היט נ' מגה קמעוניות בע"מ

פסק דין

התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פיקדון עבור מיכלי שתייה שהחזיר לחנות של הנתבעת בסניף מגה בול רגבה.

לטענת התובע, בתאריכים 16.5.11 ו- 31.5.11, הוא ניגש לבית העסק של הנתבעת בסניף הנ"ל והחזיר בקבוקים המחויבים בדמי פיקדון בסכום כולל של 70.40 ש"ח (החזר אחד ע"ס של 24 ש"ח והחזר שני ע"ס של 46.40 ש"ח). משביקש מהקופאית הראשית לשלם לו כסף מזומן בגין בקבוקים אלה, השיבה לו שאינו זכאי לתשלום כספי אלא רק לשוברי זיכוי הניתנים למימוש בבית העסק עצמו, ובהתאם לכך הנפיקה לו שני שוברי זיכוי לפי האמור לעיל.

התובע טוען, כי לא הסכים לקבל שוברי זיכוי ועמד על כך כי יקבל תשלום כספי, אך משנתקל בסירוב הוא לקח את שני השוברים מחוסר ברירה מבלי לעשות בהם שימוש כלשהו. לפיכך טוען התובע, כי הוא זכאי לתשלום דמי הפיקדון בגין הבקבוקים שהוחזרו בכסף, וכן החזר הוצאות וסכום פיצויים.

הנתבעת אינה חולקת על זכותו של התובע וכל לקוח אחר לקבל החזר כספי בעד הפיקדון של בקבוקים מוחזרים, אך טוענת כי התובע במקרה דנן, כמו מרבית הלקוחות המגיעים לסניף, העדיף לקבל שוברי זיכוי לצורך מימושם בבית העסק שלה, ולא ביקש תמורתם במזומן.

בתשובה לטענה הנ"ל, הגיש התובע תמלולי שיחה אשר נערכו בינו לבין הקופאית הראשית בסניף, התומכים בגרסתו כי ביקש לקבל החזר כספי, אך נתקל בסירוב.

לאור עמדת הנתבעת כאמור לעיל, מסר התובע במעמד הדיון לידי נציג הנתבעת את שני שוברי הזיכוי נשוא התביעה, כנגד התחייבות האחרון לשלם תמורתם כסף מזומן, ולכן המחלוקת היחידה שנותרה על הפרק נוגעת לשאלת הפיצויים וההוצאות להם טוען התובע.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתמלילי השיחה שהוגשו, אני מוצאת כי הדין הוא עם התובע. באותה שיחה, אישרה נציגת הנתבעת את דברי התובע, כי ביקש לקבל בגין סכום הפיקדון כסף מזומן – ולא שוברי זיכוי כפי שנטען ע"י הנתבעת – ואולם, בקשתו סורבה. עוד עולה מדברי נציגת הנתבעת, כי רק בשלב מאוחר יותר, ובעקבות תלונות שנתקבלו מלקוחות, קיבל סניף הנתבעת עדכון לגבי נהלים הקשורים לתשלום דמי פיקדון עבור בקבוקים מוחזרים, ולפיהם רשאי הלקוח לקבל כסף מזומן תמורתם אם הוא מבקש זאת.

יש בדברים הנ"ל כדי לתמוך בגרסת התובע לגבי שני המקרים נשוא התביעה, וכן תמיכה בגרסתו לעניין המדיניות אשר היתה נהוגה אצל הנתבעת בעבר, טרם קבלת הנהלים האמורים, באשר להנפקת שוברי זיכוי גם למי שעומד על החזר כספי.

עפ"י סעיף 22 לחוק הפיקדון על מכלי משקה, תשנ"ט – 1999, רשאי בית המשפט לפסוק לצרכן פיצוי שאינו תלוי בנזק בסכום שלא יעלה על 1,800 ש"ח על כל סירוב של בית עסק לקבל מצרכן מכלי משקה ריקים מסומנים ולשלם לו את דמי הפיקדון בעדם.

בשים לב לנסיבות המקרה כפי שהוצגו בפני בית המשפט ובשים לב להיקף הכספי בו עסקינן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של 300 ש"ח.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 745.40 ש"ח לפי הפירוט הבא:

1.סך של 70.40 ש"ח תחת הזיכויים המקוריים שנמסרו לנציג הנתבעת;

2.סך של 300 ש"ח פיצויים בגין הפרת הוראות החוק הנ"ל;

3.סך של 375 ש"ח בגין הוצאות משפט (50 ש"ח בגין החזר אגרה ועוד 325 ש"ח בגין הוצאות תמלול לפי קבלה שהוצגה).

הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין אחרת, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"א, 25 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.