הכ"ד מרשיעה לנאשם בנסיעה בפראות, אי ציות להוראות השוטרים במרדף

הקדמה :

לנאשם מיוחסות במסגרת כתב האישום עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף - עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), נהיגה ללא ביטוח בר תוקף - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, חבלה במזיד - עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, שינוי זהות של רכב או של חלק של רכב - עבירה לפי סעיף 413ט לחוק העונשין, עקיפה מסוכנות - עבירה לפי תקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") וסעיף 68 לתקנות התעבורה, סטייה מנתיב נסיעה - עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין והסתייעות ברכב לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה.

תמצית עובדות כתב האישום :

מכתב האישום עולה כי ביום 4/3/07 סמוך לשעה 11:30, נהג הנאשם ברכב מסחרי מסוג GMC (להלן: "הרכב" או "רכב ה- GMC") בכפר דיר חנא (להלן: "הכפר"), כשעל הרכב מותקנת לוחית רישוי מזוייפת שמספרה 08-199-59 השייכת לרכב אחר, וזאת חרף העובדה שתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע עוד ביום 16/3/04 ומאז לא חודש.

כאשר הגיע הנאשם עם הרכב סמוך לבית הספר שבכפר, החלו לדלוק אחריו שוטרים שהיו עד אותה עת ברכב משטרתי סמוי (להלן: "הניידת"), עקב חשד כי הנאשם נוהג בזמן פסילה. תוך זמן קצר חבשו השוטרים על ראשם כובעי זיהוי משטרתיים והניחו על גג הניידת פנס כחול מהבהב.

השוטר שנהג בניידת, גיא נודלמן, צפצף וסימן לנאשם לעצור עם אורות הניידת, אך הנאשם האיץ את מהירות הרכב והחל לנסוע בפראות בתוך הכפר. הואיל והנאשם סיכן בנהיגתו מספר ילדים ששיחקו בכביש ומחשש פן יפגע בחיי אדם בנסיעתו, האטו השוטרים את מהירות נסיעתם.

הנאשם המשיך בנסיעתו הפרועה אל מחוץ לכפר ופנה מצומת דיר חנא לכיוון צומת מג'אר. הנאשם עקף כלי רכב תוך חציית קו הפרדה רצוף ואילץ כלי רכב שבאו ממול לרדת לשוליים כדי שלא להתנגש ברכבו.

במהלך הנסיעה לכיוון צומת מג'אר חצה הנאשם קו הפרדה רצוף ופנה לדרך צדדית המובילה חזרה לכפר דיר חנא. בכך גרם הנאשם למשאית שנסעה בנתיב הנגדי לבלום בלימת חרום כדי להימנע מהתנגשות עם רכבו של הנאשם.

הנאשם המשיך לשעוט ברכב בפראות לעבר הכפר כשהניידת המשטרתית דולקת אחריו. שוטרים נוספים שהיו בניידת אחרת הונחו להמתין לנאשם באזור צומת בית הספר שבכפר.

כאשר הגיע הנאשם לצומת הסמוך לבית הספר, סימן לו השוטר שמעון כהן לעצור בצד. לצידו של כהן היו שוטרים נוספים שלראשם כובעי זיהוי. הנאשם התעלם מהוראות השוטר כהן, המשיך בנסיעתו הפרועה, סיכן את שלומם של השוטרים, ותוך כדי כך פגע ברכב מסוג שברולט קורסיקה שחנה בסמוך לצומת וגרם לו נזק.

לאחר שהמשיך בנסיעה מהירה, הצליח לבסוף הנאשם לחמוק מעיני השוטרים שדלקו אחריו באזור מג'אר.

גדר המחלוקת :

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כי לא היה מעורב כלל באירועים הנטענים. לטענתו, לא ניתן היה לזהות אותו כיוון שלא היה במקום ובזמן המתוארים בכתב האישום.

במילים אחרות, המחלוקת בענייננו אינה בשאלת הנהיגה הפרועה והעבירות הנלוות לה, כפי שפורטו בכתב האישום, כי אם בשאלת זהות נהג הרכב בעת ביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום, זאת ותו לא.

הנטל להוכיח את זהותו של מבצע העבירה - ובמקרה דנא הנטל להוכיח כי הנאשם הוא אשר נהג ברכב ביום האירוע - מוטל על שכם התביעה.

ראה לעניין זה י' קדמי , על הראיות , חלק שני, עמ' 1017 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2003) (להלן: "קדמי"):

"זהותו של הנאשם כמבצע העבירה הינה מרכיב בסיסי של אחריותו הפלילית ובתור שכזו התביעה נושאת בנטל הוכחתה, על התביעה להוכיח את זהותו של הנאשם כמבצע העבירה במידה שלמעלה מכל ספק סביר".

לפיכך, לא נותר אלא לפנות לניתוח הראיות ולבחון האם עמדה התביעה בנטל המוטל על שכמה ולגבי אילו עבירות.

ניתוח הראיות :