כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירות בניגוד לסעיפים 67(א) ו 10(א) לפקודת התעבורה התשכ"א-1961, וסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.
על פי האמור בכתב האישום, ביום 28.8.2011, שעה 10:20, נהג הנאשם באופנוע מ.ר.6105768 על המדרכה ברחוב קיבוץ גלויות סמוך לבית מס' 73. ביום 9.1.11 נפסל הנאשם בנוכחותו מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים במסגרת צירוף תיקים שנערך בתיק 1321-09. עוד נטען כי הנאשם נהג ללא רישיון נהיגה תקף שפקע עוד בשנת 2002 וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.
מטעם התביעה העידו בפניי השוטר כפיר חולי (להלן-
השוטר) ושני בוחני תנועה שגבו הודעות מהנאשם ביום האירוע.
מטעם ההגנה העידו בפני הנאשם, חבריו של הנאשם בני הזוג אילן פרנקו (להלן-
אילן) ודבורה בלומצוויג (להלן-
דבורה
או דבי) שהינם בעלי עסק לאספקת נעליים ששמו "בלו מרין" השוכן ברחוב קיבוץ גלויות 73, בתל אביב (להלן-
חנות הנעליים), ודודי רוטנברג שהינו לקוח של העסק (להלן הלקוח). נבהיר כי דבורה רשומה כבעלת הקטנוע.
יובהר כבר עתה כי הההגנה מסתמכת על טענת אליבי לפיה הנאשם היה בחנות הנעליים לאורך כל שעות הבוקר. ההגנה אינה כופרת בעובדה שהנאשם פסול מלהחזיק רישיון נהיגה.
השוטר מצידו העיד על שני אירועים שונים שבהם הבחין בנאשם נוהג בקטנוע, כששני האירועים ארעו בסמיכות מקום וזמן.
1. תחילתה של הפרשה ביום 28.8.2011 בשעה 09:40, מועד בו עמד השוטר סטטי בצומת הרחובות הר ציון - סמטת התנופה, והבחין ברוכב קטנוע מסוג סאן יאנג שלא עצר בתמרור עצור.
השוטר סימן לרוכב הקטנוע לעצור, והאחרון השיב
"אני עוצר בצד", אך לבסוף חתך ימינה במהירות והמשיך בנסיעה.
השוטר טען כי הבחין בסימני זיהוי המאפיינים את רוכב הקטנוע הן בשעה שעמד בצומת והן בשעה שרדף אחריו. סימני הזיהוי התבטאו בצמידים וגורמטים שענד על ידיו, משקפי ראייה, שיער ארוך שבלט מהקסדה, וחולצה שעל צידה האחורי מוטבע הדפס. השוטר הסביר בעדותו כי מדובר בהדפס מסוג הארלי דוידסון, היינו פריט לבוש המאפיין חובבי אופנועים, ובנושא זה עוד אדון.
השוטר רשם בדוח הפעולה ובדוח העיכוב כי המתנדב מנו אפרים היה עד לאירוע, אך האחרון לא ערך כל מסמך מטעמו. מקובלת עלי טענת ההגנה כי כאשר המחלוקת נטושה בשאלת זיהוי הנהג, הרי העובדה שלא נערך דוח פעולה מטעם מתנדב שנטל חלק באירוע, הינה בגדר מחדל חקירתי. זאת ועוד, בדוח הפעולה ציין השוטר כי רשם את מספר הרישוי של הקטנוע, אך לא ציין היכן רשם זאת. אם הרישום נערך על פתק, הרי זה לא הוגש כראיה מטעם התביעה. הגיוני כי לאחר שרוכב קטנוע נמלט, שוטר המחזיק בפרטי מספר רישוי של הקטנוע יבדוק במסוף מי הוא בעל הקטנוע, אך השוטר לא טען כי כך עשה.
בעדותו משנשאל השוטר לגבי רישום מספר הקטנוע הוא השיב:
"יכול להיות שהוא כן נרשם איפה שהוא. אני לא זוכר. אולי כן ואולי לא". ובהמשך:
"לגבי רישום המספר אני לא סגור על זה".
לנוכח מחדלים אלה, אני סבורה כי נכון עשתה התביעה שלא ביססה את עובדות כתב האישום על האירוע הראשון.
2. האירוע השני בו הבחין השוטר ברוכב הקטנוע התרחש בשעה 10:20 אותו יום, כאשר נטען כי השוטר נסע בניידת על רחוב קיבוץ גלויות ממזרח למערב והבחין ברוכב הקטנוע שזיהה באירוע הראשון, כשהוא נוסע על המדרכה על מנת להחנות את הקטנוע, כשהאחרון עצר בכתובת קיבוץ גלויות 73 ונכנס לחנות הנעליים. השוטר עצר את הניידת ונכנס לחנות הנעליים בעקבות רוכב הקטנוע.
השתלשלות האירועים בחנות עוד תידון, אך בשלב הנוכחי יאמר, כי לפי גרסת התביעה הנאשם הצטער וביקש שהשוטר יסלח לו על האירוע ולא יסבך אותו.
כזכור ההגנה העלתה טענת "אליבי" לפיה הנאשם היה בחנות הנעליים כל שעות הבוקר עד למועד בו הגיע השוטר למקום.
3. כשלעצמי, מצאתי דמיון רב בין הודעתו במשטרה של הנאשם מיום האירוע לבין עדותו של הלקוח. כזכור מדובר במי שהינו לקוח של חנות הנעליים, שאין בינו לבין הנאשם קשר ישיר, כך שלעדותו משקל רב. על כך נוסיף כי עדותו של אילן תומכת בעקיפין בגרסא שתובא להלן.
הנאשם טען בהודעתו כי בבוקר אותו יום הגיע לחנות בשעה 06:30 ועד לבואו של השוטר לא יצא מפתח החנות אלא עבד במחסן המצוי בקומה השניה. בחנות עבדו אילן, אדם בשם יוסי והלקוח שהגיע לחנות על מנת לרכוש נעליים.
הלקוח העיד כי הגיע לחנות עם נהגו בשעה 07:00 בבוקר. החנות הייתה פתוחה והיו בה רק אילן והנאשם. רגלו של אילן הייתה מגובסת ולכן הוא ישב במשרד, ואילו הלקוח והנאשם עלו למחסן המצוי בקומה השניה, הורידו את הסחורה למדרכה, ונהגו של הלקוח העמיס את הסחורה לרכב. העד לא זכר אם דבי הייתה בחנות, לדבריו דבי נכחה בחנות במחשבה שלו, אך בפועל הוא לא היה משוכנע כי נכחה בחנות. באופן ודאי מסר לקוח כי דבי לא הייתה במחסן הנמצא בקומה השניה ולא עמדה על המדרכה בעת העמסת הסחורה לרכב. הלקוח לא ידע לומר היכן הייתה דבי בחנות, אם הייתה. ייתכן במשרד, ייתכן במחסן האחורי .
וכך העיד הלקוח בחקירה הראשית: