובתם המוחלטת של הקטינים.
28. שוכנעתי כי יש ממש בדרישתה של האם להתנות את קיום זמני השהות בין האב לקטינים בהדרכה הורית, אלא שאני סבורה כי שני ההורים זקוקים להדרכה כאמור.
29. בנסיבות אלה, אני מורה כדלקמן:
    • א. בהמשך לאזהרות שקיבל האב, ובהתאם לסמכות מכוח תקנות 41-42 לתקסד"א 2018, תביעת האב להחזר מזונות ושלילת מזונות בשל זיוף מרמה וניכור הורי (תלה"מ 38087-10-19) נמחקת.
    • ב. המשך ההוראות בעניין זמני השהות בין האב לקטינים יינתנו במסגרת תביעת האם (תלה"מ 74381-12-19).
    • ג. העו"ס לסדרי דין בצפת תפנה את הצדדים לאלתר להדרכה הורית והצדדים ישתפו פעולה עם הנחיות העו"ס בעניין זה.
    • ד. העו"ס תגיש לתיק דיווח תוך 30 יום מהיום אודות ההדרכה ההורית. ככל שיתקבל דיווח חיובי – תינתנה הוראות אשר לשיתוף הפעולה עם מומחה בית המשפט שמונה, לשם בניית תוכנית טיפולית מקיפה.
30. אין ספק כי התנהלות האב מחייבת פסיקת הוצאות, אולם מאחר שהנתבע כבר חוייב בהוצאות בגין העדר התייצבות לישיבת ההוכחות (החלטה מיום 07.12.20), ומתוך תקווה כי האב יוכל להתרכז כעת בדבר החשוב ביותר – קיום קשר תקין עם ילדיו – ועל מנת שלא להעכיר את יחסי הצדדים מעבר למתיחות הקיימת, אין צו להוצאות.
31. המזכירות תסגור את תלה"מ 38087-10-19, תמציא לצדדים ולעו"ס ותעקוב.
32. ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

המזכירות תמציא לצדדים, לעו"ס ולמומחה ותעקוב אחר הודעת האב.

ניתנה היום, ח' שבט תשפ"א, 21 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.