1. בתאריך 9/11/05 התקיימו הבחירות הפנימיות (להלן: "הבחירות המקדימות"), - במפלגת "העבודה", במסגרתן התמודד חבר הכנסת עמיר פרץ על ראשות המפלגה. על בחירות אלו חלות הוראות
חוק המפלגות, תשנ"ב -1992, והוראת תקנון החברות המפלגה, כאמור בסע' 20 לחוק זה, ולפיהן יכול אדם להתפקד למפלגה ולקחת חלק בבחירות אלה רק אם מילא טופס התפקדות חתום על ידו ושילם את דמי ההתפקדות באמצעות שיק המשוך על חשבונו.
כאמור בכתב האישום, הרי באיגוד נהגי המוניות, שהיה אז מסונף, כך או אחרת, להסתדרות העובדים הכללית החדשה, שח"כ עמיר פרץ היה בעבר מנכ"לה, ומשרדי האיגוד שכנו בבנין ההסתדרות בתל-אביב, הוחלט, באמצעות הנהלת האיגוד, לתמוך בח"כ עמיר פרץ לראשות המפלגה בבחירות הנ"ל, בציפיה כי לאחר היבחרו יסייע לאיגוד ולחבריו. לשם כך הוחלט בישיבות ההנהלה כי ייעשה מאמץ לפקוד למפלגה מספר רב ככל האפשר של חברי האיגוד, להשתתפות בבחירות המקדימות. אף אם השאלה באם מדובר היה בהחלטה פורמאלית, רשמית, שהתקבלה כדין בישיבת ההנהלה המורחבת של איגוד נהגי המוניות או שענייננו בהחלטה פנימית, בלתי פורמאלית, של חברי ההנהלה כפרטים, ולמימושה גוייסו חברי האיגוד, מרצונם הם - נתונה למחלוקת, הרי אין חולק והנאשמים מודים בכך, כי אלו אכן היו פני הדברים, וזאת במועדים הרלוונטיים שקדמו לבחירות המקדימות במפלגה.
2. נאשם 2 (להלן: "אברהם"), הינו נהג מונית ותיק בתחנת המונית הקסטל, (להלן: תחנת "הקסטל") תחנה המאגדת מספר רב של נהגי מוניות, והיה חבר בהנהלת התחנה ואף היה נציג התחנה בהנהלה המורחבת של איגוד נהגי מוניות. נאשם 1 (להלן: "רוני") , אחיו של נאשם 2, עבד בתחנת הקסטל כפקיד, ובתפקידו זה נכח לרוב במשרדי התחנה. השניים מודים כי ידעו על ההחלטה לפקוד מספר רב ככל האפשר של נהגי המוניות למפלגת העבודה לקראת הבחירות המקדימות, והסכימו לה. אברהם היה זה ששמע וידע על ההחלטה כאמור, וקיבל מיו"ר ההנהלה, יהודה בר-אור (להלן: בר-אור), את טפסי ההתפקדות כדוגמת הטופס
ת/6, העבירם לנאשם 2, שהיה במגע שוטף עם נהגי התחנה, וזה ניסה לפקוד את החברים, כמבוקש. גם העד אליהו שחר, חבר נוסף בהנהלת האיגוד, נציג תחנת הקסטל, השתתף בניסיון לפקוד את חברי התחנה למפלגה, יחד עם שני הנאשמים, והכל על פי בקשת בר-אור ועל פי ההחלטה שנפלה בענין זה בישיבות הנהלת האיגוד. אולם, כהודאת השלושה, ההענות לבקשה להתפקד, שהיתה כרוכה בתשלום דמי התפקדות בסכומים שנעו בין 60 ש"ח ליחיד ועד 180 ש"ח לזוג, היתה אפסית.
על כן, כך על-פי הודיית שני הנאשמים וכן על פי עדות העדים אליהו שחר, עד תביעה, ואליהו מני, עד הגנה, שניהם חברי הנהלת תחנת הקסטל, יזם בר-אור, לבדו או עם חבריו להנהלת האיגוד את ההסדר לפיו יוחזר במזומן, לכל מתפקד, סכום דמי ההתפקדות שהמתפקד נדרש לשלם בשיק, כחלק מהליך התפקדותו למפלגה. נאשם 2 קיבל סכום של כ-1000 ש"ח מידי בר-אור לשם החזרת דמי ההתפקדות והוא אף שלח את נאשם 1 אל בר-אור כדי שיקבל ממנו, בשתי הזדמנויות שונות, סכומי כסף דומים, וכך היה.
בשלב זה פקדו הנאשמים, וכן שני העדים הנ"ל, מספר רב של נהגי מוניות, חברי התחנה, למפלגת העבודה, תוך שהם מחזירים למתפקדים במזומן את דמי ההתפקדות הנמסרים לידם בשיק, ותוך שהם ממלאים עבור המתפקד את טופס ההתפקדות, שם נרשמו פרטיו או גם פרטי בת זוגו, כשהמתפקדים אף חותמים על הטופס, בשמם או גם בשם בן זוגם. הטפסים המלאים, בצירוף לשיקים שמסרו המתפקדים, הועברו על ידי הנאשמים לבר אור, ומשם למוסדות המפלגה.
3. כאמור, הנאשמים אינם חולקים על עובדות אלו, אולם בכתב האישום אף נטען כי בסוף שנת 2004, בישיבת הנהלת איגוד נהגי המוניות, נקשר קשר לזיוף טופסי ההתפקדות עבור נהגי מוניות, ללא ידיעתם, או למילוי טפסי התפקדות במרמה, מבלי שיוצג ויובהר לנהגים כי הם מתפקדים למפלגה, אלא רק כי מדובר בהתגייסות לתמיכה בעמיר פרץ, כך שהאחרון יוכל לפעול לקידום מצב נהגי המוניות, וכל זאת בנוסף להשבת כספי דמי ההתפקדות במזומן, לכל מתפקד המשלם דמים אלו בשיק, כנדרש. בגין מעשים אלו מואשמים שני הנאשמים בעבירה של קשירת קשר לביצוע עוון, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, נסיון לקבלת דבר במרמה וקבלת דבר במרמה, עבירות לפי סע' 499(א)(2), 418, 420, 415 ו-415 בצירוף סע' 25
לחוק
העונשין, התשל"ז, 1977 (להלן: "חוק העונשין").
על-פי הנטען בסיכומי ב"כ המאשימה, העבירה של זיוף מסמך הינה בזיוף חתימתם של חלק מהמתפקדים על טופסי ההתפקדות, העבירה של שימוש במסמך מזויף הינה בהעברת הטופס עליו החתימה המזויפת למוסדות המפלגה, העבירה של הנסיון לקבלת דבר במרמה וקבלת דבר במרמה, נוגעת לקבלת זכות ההצבעה בבחירות המקדימות במפלגה שלא כדין ובמרמה, וקשירת הקשר ענינה הן לעבירות הזיוף והמרמה והן לעבירות על פי סע' 28(א)(1)
לחוק המפלגות ועל פי סעיף 28(א)(5) לחוק זה, בצירוף עבירת הנסיון, כאמור בסע' 25
לחוק העונשין.
אולם לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי ושקלתי את ההוכחות שהוצגו במהלך המשפט, הנני מחליט לזכות את הנאשמים מהעבירות של הזיוף והמרמה המיוחסות להם והן מעבירת הקשר, ככל שזו נוגעת לעבירות הזיוף והמרמה.
4. בהודעות שנגבו מהנאשמים, לא נשמעה כל הודייה מפורשת בטענה לזיוף חתימת מי מהמתפקדים או נסיון להטעות את המתפקדים במהות הליך החתמתם על הטפסים (ראה ההודעות
ת/1, ת/11, ת/12, ת/13, ת/14 ו-ת/15). אמנם, בהודעה
ת/14 מפי נאשם 1, הוא מספר שהוא והנהגים שהתפקדו
"לא הבינו" שזו התפקדות למפלגת העבודה, אלא למפלגת
"עם אחד", או התפקדות לאיגוד נהגי המוניות כדי לתמוך בח"כ פרץ, אבל הוא חוזר בו מדבריו אלה בהמשך, וממילא, ברור לכל שאין כל משמעות להתפקדות עבור פוליטיקאי במסגרת האיגוד, ואין נפקא מינה באם מדובר במפלגה א' או ב'. אין לשכוח כי כל אמצעי התקשורת, באותה עת , דנו בניסיונותיו של ח"כ עמיר פרץ להיבחר כיו"ר המפלגה, לקראת הבחירות הכלליות. (נושא זה לא הוכח בראיות אך נתון לידיעתו השיפוטית של בית המשפט). גם נאשם 2 אינו טוען אחרת, והוא מספר, כמו גם העד אליהו שחר, על ישיבת הנהלה מורחבת בה הופיע ח"כ עמיר פרץ ונשא נאום בחירות וביקש את תמיכת חברי האיגוד, ותמיכה בו פירושה תמיכה בו בבחירות המקדמיות.
אין להאמין שמי שחתם על טופס ההתפקדות, כדוגמת
ת/6, לא הבחין במילים
"אני מצטרף ל"עבודה" ו
"העבודה" הרשומות באותיות קידוש לבנה הן בראש הגיליון והן בתחתיתו. חתימת המתפקד נחתמת תחת נוסח הצהרה בולט, וכל מתפקד מוסר לפוקד שיק, בחתימתו, ואין כל דרך להאמין לטענה כי המתפקדים התעלמו כליל מכל הרשום על הטופס ונמנעו מלהתעניין ולשאול למטרת השיק הנמשך על ידם, אפילו הם מקבלים חזרה במזומן את דמי ההתפקדות. כל בר דעת היה מבין כי עניינו בהליך מוזר וחסר כל הגיון כלכלי. בית המשפט אינו מוכן לקבל ולהאמין כי נהגי מוניות, הבוגרים דיים לשמש כנהגים שכאלה, יטמנו ראשם בחול כבנות יענה, כשהם נקראים להתפקד למפלגה לבקשת מנהליהם. אף אין כל מקום להאמין כי הנאשמים יבחרו דווקא להטעות את המתפקדים ולקבל את חתימתם ואת השיק שנמשך על ידם במרמה, אלא ברור שינסו קודם לכן להשיג ולקבל את הסכמת הנהגים להתפקד מרצונם הטוב, ובמיוחד לאחר שאף יציעו להם החזר כספי.
בית המשפט שמע את עדות חלק מהמתפקדים, מנהגי תחנת הקסטל. חלקם לא יכול היה להצביע דווקא על מי משני הנאשמים כמי שפקדם למפלגה, ודי בכך כדי להסיר מהנאשמים את אשמת זיוף הטופס הנוגע לעדים אלו. גם העד אליהו שחר פקד חלק מהם. עדים אלו מנסים להתחמק ממשמעות מעשיהם כמי שהתפקדו למפלגה, מכוונתם ועניינם לתמוך במי שעתיד לבוא ולהפעיל את כוחו הפוליטי למען ציבור נהגי המוניות, ואף הבינו כי הסכמתם להשבת דמי ההתפקדות במזומן אינה הליך חוקי, ובמיוחד לאחר שנקראו למסירת עדות בחקירה משטרתית. על כן, כשהעד חיים בן-משה טוען ש"אינו מכיר" את טופס ההתפקדות, אך מודה כי נתן שיק וקיבל מזומן, אין להאמין לו כי לא ידע היטב שהוא מתפקד למפלגת העבודה. כך אף העד גבאי אלפרד הטוען כי נמנע מלשאול שאלות, אך מסר שיק משוך על ידו וקיבל החזר במזומן. מדוע יאמין בית המשפט כי העד יהיה מוכן למשוך שיק מחשבונו, אך יימנע מלמלא את טופס ההתפקדות? ממילא, בנתינת השיק אף הסכמה מכללא להתפקדות למפלגה ולמילוי הטופס. בעניינם של שני עדים אלו כלל לא הוצג טופס ההתפקדות, כך שלא הוכחה הטענה כי חתימתם זויפה. גם העדים שלג אבנר ויעקב משען חתמו על הטופס, וכאמור, אינני מוכן להאמין כי השניים התעלמו מהרשום בטופס הנושא את הלוגו של המפלגה, כדבריהם בעדותם. גם העד אבישי ויזנר טוען כי לא הבין שהוא מתבקש להתפקד למפלגה, אך טופס התפקדותו - חתום על ידו. אין להניח כי יחתום וימסור שיק ללא שיקבל הסבר מתאים על מהות המבוקש ממנו. העד שמעון ברדה נפקד לא על ידי מי מהנאשמים. העד יעקב וורונסקי טען בעדותו כי מסר שיק מתוך כוונה והבנה כי בכך הוא משתתף "בתמיכה" בעמיר פרץ, ולא כהתפקדות למפלגה, אך גם טענה זו אין בה כל ממש, כאשר, כאמור, אין כל דרך לתמיכה במועמד פוליטי לראשות המפלגה אלא בהתפקדות למפלגה בבחירות מקדימות. בית המשפט אינו מוכן לקבוע, כנובע מעמדת המאשימה, כי רוב נהגי המוניות בתחנת הקסטל הופכים לשוטים והבנתם מטשטשת, מיד עם כניסתם למשרד התחנה. והאחרון - העד שלום ורד המנסה להתחמק מאחריותו בטענה לשכחה מלאה וסופית לכל נסיבות התפקדותו, ואינני נותן כל אמון בדבריו אלו. כשאלו הם עדי התביעה לענין המרמה והזיוף, הרי מסקנתי היא שאין כל בסיס ראייתי של ממש, ולפחות כזה התואם את נטל הראיה המונח על כתפי התביעה במשפט הפלילי, לביסוס האישום של מרמה וזיוף כנגד שני הנאשמים.
לעניין קשירת הקשר לעבירות המרמה והזיוף, לו טוענת המאשימה, הרי מסקנתי היא שכלל לא הוכח כי נקשר קשר פלילי לזיוף חתימת מתפקד על הטופס או להטעותם לעניין מהות התפקדותם. גרסת העדים היא כי החלטת ההנהלה המורחבת של האיגוד היתה, בשלב הראשון, להתפקדות למען ח"כ פרץ בבחירות המקדמיות, ובשלב השני - להשיב במזומן למתפקדים את דמי התפקדותם, ולא מעבר לכך. על כן, גם אם, כטענת ב"כ המאשימה, החליטו הנאשמים לפעול להטעיית המתפקדים או לזיוף חתימתם, עבירה זו חורגת ממסגרת הקשר הנרקם. לא נשמעה כל עדות על החלטת הנהלה לעניין הטעיית המתפקדים. היות ולא הוכח כי מי מהנאשמים אכן זייף או הטעה, הרי גם אין כל מקום להנחה בדבר קשר מוקדם שכזה, מכח הטענה בדבר
"סוף מעשה במחשבה תחילה".
נותר האישום בעבירות שעל פי
חוק המפלגות. בסע' 28(א)(1) ו-(5), נאמר כדלקמן:
"מי שעשה אחת מאלה:
(1)שילם עבור אחר דמי חברות או דמי התפקדות או תשלום אחר המתחייב כדי להקנות זכות הצבעה בבחירות הפנימיות במפלגה (להלן "זכות הצבעה")...
(2)... (3)... (4)...
(5) הקנה זכות הצבעה למי שאינו זכאי לכך... דינו - מאסר שנה".
לאחר ששני הנאשמים למעשה מודים בביצוע אותם מעשים המהווים את היסודות העובדתיים של עבירות אלו, מתמצת הגנת הנאשמים הן בטענה להעדר מחשבה פלילית והן בטענה להגנה מן הצדק, כאמור בסע' 149(10) לחוק
סדר הדין הפלילי
(נוסח משולב), ולמעשה בנגזרת של הגנה זו, טענה
לאכיפה בררנית.
לעניין היסודות העובדתיים שבעבירה, הרי מסכים ב"כ הנאשמים כי אם החזירו הנאשמים במזומן את דמי ההתפקדות למתפקדים, כך שהשיק שמסרו המתפקדים כחלק מהליך התפקדותם, גם אם ייפרע, אינו מהווה יותר תשלום בפועל והוא מקוזז מול ההחזר למתפקד, הרי הנאשמים, אף כידם הארוכה של איגוד נהגי המוניות, או מי ממנהלי האיגוד, שילמו בעצמם עבור המתפקד
האחר, את דמי ההתפקדות, כאמור בסע' 28(א)(1). בהעברת טופסי ההתפקדות, בצירוף השיק שמשך המתפקד לידי בר-אור, כדי שיעבירם למוסדות מפלגת העבודה, כך על פי תיאום מוקדם, ידעו הנאשמים כי הם מנסים להקנות זכות הצבעה בבחירות המוקדמות במפלגה גם לאותם מתפקדים אשר נמנעו מלשאת מכיסם בדמי ההתפקדות ושקיבלו חזרה במזומן את דמי ההתפקדות.