החלטה 8462/11

1. לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ד"ר מ' אגמון- גונן) ב-עמ"נ 2053-10-10, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית הרצליה (להלן: ועדת הערר), אשר דחתה את השגתה של המשיבה על חיוב הארנונה שהושת עליה לתקופה שמחודש מרץ 2005 ועד לחודש יולי 2006, בקשר עם נכס המצוי ברחוב סוקולוב 10 בהרצליה (להלן: חוב הארנונה ו-הנכס, בהתאמה).

           אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה.

2. בתאריך 31.7.2006 נתקבלה בידי המשיבה התראה לפני נקיטה בהליכי גבייה, לפי סעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה) בגין חוב הארנונה הנ"ל (להלן: ההתראה). ההתראה הופנתה אל: המשיבה, אמה ואחיה, וזאת מכוח היותם יורשיו של מר יעקב פלקון ז"ל (שנפטר בשלהי שנת 1992), אשר היה רשום בפנקסי עיריית הרצליה (להלן: העיריה) כבעלים של הנכס וכמחזיק בו. מיד למחרת, בתאריך 1.8.2006, פנתה המשיבה, באמצעות בא-כוחה, אל המבקש במכתב שבו דחתה את ההתראה. בהמשך (בתאריך 7.8.2006) פנה ב"כ המשיבה אל המבקש, בשנית, במכתב שבו הבהיר כי למשיבה לא היה כל מידע לגבי הנכס, ואולם מבירור שנערך מול בא-כוחו של אחיה – שהקשר בינו לבין המשיבה נותק בעקבות סכסוך שהתגלע ביניהם על רקע האופן שבו ניהל אחיה של המשיבה את העסק שפעל בנכס – עלה כי בתקופה שאליה התייחסה ההתראה הנ"ל, הנכס הושכר, על ידי האח, לחברת כ.ד. שיווק מזון (להלן: השוכרת). בהמשך, משהתקבלה אצל המשיבה דרישה לתפיסת מיטלטלין, פנה ב"כ המשיבה למבקש במכתב נוסף שבו הבהיר, שוב, כי המשיבה לא החזיקה בנכס. עוד ציין ב"כ המשיבה במכתב האמור, כי המשיבה הגישה תביעה כנגד השוכרת (ת"א (הרצליה) 8053-06 פלקון נ' כ.ד. שיווק מזון בע"מ ואח'), כדי להבטיח את תשלום הארנונה לעירייה, והוא אף הציע לעירייה להצטרף כתובעת נוספת בתובענה האמורה. המבקש לא נענה להצעה זו.

3. בתאריך 18.11.2008 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה בתובענה הנ"ל, שהגישה המשיבה כנגד השוכרת. בגדרי פסק-הדין האמור נקבעו, בין היתר, הקביעות הבאות: חובת תשלום הארנונה לתקופה שבגינה התקבלה אצל המשיבה ההתראה וננקטו נגדה הליכי גבייה מינהליים – חלה על השוכרת; השוכרת לא דאגה לרישום הנכס על שמה כמחזיקה; המשיבה לא ידעה, ולא יכולה היתה לדעת, על ההשכרה לשוכרת (בין היתר מאחר שהקשר בינה לבין אחיה נותק, כאמור, והוא זה שניהל את הנכס והשכיר אותו לשוכרת, ללא ידיעתה ומבלי שנתנה את הסכמתה לכך), והדבר נודע לה רק כאשר קיבלה את ההתראה, בתאריך 31.7.2006.

4. המשיבה סברה כי עם מתן פסק הדין האמור נסתם הגולל על טענותיו של המבקש כלפיה, ואולם בשלהי שנת 2009 התחוור לה כי המבקש ממשיך לנקוט בהליכי גבייה מינהליים כנגדה, בקשר עם החוב האמור. משכך, פנתה המשיבה למבקש, בתאריך 29.11.2009, בהשגה כדי להפסיק את הליכי הגבייה כנגדה.

           המבקש דחה את ההשגה.

החלטת ועדת הערר

5. ערר שהגישה המשיבה על ההחלטה לדחות את השגתה – נדחה אף הוא על ידי ועדת הערר, אשר קבעה, בין היתר, כי המשיבה איחרה את המועד להגשה השגה, והשומה הפכה בינתיים לחלוטה.