הטירה בגעש בע"מ נ' הטירה גני אירועים בע"מ ואח'

פסק דין

1. המבקשת, חב' הטירה בגעש בע"מ, ביקשה פסק דין הצהרתי כי המיטלטלין והציוד, שפורטו בדו"ח שלה לשלטונות מס ההכנסה (טופס י"א), ואשר מצויים באולם האירועים "הטירה בגעש" ובמשרדיה (להלן: המיטלטלין), שייכים למבקשת בלבד.

המשיבה המהותית היא מדינת ישראל-המרכז לגביית קנסות (להלן: המשיבה), והמשיבה הפורמלית היא חב' הטירה גני אירועים בע"מ (להלן: החייבת).

המבקשת הגישה את התובענה, לאחר שהמשיבה ביקשה להיפרע באמצעות המיטלטלין חוב בגין קנסות, אשר הושתו על החייבת ולא שולמו.

הקנסות הושתו על החייבת בגין העסקת עובדים זרים שלא כחוק, על פי דו"חות של פקחי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן: משרד התמ"ת; הפקחים), משנת 2004. הקנסות על פי הדו"חות הללו הושתו בשנים 2005 – 2006, וסכומם - 95,000 ₪.

2.המבקשת טוענת כי היא זו שמפעילה את גן האירועים במקום משנת 2,000. לטענתה, החייבת – ששמה דומה לשם המבקשת – היא חברת מדף שהוקמה בשנת 2003, אך מעולם לא היתה פעילה ולא נרשמה אצל רשויות המס (עדות רואה החשבון של המבקשת, בעמ' 1 לפר').

בהתאם לכך, טוענת המבקשת כי במועדים שבהם הוגשו כנגד החייבת הדו"חות בגין העסקת העובדים הזרים, לא פעלה החייבת כלל בגן האירועים, אלא רק המבקשת.

המבקשת טענה כי אינה יודעת מדוע הוגשו אותם דו"חות כנגד החייבת, אך על כל פנים, המבקשת היא אישיות משפטית נפרדת, שאינה חבה בחובותיה של החייבת, ועל כן אין המשיבה יכולה לגבות את סכומי הקנסות באמצעות המיטלטלין ששייכים למבקשת.

3. לאחר דיון קצר במעמד הצדדים, הוריתי למשיבה לאתר את הדו"חות המקוריים של הפקחים ולברר מדוע נרשמו לחובת החייבת, ולא לחובת המבקשת.

4.בתגובתה מסרה ב"כ המשיבה כי אין ניתן לאתר כיום את הפקחים, כיוון שאינם עובדים עוד בשירות המדינה, אך חלף זאת צירפה הודעות שנגבו על ידי הפקחים מבעלי תפקידים שנכחו בגן האירועים בעת הביקורות שערכו הפקחים.

הודעה אחת, מיום 10.2.04, נגבתה ממר אלמוג אטיאס, שהציג עצמו כ"מנהל שכיר בחברת הטירה גני אירועים בע"מ, קיבוץ געש, שבעליה ניסים בן נון ויעקב עובדיה".

מר אטיאס הציג, איפוא, את עצמו כמנהל בחייבת, ובהודעתו נרשם שם העסק: הטירה גני אירועים בע"מ, שהוא שמה של החייבת, ונרשם אף מספר ה-ח.פ שלה.

ההודעה השנייה, מיום 23.6.04, נגבתה ממר יעקב עובדיה, שהוא בעל 100% של מניות החייבת

ו- 45% של מניות המבקשת ורשום אצל רשם החברות כמנהל היחיד של החייבת ואף כמנהל של המבקשת, ביחד עם מנהל נוסף, ניסים בן נון (כך, על פי פלטי רשם החברות שצורפו לתגובת המשיבה).

גם בהודעתו של מר עובדיה נרשם שם העסק: הטירה גני אירועים בע"מ, שהוא שמה של החייבת, ונרשם אף מספר ה-ח.פ שלה, ומר עובדיה הציג עצמו כ"בעלים של גן האירועים הטירה בגעש".

מההודעות הללו עולה, איפוא, כי שני המנהלים שנכחו בגן האירועים בעת ביקורות הפקחים, מסרו את שמה של החייבת כ"שם העסק" שנרשם בהודעות שנחתמו על ידם, ומר אטיאס אף מסר בגוף הודעתו כי הוא מנהל שכיר בחייבת.

בכך יש, על פני הדברים, כדי להסביר מדוע נרשמו הדוח"ות על שם החייבת.

5.ב"כ המשיבה טוענת כי מהודעותיהם של שני המנהלים הללו עולה אחת משתיים: או שהחייבת היא שהפעילה את גן האירועים במועדי הביקורות, בניגוד לעדותו של רואה החשבון מטעם המבקשת; או ששני המנהלים האמורים הוליכו שולל את הפקחים, כשנקבו בשמה של החייבת (ולא בשמה של המבקשת), כ"שם העסק", שהעסיק את העובדים הזרים ללא היתר.

ב"כ המשיבה טוענת כי אם התקיימה האפשרות השנייה, אזי המנהלים עשו כן במתכוון, על מנת שהמבקשת תוכל לחמוק מתשלום הקנסות בגין העבירות של העסקת עובדים זרים ללא היתר. הם הצהירו לפני הפקחים כי הם מנהלים, או בעלים ומנהלים, של חברה, אשר ידעו שהיא שוכנת "על המדף" בלבד, ואינה פעילה, וזאת על מנת לאפשר למבקשת – אשר לטענתה היא היתה החברה הפעילה בגן האירועים – להסתתר מאחורי מעשה הטעייה זה.

ב"כ המשיבה הצביעה על כך שמר יעקב עובדיה הוא בעל מניות ומנהל הן במבקשת והן בחייבת, ושתיהן פועלות באותו מקום (גן האירועים בגעש).