1. התובעים מבקשים לחייב הנתבעת לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, מתוך טיפול רשלני שניתן ע"י מי ממנה לתובעת.
2. הנתבעת היא אישיות משפטית מאוגדת כחוק, ובזמנים הרלוונטיים לתביעה החזיקה ותפעלה את המרכז הרפואי "קפלן" ברחובות (להלן: "ביה"ח"), היא שהעסיקה צוות רפואי ואחר ששירת בביה"ח וטיפל בתובעת במועדים הרלוונטיים לתביעה.
טענות התובעים:
3. התובעים טוענים כי ביום 30.11.00, סמוך לשעה 09:00 בבוקר, אושפזה התובעת שהיתה אז בשבוע ה- 41.3 להריונה בביה"ח, בשל התארכות ההריון ומיעוט תנועות עובר. לפי הנטען אבחנו הרופאים עם קבלתה של התובעת גם מיעוט בכמות מי שפיר.
התובעים טוענים כי לאור נתוני קבלתה של התובעת בביה"ח החליטו הרופאים שם להביא ההריון לסיום, באמצעות החדרת קטטר על שם "אטד" לצוואר הרחם. התובעים טוענים כי התובעת סברה כי היא עומדת בפני ניתוח קיסרי כפי שבוצע בה בעבר אך בעת קבלתה מסר לה הרופא כי אין שום סיבה לבצע בה ניתוח שכזה, החדיר לה קטטר אטד, וככל שהזמן נקף והלידה לא התקדמה - שבה התובעת וביקשה מהצוות הרפואי לנתחה - בקשה שלא נענתה - כשהצוות הרפואי מרגיעה כי אין צורך בדבר. התובעים טוענים כי נאמר לתובעת על ידי האחות האחראית כי אם לא תתקדם הלידה יבוצע בה ניתוח קיסרי, אלא שהשעות חלפו, הלידה לא התקדמה כצפוי, וחרף אלה המשיך הצוות הרפואי בנסיון ליילדה בהשראת פיטוצין.
התובעים טוענים כי כאביה של התובעת היו קשים עד כי נדרשה להזרקה נוספת של אפידורל כשהמרדימה מביעה בפניה תמיהתה כי היא נדרשת לכמות נוספת.
התובעים טוענים כי רק למחרת הגעתה של התובעת לביה"ח, דהיינו ביום 01.12.00, בשעה 10:00 (וכפי שנאמר בכתב התביעה - "אור ליום 1.2.00") - הבחינו הרופאים כי הקטטר מסוג אטד חמק ממקומו בצוואר הרחם והיה ממוקם כעת בנרתיק, ובשעה 15:50 הוחל בהזלפת פיטוצין על מנת לקדם תהליך הלידה כי רק כשעה טרם העברת התובעת (אחר יממה וחצי מאשפוזה) לחדר הניתוח הבחין בעלה, שהיה סמוך אליה כל העת, בשתן דמי הנאגר בשקית - אז הובלה לניתוח.
טוענים התובעים, ולתמיכת טענותיהם צירפו חוות דעת של פרופ' י. שנקר, כי השימוש בפיטוצין עלול לגרום לקרע של הרחם, בעיקר באותם מקרים בהם הוא משרה כיווץ ברחם שפתחו צר ממימדי העובר, כי החלטת רופאי הנתבעת ליילד התובעת שלא באמצעות ניתוח קיסרי הינה סטייה חמורה מסטנדרט הסבירות, כל כך מתוך שב- 1994 ילדה את בנה הבכור במרכז הרפואי "סורוקה" בבאר שבע, שהיה במשקל כמעט זהה למשקל המוערך של העובר בלידה נשוא התביעה, כשהלידה בוצעה אז בניתוח קיסרי מתוך שנמצא אי התאמה בין ראש העובר לפתח הרחם, הידוע כ- CPD - כשנתוני התובעת, גם נתוני העובר, בלידה נשוא התביעה, למעשה היו זהים לאלה שבלידה הראשונה, וכך היתה צריכה להיות הלידה מבוצעת בדרך של ניתוח קיסרי.
התובעים טוענים כי החלטת רופאי הנתבעת ליילד התובעת שלא באמצעות ניתוח קיסרי היא סטייה חמורה מהמהלך הסביר בו היו צריכים לנקוט, במיוחד מתוך אי התייחסותם לאותו נתון שהיה בה גם בלידה הקודמת, שהובא בפניהם, ואף נרשם בטופס הקבלה לביה"ח, כי ראש העובר היה גבוה מתעלת הלידה ולא התקדם בה, וכי מהרגע בו החליטו הרופאים לנקוט בגישה של לידה לדנית, היה עליהם לעקוב אחר התובעת באופן צמוד וקפדני במיוחד.
טוענים התובעים כי לא הוסברו להם הסיכונים שבלידה רגילה בהשראת פיטוצין, כי התובעת גם לא חתמה על טופס הסכמה ללידה בדרך זו.
התובעים טוענים כי עיון ברישומים הרפואיים מלמדים כי רופאי הנתבעת התעלמו מסימנים מבשרי רעות כמו שינויים בדופק העובר במוניטור והעדר התקדמות ראש העובר, כי אף שהתובעת היתה מועדת לפתח קרע ברחמה הגיב הצוות הרפואי לשינוי במוניטור העובר באיחור ניכר תוך חשיפת העובר למצוקה מתמשכת.
התובעים טוענים כאמור כי התובעת נותחה באיחור ניכר, רק משנתגלה שתן דמי - אז נמצא כי ברחמה ובכיס השתן נפער קרע אורכי, כי בעקבות הקרע ברחם - נאלצו הרופאים לכורתו.
התובעים טענו כי מאז הלידה אין התובעת מסוגלת להרות עוד, כי על מנת להביא ילדים לעולם עליהם להתחיל במסע ארוך בנפתולי הפונדקאות - הליך ארוך ומייגע.
4. בחוות דעתו מצא פרופ' י. שנקר כי התנהלות רופאי הנתבעת לא היתה תקינה, החל מהשימוש שנעשה בקטטר על שם אטד, עבור דרך התעלמות מנתוניה של התובעת ושל העובר, מנתוניה בלידה קודמת, ובבחירת שיטת הלידה, עבור דרך השימוש שנעשה בפיטוצין, גם בדרך ובאופן המעקב שנעשה במהלך הליך הלידה.
לפי טענת התובעת כי אחר הלידה סבלה מדכאון, צורפה לכתב התביעה גם חוות דעתו של ד"ר בן ציון, בה קבע כי היא אכן סובלת מתגובת הסתגלות עם מרכיבים בתר חבלתיים ודכאוניים מתמשכים, ומצא לפסוק לה נכות זמנית של 50% מיום הניתוח עד תאריך 15.12.01, וממועד זה נכות של 30% עד מועד מתן חוות הדעת, כשהוא קובע כי "נכות זו יציבה למדיי...", וכי קביעתו הנ"ל מביאה בשיקול גם את הנכות המינית מעבר לזו הנפשית - יצויין כבר עתה כי התובעת חזרה בה מטענתה כאן, וראו להלן.
5. התובעים טענו כי אין הם יודעים וגם אין הם יכולים לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לנזק שנגרם בין כותלי ביה"ח, על ידי ציוד או אביזרים שהיו ברשות הנתבעת או בשליטתה, כי אופי הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת או מי ממנה לא נקטו זהירות סבירה, כי במקרה כאן חל הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו". בנוסף ולחילופין טענו התובעים להתרשלות הנתבעת ו/או מי מעובדיה, בין היתר בכך שלא ערכו רישומים רפואיים נאותים, לא שמרו על הרישומים הרפואיים, לא ביצעו מעקב נאות בתובעת מאז שהגיעה לביה"ח, בחרו להשרות לידה באמצעים לא מקובלים ו/או לא קיבלו הסכמתה מדעת של התובעת לשימוש בהם, לא בחרו לסיים הלידה באמצעות ניתוח קיסרי במקום ובזמן בו היו צריכים לנקוט כך, התעלמו מעברה הרפואי של התובעת, לא ייחסו חשיבות ראויה לסימנים מבשרי רעות שהופיעו במוניטור, לא ערכו התייעצות עם בכירים מהם, לא פעלו כפי שרופאים סבירים היו פועלים בנסיבות המקרה.
6. התובעים טענים לנזקים, הפסדים והוצאות שנגרמו וייגרמו להם בשל רשלנות הנתבעת ועובדיה ו/או מחדליהם, לרבות הפסד הכנסה לתובעת לעבר, סיעוד ועזרת זולת בעבר, והוצאות בגין טיפולים מיוחדים וחוות דעת להן נזקקה, ולעתיד - הפסד השתכרות, הפסד פנסיה, הוצאות ניידות, טיפולים מיוחדים, הוצאות לפונדקאות, כאב וסבל, ולתובע - הפסד הכנסה וכאב וסבל.
7. כבר עתה ייאמר כי מצאתי להאריך מעט בתיאור הנטען בכתב התביעה המתוקן, גם מתוך השינויים שעברו טענות התובעים עד לסיכומי טענותיהם, מתוך שחלק טענותיהם בכתב התביעה לא בא לביטוי בראיות שהוצגו, כך גם לא בא זכרן בסיכומי הטענות, כך למשל באשר לטענת התובעים להזקקותם האפשרית להליך של פונדקאות, או אפילו לצורך בטיפולים מיוחדים.