הכרעת דין בתיק הע"ז 1031-08

האישום

1.         לנאשם יוחסה עבירה של העסקת עובדים זרים שאינם רשאים לעבוד בישראל וזאת בניגוד להוראות סעיפים 2א(1) ו-2א(2) לחוק עובדים זרים התשנ"א - 1991 (להלן - "החוק").

2.         כנגד הנאשם נטען כי ביום 2.2.06 עת נערכה ביקורת בנכס מקרקעין שבבעלותו ברחוב תלמי מאיר בשכונת רמות בבאר שבע (להלן - " האתר") המצוי בבעלותו, נמצאו באתר שני עובדים זרים (להלן - "העובדים")  שהועסקו על ידי הנאשם בעבודות ריצוף ללא היתר כדין.

            עוד נטען כי העובדים לא היו אזרחי ישראל או תושביה ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשם.

3.         בתשובתו לאישום כפר הנאשם בכל העובדות המפורטות בכתב האישום למעט היותו בעליו של האתר. בנוגע לאחד העובדים (חליל) טען הנאשם כי אין הוא מכיר אותו וכי לא היה לו כל קשר עמו ואילו לגבי העובד האחר (צאפי) כפר הנאשם בטענה שהוא "ביצע עבודת ריצוף".

4.         מטעם המאשימה העידו המפקחים מר אבי ישראלי ומר אבי בר מוחה. כן הוגשו תיאור המקרה (ת/1), תמונות שצולמו באתר (ת/2), רשימת העובדים שנתפסו (ת/3), היתר בניה (ת/4), חקירת הנאשם (ת/5) ותעודת עובד ציבור (ת/6).

5.         מטעם הנאשם העיד הוא עצמו והוגשו אישור על הגשת תלונה בגין התחזות (נ/1) ורישום פלילי של העובד צאפי (נ/2).

טענות הצדדים

6.         המאשימה טוענת כי הוכיחה את כל היסודות העובדתיים של העבירה כנטען בכתב האישום וזאת מעבר לכל ספק סביר. לטענתה, הוכיחה את עובדת ביצוע העבודות בבית הנאשם, כי העבודות בוצעו על ידי שני עובדים פלסטינאים תושבי הכפר חרסה שביו"ש וכי העובדים לא היו בעלי רישיונות עבודה בישראל באותה העת.

            עוד טוענת המאשימה, כי עבירה על חוק עובדים זרים הינה עבירת קפידה אשר היסוד הנפשי הנדרש לה הינו מודעות או עצימת עיניים. לטענתה, בהעסקת עובד זר מוטלת על המעסיק החובה להפריך את החשד שמדובר בהעסקה שלא כדין וזאת בטרם התקשר עם העובדים.

            לדבריה, ניתן להוכיח קיומה של מודעות של הנאשם בהיבט האובייקטיבי, היינו, האם התקיימו נסיבות אשר היו צריכות לעורר את חשדו של הנאשם לקיומה של עבירה על מנת להוכיח את קיומו של היסוד הנפשי ולהעביר את נטל ההוכחה אל הנאשם. לטענתה, במקרה דנן, הודה הנאשם כי לא עיין בתעודת הזהות שהוגשה לו על ידי צאפי אלא רק פתח והסתכל בה וביקש מצאפי שלא להעסיק עמו מי שאינו בעל תעודת זהות כחולה. לדברי המאשימה, מדובר לכל הפחות בעצימת עיניים ולאור העובדה כי מדובר בנאשם שהינו שוטר במקצוע מצופה כי יעשה כל שביכולתו להימנע מהתקשרות פסולה כזו. לטענתה, משידע הנאשם שאין בידיו היתר להעסקת העובד הזר ובחר לעצום את עיניו, יש לקבוע כי מתקיים היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעתו.

7.         הנאשם סומך הגנתו על שתי טענות עיקריות.

האחת עובדתית, הינה כי המאשימה לא הרימה את הנטל להוכיח שהעובדים שנתפסו במקרקעי הנאשם לא היו תושבים בישראל. לטענתו, מחוק הכניסה לישראל ניתן ללמוד כי קיימות מספר אפשרויות לשהות בישראל כדין ובעוד שהמאשימה הוכיחה כי העובדים אינם אזרחי ישראל, עדיין לא עלה בידה להוכיח כי הם אינם תושבים בה על פי היתר או רישיון אחר.

לדבריו, מתעודת עובד הציבור ניתן ללמוד כי מוצאם של העובדים הינו ביישוב חרסה שביהודה ושומרון וכי אין בידיהם אישור עבודה, אך אין בה כדי ללמד על העדר אשרת שהייה או רישיון ישיבה כדין.

8.         הטענה השנייה בפי הנאשם הינה העדר קיומו של היסוד הנפשי של העבירה. לטענת הנאשם, העובד צאפי הציג בפניו תעודת זהות כחולה, הוא שוחח עמו בעברית וסיפר כי הוא מתגורר בבאר שבע בשכונה ג' מזה כ-20 שנה ויש לו מספר ילדים. הנאשם ציין כי בידי צאפי מספר טלפון הדומה לטלפונים ניידים בארץ. לדבריו, לאחר שהבין שהופל בפח הגיש ביום 29.6.06 תלונה כנגד צאפי על התחזות כאדם אחר במטרה להונות. הנאשם טוען כי לא היתה לו כל מודעות לביצוע העבירה וכי עשה כל שיכול היה להימנע ממנה.

9.         עוד טוען הנאשם, כי המאשימה לא ביצעה פעולות חקירה בסיסיות אשר היה בהם כדי לחזק את גרסתו, כגון הזמנת משטרה אשר תערוך חיפוש על העובד שם היתה מוצאת תעודת זהות כחולה ו/או ניסיון לאתר את צאפי לפי מספר הטלפון שמסר הנאשם.

            כן מפנה הנאשם לכך שצאפי הורשע בעבירה של התחזות לאדם אחר וכי העסקת העובד השני כלל לא הוכחה.

הכרעה

10.        הוראות סעיף 2 (א) לחוק עובדים זרים קובעות כדלקמן -