מורה כי ימונה אפוטרופוס לדין לקטינה."
4.אביה של הקטינה תושב ..., שאינו מתגורר יחד עם המשפחה שמונה 6 ילדים מתוכם חמישה מתחת לגיל 18. למעשה, האם - המשיבה, כבת 43, היא שמגדלת את הקטינה ואת חמשת אחיה ואחיותיה, כאשר הקטינה היא הצעירה מביניהם.
המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה כאשר שלושה אחים , מסודרים בבית ספר ב-..., בעוד ששתי האחיות מסודרות בתוכנית xxx לקידום נוער, ועל פי הדיווחים הקיימים הן מתמידות בלימודים ובעבודה ויש להן תוכניות לעתיד ומוכנות להשקיע מאמצים. אשר לקטינה, היא למדה עד לאחרונה בבית ספר יסודי בכיתה מקדמת. על פי דוח חינוכי מהמסגרת החינוכית בה למדה, דווח על בעיות ביקור סדיר בבית הספר במיוחד בחודש אפריל, אולם בהמשך היה שיפור בביקור הסדיר, כאשר הקטינה נראית כבני גילה עם הופעה חיצונית נקיה ומסודרת ומדובר בתלמידה עם מוטיבציה החווה קשיים עם עזרה בליווי.
אין חולק כי מדובר במשפחה קשת יום, שרויה במצב כלכלי קשה, והאם עובדת בעבודות מזדמנות, לרבות מכירת סוכריות ברחוב, והיא מגדלת לבדה את ששת ילדיה.
במהלך חודש מאי 2023 התקבל אצל גורמי הרווחה דיווח מאת הצוות החינוכי בבית ספרה של הקטינה, לפיו היא עומדת ברח' הראשי ב... מוכרת סוכריות כאשר היא נשארת ברחוב עד שעות מאוחרות בלילה.
שיחת בירור עם האם העלתה כי בעקבות מצוקה כלכלית ממנה סובלת המשפחה, ההכנסה מעבודתה של הקטינה תורמת לשיפור קל במצב הכלכלי של המשפחה. האם טענה כי הקטינה עובדת בשעות סבירות וכי אחיה תמיד נמצא בקרבת מקום ומשקיף עליה.
דיווחים בשלבים מאוחרים יותר מטעם בית-הספר העלו כי הקטינה ממשיכה למכור סוכריות בצומת שברח' הראשי ב... וביום 13/6/23 התכנסה וועדת תכניות טיפול בלשכה לשירותים חברתיים, במהלכה הבהירו גורמי הטיפול לאם את הסכנות הטמונות בשהייתה הממושכת של הקטינה ברח' עד שעות מאוחרות של הלילה.
על-פי הנטען, המשיבה לא התחייבה להפסיק את העסקתה של הקטינה, ובעקבות כך הובהר לה כי עו"ס לחוק הנוער מוסמך לנקוט בהליכים משפטיים במטרה לחייבה לשתף פעולה עם התכנית הטיפולית.
ביום 21/6/23, משעלה כי הקטינה ממשיכה למכור ממתקים ברחוב, וכי היא עלולה להיות נתונה להטרדות מצידם של צעירים אשר עוברים במקום, לרבות חשש לפגיעה או לניסיון חטיפה, פנה המערער 2 לבית-משפט קמא בבקשה להוצאת צו ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער, לשם הוצאת הקטינה למרכז חירום.
ב-25/6/23 הקטינה הוצאה ממשמורת אמה בזמן שהותה בבית-הספר והועברה למרכז חירום ב..., וזאת בהתאם לצו משמורת זמנית, שתוקפו ל-30 יום.
כאמור, הקטינה נקלטה במרכז חירום ולנוכח הסיכון שנשקף לשלומה.
וועדת הערכה במרכז החירום שהתכנסה ביום 11/7/23 במעמד האפוטרופא לדין, והאם, התרשמה מקושי רב להשלים את האבחון של הקטינה במרכז החירום, וניתנה המלצה לשקול אפשרות קידום למסגרת יותר מתאימה לממצאיה.
נערכו על-פי הנטען מבדקים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים, והקטינה נראתה עם חוסר שקט פסיכומוטורי היפראקטיבי ואימפולסיבי, המלווה בהתנהגות שמסכנת אותה ואת האחרים, כאשר היא נוהגת לשרוט את ידיה ומאיימת לפגוע בילדים ובמדריכים.
ביום 20/7/23 הוגשה בקשה על-ידי המשיב 2 להארכת צו הביניים מיום 22/6/23 לעוד 30 יום על-מנת להשלים שילובה של הקטינה בפנימייה פוסט אשפוזית.
בית-משפט קמא נענה לבקשה והאריך ביום 24/7/23 את צו הביניים לחודש נוסף.
ביום 3/8/23 התכנסה וועדת השמה מחוזית במשרד הרווחה, והוחלט להפנות את הקטינה לחסות הנוער לצורך סידור במסגרת נעולה, כאשר ההתלבטות בין מסגרת פוסט אשפוזית או מסגרת נעולה התעוררה עקב התנגדותה של הקטינה לשתף פעולה עם צוות מרכז החירום, ובעקבות "המרדנות, חוסר המשמעת והתוקפנות".
רכזת הוועדה ציינה כי הסידור במסגרת פוסט אשפוזית עלול להיות עטוף בסכנות מרובות, בין היתר המשך חוסר שיתוף פעולה מטעם הקטינה, ועל כן המסגרת הנעולה תהווה מענה זמני עד שהקטינה תתייצב ותתחיל לשתף פעולה עם גורמי הטיפול.
בעקבות כך, פנה עו"ס לחוק הנוער לבית-משפט קמא ב-9/8/23 בבקשה נוספת להארכת צו הביניים לעוד 3 חודשים ולשינוי מקום חסותה של הקטינה בשלב זה ממרכז החירום למסגרת נעולה - "..." ב....
אלה הן בתמצית העובדות העולות מדוחות שונים שהוצגו בפני בית-משפט קמא, לרבות מטיעוני הצדדים, כאשר על רקע עובדות אלה הוגשה כאמור בקשת המשיב להארכת תוקף הצו ל-3 חודשים, והעברת מקום חסותה של הקטינה למסגרת הנעולה.
החלטת בית-משפט קמא:
5.בית-משפט קמא סקר בתמציתיות את תולדות המקרה, את הטעמים שעמדו ביסוד בקשת המשיבה להוצאת הקטינה באופן זמני ממשמורת הוריה, את הצווים שהוארכו מעת לעת, ואת עמדות הצדדים.
בהקשר זה ציין בית-משפט קמא את עמדת האפוטרופא עוה"ד ס. סירייה-חוסין, אשר התנגדה לבקשה, וסבורה כי יש להורות על השבת הקטינה למשמורת אמה.
בית-משפט קמא הדגיש כי ההחלטות שניתנו בעניינה של הקטינה היו על בסיס קביעה עובדתית לפיה נהגה הקטינה לשהות מחוץ לבית עד שעות מאוחרות כשהיא מוכרת ממתקים ועובדת בניגוד לחוק עבודת נוער, וכן על יסוד הטענה העובדתית שהאם מתנגדת להפסיק את העסקתה של הקטינה במכירת ממתקים ברחוב, ובכלל.
עוד ציין בית-משפט קמא כי לנוכח עמדתה של האם בשעתו, אשר התנגדה להפסקת עבודת הקטינה, "אין פלא שסבר מי שסבר שהיא לא מתאימה לטפל בקטינה", שעה שכיום, לאחר שננקטו ההליכים הנ"ל, נראה שהאם מבינה את הפסול שבהעסקת הקטינה לצורך הכלכלי המובן, והיא התחייבה מפורשות שלא להעסיק את הקטינה עוד בשום דרך שהיא.
נוכח דברים אלה, סבר בית-משפט קמא כי נשמט הבסיס תחת הצורך להאריך את צו הביניים ל-3 חודשים נוספים. עוד ציין בית-משפט קמא כי לא מצא שום מניעה או טעם מדוע לא יפקע הצו הזמני, וכי הקטינה תחזור לביתה. בית משפט קמא הוסיף וציין כי אם "הבעיה תחזור על עצמה" ניתן יהיה לחזור לנקוט בהליכים, "שיש להודות שהם דרסטיים" - הוצאת קטינה בת 12 מביתה, "צעד שיש לשמור אותו למקרים קשים מהמקרה של הקטינה".
סופו של דבר, בית-משפט קמא דחה את בקשת המערערים להארכת הצו ולשינוי דרכי הטיפול ולמעשה הורה על החזרת הקטינה למשמורת אמה.
6.המערערים לא השלימו עם החלטת בית-משפט קמא, והם הגישו את הערעור המונח לפניי במסגרתו התקיים דיון ביום 31/8/23, ובמהלכו השלימו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.
7.לטענת המערערים, שגה בית-משפט קמא משדחה את בקשתם להארכת תוקף צו הביניים.
לדידם, תכליתו של חוק הנוער מחייבת ליתן כל הוראה שיש בה כדי לשפר את מצבו של קטין, וכי שגה בית משפט קמא שעה שקבע כי החלטות שניתנו בעניינה של הקטינה היו על בסיס קביעה עובדתית שהיא מוכרת את הממתקים ועובדת בניגוד לחוק עבודת נוער.
לטענתם, בית-משפט קמא התעלם ממצבה של הקטינה על-פי כלל האבחונים שבוצעו עד כה, והמחייבים השלמת האבחונים באופן דחוף ואקוטי לשם קביעת המתווה הטיפולי הראוי לקטינה.
אשר ליישום הוראת סעיף 12 לחוק הנוער, הפנו המערערים ל-דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני (12/7/2004), לטענתם, במקרה דנן התקיימו התנאים שהציבה ההלכה הפסוקה לשם המשך הוצאת הקטינה ממשמורת הוריה. בהתאם לאותה פסיקה, הוצאת קטין מרשות הוריו תתאפשר בהעדר אמצעי אחר, פחות מחומרתו, אשר יבטיח את ההגנה על שלומו ורווחתו של הקטין, וכי רק ביסוס הנחיצות בהוצאתו של הקטין והצורך לעשות כן מיידית, יכולים להצדיק פגיעה במרקם המשפחתי, כאשר דרישת המיידיות מתווספת לדרישת הנחיצות.
מוסיפים המערערים וטוענים, שאכן הוצאת הקטינה ממשמורת הוריה, באופן מיידי, נעשתה בעקבות זה שהקטינה נמצאה משוטטת ברחובות ועוסקת ברוכלות, לאחר שנעשו מספר פניות לאמה המשיבה כדי להפסיק את העסקתה, ללא הועיל, וללא כל שיתוף פעולה מצידה. יחד עם זאת, הבקשה להארכת הצו לא נשענה אך על עובדות אלה, אלא בעקבות כך שנתגלה כי לקטינה בעיות התנהגותיות מורכבות וקשות, לרבות כאלה המסכנות אותה ואת האחרים, וזאת מאז שנקלטה במרכז החירום.
עוד לטענתם, הילדה תוארה כילדה שאינה ממושמעת, מרדנית, מתנגדת לסידורה, ולא מקבלת את סמכות המדריכים, כאשר החלטת בית-משפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם המלצות גורמי הטיפול.
באשר לסוג המסגרת החוץ-ביתית, שבו המערערים וטענו כי מסגרת נעולה היא המתאימה לקטינה, וכי זו נבחנה על-ידי וועדת אבחון טיפול, שמורכבת מגורמי טיפול במקצועות השונים, אשר היו שותפים ומעודכנים במצבה של הקטינה ושל המשיבה לאורך כל התהליך מהיום בו הוצאה הקטינה מביתה ועד היום.
7.מנגד, האפוטרופא לדין וגם אמה של הקטינה סבורות כי דין הערעור להידחות, וכי לא נפלה כל שגגה בהחלטתו של בית-משפט קמא, וכי זו התבקשה לנוכח מצבה הקשה של הקטינה שמשוועת לחזור למשפחתה, לאמה ולבית ספרה.
האפוטרופא לדין טענה כי כל יום שחולף כשהקטינה מוחזקת הרחק מאמה אך גורם לה נזק.
אדגיש כי האפוטרופא לדין התנגדה לשינוי דרכי טיפול במרכז חירום במסגרת נעולה, וציינה כי מדובר בקטינה בת 12 שלא מתאימה למעון נעול, וכל האבחונים וחוות-הדעת של אנשי הטיפול המליצו על מסגרת פוסט אשפוזית, שניתן להפנות אליה את הקטינה לאחר שאמה הבינה ומוכנה לשתף פעולה להכנת וגיבוש תכנית השגחה בקהילה מטעם לשכת הרווחה.
האפוטרופא לדין ציינה כי בבוקר הדיון שהתקיים בבית-משפט קמא, היא ביקרה את הקטינה במקלט, והתרשמה כי חל שיפור במצבה של הקטינה, כאשר אנשי הצוות שם ציינו בפניה כי הקטינה אינה מתאימה למעון נעול, וכי הדבר אף יסב לה עוול אם תתערבב באוכלוסיה של המעון הנעול.
האפוטרופא לדין, וכך גם ב"כ המשיבה, הדגישו בדיון שהתקיים בפניי כי מדובר בקטינה בת 12 בלבד, שאפשר לרקום ולבנות עבורה תכנית טיפול בקהילה במסגרתה ייקבע ביקור סדיר, לרבות כניסת עו"ס לבית, ליווי של העו"ס לקטינה, כולל אפשרות של "בית חם", ומסגרת חוגים אחה"צ.
עוד הדגישו, כי האם הבינה את משמעות הדברים, את חומרת התנהגותה והסיכון בו העמידה בעבר את הקטינה, ועל כן יש להחזירה לבית אמה עם תכנית טיפול בקהילה.
בתשובתו של ב"כ האם להודעת הערעור, נטען גם כי לא התבקשה עד להיום הכרזה על נזקקות המחייבת מטבעה הבאת ראיות והמלווה באפשרות לחקירה נגדית ולהפרכת הראיות. לטענתו, המערערים הופכים את היוצרות ואת הבקשות לצווי ביניים לעיקר תוך גרימת עיוות דין. עוד טען כי נושא מכירת הממתק יכול להיות מטופל על ידי יועצת בית הספר, על ידי פסיכולוג של בית הספר ובדרכים אחרות פחות דרסטיות מאשר הוצאה ממשמורת והמשך כליאתה של הקטינה. עוד הלין הוא במסגרת תשובתו על הדרך בה הוצאה הקטינה ממשמורת הוריה, כאשר נלקחה בכוח מבית ספרה, והפנה להישגיה הלימודיים בבית הספר כעולה מתיעוד שצורף לתצהיר האם בפני בית משפט קמא יחד עם הערות המורים המשבחות אותה, דבר המשקף את העוול שנעשה לה ב"כליאתה במעון". עוד ציין כי ניתן לעשות כל אבחון שרוצים בו בקהילה.
8.בדיון שהתקיים לפניי הדגישו המערערים כי תהליך האבחון טרם הגיע לסיומו, ולשם השלמתו, ובעקבות אי שיתוף הפעולה מצד הקטינה, נדרש זמן נוסף.
משביקשתי לקבל הערכת זמן לגבי צפי לסיום התהליך, התברר כי על-פי המערערים, כל עוד הקטינה אינה משתפת פעולה, האבחון לא יבוא על סיומו.
9.על כך אוסיף, כי עיון בסיכום אבחון דיאגנוסטי מטעם מרכז חירום לילדים בסיכון, עולה כשם שטען ב"כ המשיבה, וכן האפוטרופא לדין, כי העברת הקטינה למסגרת נעולה אינה משרתת את טובתה ואינה עולה בקנה אחד עם המלצתם של גורמים אלה.
דיון והכרעה:
10.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.
את טעמי אפרט בקצרה, שעה שלא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית-משפט קמא.
אולם תחילה למסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו.
סעיף 12 לחוק הנוער מסמיך את בית-המשפט ליתן החלטות ביניים, אף לפני שמיעת קטין או האחראי עליו, ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין, ולאפשר אמצעי חירום שננקטו על-ידי עו"ס לפי חוק הנוער.
החלטות ביניים הוגבלו ל-30 יום מיום הינתנן, אם לא הוארכו בהתאם לסעיף 14 לחוק הנוער.
אלא שסעיף 12 כשמו כן הוא, למתן החלטות ביניים, לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו, ולפני קבלת תסקיר ולשם נקיטת אמצעים זמניים דחופים. משום כך יש גם להגביל את השימוש בכלי זה, במיוחד משלא נקטו המערערים בדרך המקובלת של הגשת בקשה להכריז על הקטינה קטינה נזקקת בהתאם להוראת סעיף 2 לחוק הנוער.
בהקשר זה דומה הדבר למתן סעד זמני והארכת תוקפו מעת לעת, כפי שנעשה בעניינה של הקטינה, ללא שהמבקש נקט בהליך עיקרי, ובמקרה שלנו בקשה על פי סעיף 2 לחוק הנוער; כלום ניתן להמשיך ולהתנהל בדרך זו כשהצווים מוארכים פעם אחר פעם, מבלי ששאלת הנזקקות עומדת על הפרק ואמורה להתברר במועד קרוב? שאלות אלה מתעוררות ביתר שאת במקרה שלנו שעה שהמערערים אף לא ציינו כי בדעתם לנקוט בהליך מעין זה במועד קרוב, ומבלי שסיפקו הסברים מדוע התנהלו בדרך האמורה מבלי שהייתה תלויה ועומדת ברקע בקשה להכרזה על נזקקות.
גם אם נתעלם מן האמור לעיל והקושי שמעוררת התנהלות המערערים, סבורני כי לרשותם עמד די והותר זמן בכדי לגבש תכנית טיפול קונקלוסיבית עבור הקטינה, ולא שוכנעתי כי המשך שהותה, בין אם במרכז החירום, ובין אם במסגרת חוץ ביתית אחרת, משרתת את טובתה, נוכח הקשיים בהתאקלמות במקום שאינה מעוניינת לשהות בו. דומה בהקשר זה, כי התנהגותה של הקטינה במרכז החירום היא התנהגות מובנת, שהרי הוצאת קטין ממשמורת הוריו הינה לרוב טראומטית, ואין לשפוט ילדים מהלך התנסות קשה זו, על פי התנהלותם והתנהגותם במרכז החירום, כאילו זו מלמדת על אופיים ועל תכונותיהם, ולתהות מדוע אינם משתפים פעולה, או מגיבים בצורה אלימה. יש גם להבין את נפשם של קטינים אלה המונעים על ידי רצון שלא להמשיך לשהות במקום, תוך כמיהה לחזור לבית ולחיק המשפחה. על רקע האמור, תמוהה היא עמדת המערערים לפיה יש להאריך את תוקף הצו, לשם עריכת האבחון וזאת כל עוד הקטינה אינה משתפת פעולה.
הדברים אמורים במיוחד שעה שבתסקיר עו"ס לחוק הנוער, אשר הוגש במסגרת הערעור, והוא מיום 20/8/23, צוין בסעיף 38:
"מרכז החירום, לאחר כל הממצאים שעלו, רואים כי המסגרת של מרכז החירום לא יכולה לקחת על עצמה אחריות על שלומה ושלומם של הילדים האחרים במצבה הנוכחי הלא יציב והלא צפוי. צוות המרכז ממליץ על השמה במסגרת של פנימייה פוסט אשפוזית. מרכז החירום מוסמך לאבחן את הקטינה תוך התייחסות גם למערכת המשפחתית. מרכז החירום ממליץ על המשך סידור חוץ ביתי או לחלופין חזרה הביתה, ונותן תמונה לגבי אפיוניה וצרכיה של הקטינה. ההחלטה אודות המסגרת אליה תופנה הקטינה מתקבלת בוועדה לתכנון טיפול ובהתאם לצורך בוועדת השמה מחוזי בהתייעצות עם גורמי פיקוח".
12.נוכח האמור לעיל, יש לקבוע כי אף על-פי המערער 2, ועל פי המלצת מרכז החירום, אין להעביר את הקטינה לאותו מעון נעול.
13.אשר לחלקה השני של הבקשה, להאריך תוקף צו הביניים, סבורני כי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית-משפט קמא שלא נעתר גם לחלקה זה של הבקשה, זאת מהטעמים שציינתי לעיל וכן מטעמים נוספים.
14.קשה להתעלם מן הנסיבות הקשות והבלתי שגרתיות להן נקלעה הקטינה, כך גם אין להתעלם מהתנהלות אמה, ומעשיה החמורים שהובילו אותה לעסוק במכירת ממתקים אף בשעות המאוחרות, תוך סיכונה של הקטינה.
יחד עם זאת, בית-משפט קמא התרשם כי האם הפנימה את חומרת מעשיה, והוא נתן אמון מלא בכנות הצהרותיה ובהתחייבותה כי לא תחזור על אותן טעויות מן העבר.
יתר על כן, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא לפיה יש להתמקד בסיבה בגינה הוצאה לכתחילה הקטינה ממשמורת הוריה ובאופן זמני, וזאת כזכור בעטיה של שהייתה מחוץ לביתה, בצומת מרכזית בעיר, שם נהגה למכור ממתקים עד שעה מאוחרת.
זוהי הסיבה הישירה, אפשר אף לומר היחידה בגינה נעתר בית משפט קמא ביום 22/6/23 להוצאתה של הקטינה באופן זמני ממשמורת הוריה והעברתה זמנית לחסות הרווחה, כעולה מההחלטה עצמה, עליה עמדתי קודם (ר' נוסח ההחלטה לעיל).
15.גם אם לא אייחס לאותה קביעה של בית-משפט קמא והאמון שנתן באם משקל מכריע, הגם שידוע כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות מסוג זה, אלא שלצד אותה התרשמות של בית-משפט קמא, עומדת לחובת המערערים אותה המלצה שבאה בגדרי האמור בתסקיר העו"ס, אשר מפנה להערכת מרכז החירום, שכאמור ממליץ על המשך סידור חוץ ביתי או לחלופין חזרה הביתה.
לנוכח המתואר לעיל וגם הקושי הכרוך באותה עמדה שהציגו המערערים, לפיה תהליך האבחון טרם הגיע לסיומו, ועל-כן יש לקבע את המצב הנוכחי בו שוהה הקטינה, בניגוד לרצונה, הרחק ממשפחתה ואמה, בניגוד לרציונל העומד בבסיס צווי הבינים שנועדו לתקופה קצובה וקצרה, תחת הפיכתם, הלכה למעשה, למעין קבועים וממושכים, סבורני כי לא עלה בידי הרווחה להציג עבור הקטינה אלטרנטיבה טיפולית טובה, ודומה כי חזרתה לחיק משפחתה בנסיבות דנן מהווה החלופה הטובה ביותר עבורה.
זאת ועוד. סבורני כי לא נשקלה די הצורך האפשרות של עריכת אבחון במסגרת הקהילה, וזאת בשים לב לתוצאות ולהשלכות הטראומטיות העלולות להיגרם לקטינה מעצם ההוצאה ממשמורת אמה והקפאת מצב זה למשך חודשים רבים מבלי שחלה התקדמות בבניית תכנית טיפול עבורה.
על כן, המשך הוצאתה ממשמורת אמה, ולנוכח התיאורים שהועלו בדבר התנהגותה של הקטינה בתקופה זו, הרי שהמשך שהייתה במקלט עלולה בסבירות גבוהה להעצים את תחושת הפרידה מהמשפחה, את הפגיעה והטראומה הקשה שחווה קטין בנסיבות אלה ואף לגרום לרגרסיה משמעותית אצל הקטינה, העולה באופן משמעותי על התועלת לשמה נועדה ההוצאה (ר' בהקשר זה ענ"א (חי') 5808-04-23 ש.ר. נ' עו"ס לחוק הנוער (2.5.23)).
16. על כך יש להוסיף כי בהתאם לדו"ח חינוכי מהמסגרת החינוכית בה למדה הקטינה, אכן דווח על בעיות ביקור סדיר בבית-הספר במיוחד בחודש אפריל, אולם בהמשך היה שיפור בביקור הסדיר, הקטינה נראית כבני גילה, עם הופעה חיצונית נקיה ומסודרת, ומדובר בתלמידה עם מוטיבציה. עוד צוין כי הקטינה חווה קושי בהשתלבות חברתית ליצור קשרים עם שאר התלמידים, אך מתקשרת טוב עם הצוות של המסגרת החינוכית, אשר מדווח על התנהגות אלימה פיזית ומילולית בכיתה, אולם גם בהקשר זה צוין כי בתקופה האחרונה, טרם הוצאתה ממשמורת אמה, הורגש שיפור במישור ההתנהגותי (גם כאן ראו תסקיר מיום 20/8/23).
ועל הכל, דומה כי במקרה של הקטינה מתקבל הרושם כי שירותי הרווחה העדיפו לנקוט בצעדים דרסטיים על פני צעדים פחותים בחומרתם, מבלי שנעשה ניסיון משמעותי לשם הושטת עזרה למשפחה לנוכח מצוקתה הכלכלית, ומציאת דרך טיפולית מסוג אחר.
17.נוכח האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.
לצד זאת, אני רואה להבהיר כי במקביל להשבת הקטינה לחיק אמה, על שירותי הרווחה להמשיך ולעקוב אחר מצבה של הקטינה ולהכין תכנית טיפול מתאימה, לרבות המשך תהליך האבחון, אולם הפעם בקהילה, וזאת לצורך מוגנותה של הקטינה, וויסותה ויציבותה.
18.טרם חתימה מצאתי כי מחובתי להתייחס לדרך השערורייתית בה בוצע צו הביניים מיום 22/6/23. אכן, פעמים רבות פועלים שירותי הרווחה מתוך אילוצים הנכפים עליהם. יחד עם זאת אילוצים אלה, יהיו אשר יהיו, בוודאי אינם מצדיקים דרך הפעולה בה נקטו המערערים עת בחרו לקחת את הקטינה מבית ספרה תוך שביישו אותה בפני כל חבריה וחברותיה ובפני צוות בית הספר, מוריה ומורותיה. פעולה זו מן הראוי היה לבצע בצנעה, שהרי ההוצאה כשלעצמה הינה טראומטית ועל הרווחה היה לעשות הכל על מנת לצמצם את הפגיעה בקטינה. לא הובאו לפני נימוקים כשם שלא עולה מהדוחות שהוגשו המסבירים דרך הפעולה של הרווחה, ונראה כי לא הייתה כל מניעה להוציא את הקטינה מביתה לאחר סיום יום הלימודים.
מותר לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ח אלול תשפ"ג, 04 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
