בפנינו בקשה למתן פס"ד להתיר נישואין.
תיק זה הגיע אלינו מבי"ד אחר שלא רצה לפסוק ולהחליט בזה.
האמת ניתנת להאמר, שאכן יש רבים וטובים החוששים לפסוק בענין מניקת ומצטטים דברי החת"ס, תפארת למשה ועוד, אלא, שא"כ מדוע שולחים לאחרים, עליהם לכתוב את דעתם.
מ"מ, כאשר הגיע התיק אלינו, למרות שידענו מה שכתבו גדולים הנ"ל, אבל גם ידענו דברי שו"ת שם אריה אבה"ע סי' צ"ו לאחר שהזכיר דעות המחמירים כתב וז"ל:
"ובאמת רבים מושכים ידיהם מלהשיב בענין מינקת מפני מש"כ ספר תפארת למשה ובספר פנ"י (קונטרס אחרון למס' כתובות פרק אעפ"י) ונראה דמקרא מלא הוא במשלי כ"ג "אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבא כי גואלם חזק הוא יריב ריבם איתך".
אבל זה לא נאמר אלא על התוקע עצמו לדבר הלכה להתיר שלא עפ"י הדין חלילה וגוזל את העולל ומפרישו משדי אמו, אבל לא על המתיר עפ"י דין. ולא חמור מאיסור אשת איש, שמתירים עפ"י תשובת הגדולים. ומפני זה בספרי שו"ת רבים יש תשובות בהיתר מינקת במקום שהדין ניתן ומעולם לא שרו לן רבנן מינקת רק בכל מקום שמתירים הוא רק מפני שאין זה נכנס בגדר איסור מינקת כלל וא"כ אין פחד לנגד עיניהם.
לאור זאת, קיבלנו התיק, ובע"ה אם נמצא דרך עפ"י ההלכה להתיר אין לנו לחשוש מאחר שאנו פוסקים ומסתמכים על גדולים וטובים.
למבקשת (רווקה) יש בת בגיל שנה ושלושה חודשים (ט"ו חודש) נולדה בג' ניסן תשס"ו (1.4.06). כיום הינה בהריון מגבר אחר ונמצאת בחודש השישי להריונה .
הגבר הצהיר אבהות על עובר זה והתחייב לפרנס את הילדה של המבקשת.
המבקשת לא הניקה כלל "רק יום או יומיים בהתחלה לא יותר".
הבעיא אם להתיר לה להנשא בהיותה מינקת שעברו 15 חודש מיום לידת הילדה והאם העובדה שהינה כבר בהריון יש בה כדי להתיר לה להינשא.
כתב הטור אבה"ע סי' י"ג:
"ולא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו עד שיהא לולד ארבעה ועשרים חודשים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו לא שנא אם היא אלמנה או גרושה אפילו אם גמלתו לילד או נתנתו למינקת אסורה".
מרן הב"י כתב שם:
"ומש"כ לא שנא אם היא אלמנה או גרושה, כתב כן לאפוקי ממה שפסק רבינו שמשון דגרושה אינה צריכה להמתין כ"ד חודש דלא משעבדא להניק את בנה וכתבו התוס' והרא"ש והר"ן והמרדכי בפרק אעפ"י והגהות מימון בפי"א מהל' גירושין שר"ת חולק עליו ואסר אף בגרושה והביא ראיות לדבריו וכן פסק בשאלתות וכן דעת הרמב"ם שלא חילק וכתב הרב המגיד שכן נראה מהגמ' דמניקה דומיא דמעוברת ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב ומיהו בגרושה דוקא כשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא, דהא אי בעיא לא תניק אותו כלל אפילו בשכר", עכ"ל.
והריא"ז בפסקיו ליבמות פ"ד הלכה י"ד כתב:
"ואני אומר אעפ"י שהיה התינוק מכיר את אמו אינה צריכה להמתין, אלא כשמת בעלה שהיא משועבדת להניק הבן אפילו אחר מות הבעל, אבל בגרושה אעפ"י שהבן מכירה אינה מניקתו אלא בשכר כשאר אשה נכריה ולפיכך, אינה צריכה להמתין כמבואר בקונטרס הראיות".
נראה דסבי"ל כדעת רבינו שמשון.