פתח דבר
1. מיכאל אבוטבול הואשם, כי ביום 23.01.00 בסמוך לשעה 17:00 בקיוסק ברחוב שמחה ארליך 1 בבאר שבע, פצע את אורי מלקמו בכך, שדקרו באמצעות סכין. לפי הנטען, עקב הדקירה נגרמו לנדקר זה חתכים בירכו השמאלית, במותנו השמאלית ובגבו, דבר אשר הצריך מתן טיפול רפואי. כמו כן, הואשם מר אבוטבול בהחזקת ובניהול מקום משחקים אסורים, בכך שבזמן ובמקום האמורים החזיק במכונת מזל "פירות", אשר המשחק בה עשוי לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה על פי תוצאות המשחק, ותוצאות המשחק תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה. לפי הנטען, המכונה הכילה 3,470 ש"ח. בגין חשדות אלו הואשם מיכאל אבוטבול בעבירה בניגוד לסעיף 228 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), (איסור ניהול והחזקת משחקים אסורים) ובניגוד לסעיפים 334 ו-335 לחוק העונשין (פציעה בנסיבות מחמירות).
2. בתום שמיעת העדים בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מן האישום בגין הפציעה בנסיבות מחמירות ולהרשיעו בגין החזקת מקום משחקים אסורים.
העדים
3. שמענו בתיק זה את עדותם של שלושה עדים עיקריים: של הצעיר, אשר נדקר, אורי מלקמו דוויט (אשר יכונה להלן: "אורי"), את אמו של אורי, יורק דוניט (אשר תוכנה להלן בשם "יורק") ואת הנאשם (להלן: "מיכאל"). דודתו של אורי, אלמז טספאיי, העידה בפנינו, אך עדותה נקטעה לצורך מתן ההחלטה, אם להתיר את עדותה על פי סעיף 10 (1) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971. החלטתי (בעמ' 17-19 לפרטיכל), שהתביעה לא הניחה את התשתית הראייתית להוכחת היסודות לסעיף 10 (1) לפקודת הראיות. לכן, לא היתה עדותה של הגב' טספאי משמעותית לעניין הכרעתנו זו.
מהלך הכרעת הדין
4. בהכרעת דין זו בית המשפט ימסור את התרשמותו מן העדים. ואולם, במשפט פלילי קא עסקינן, בדיני נפשות, בהם מצווה התביעה להוכיח את האישומים מעבר לכל ספק סביר. לכן, לא יסתפק בית המשט בהתרשומותו מן העדים, אלא יעביר את העדויות תחת שבט בקורתו על מנת לבחון, אם יש הצדקה להתרשמותו זו. ההתייחסות תהיה בראש ובראשונה לעניין הדקירה ורק לאחר מכן לעניין מכונת המשחק.
התרשמות בית המשפט מן העדים
5. בראותי ובשומעי את העדים חשתי, ששני עדים אינם מהימנים בעיני: אורי ומיכאל. בפנינו נראה אורי צעיר ביישן, החושש לגלות את האמת. ובאשר למיכאל, הוא נראה לי אדם המיתמם, כאילו אינו יודע כלום על אשר התרחש ביום הנידון, עד כדי כך, שהוא התיימר באופן בלתי משכנע לא לדעת כיצד להפעיל וכיצד פועלת "מכונת ההימורים" (לפי המינוח שלו עצמו) (עמ' 50 שורות 8-9 לפרטיכל). לפי התרשמותי, המכנה המשותף לאורי ולמיכאל היה רצונם להסתיר את האמת.
מה באשר ליורק, אמו של אורי? בסיכומיו המעניינים, הדגיש הסניגור המלומד את מה שנתפס על ידיו כהתרשמותו השלילית של בית המשפט מעדותה המתחמקת של יורק [ראה, לדוגמא, את סעיף 7 (ח) לסיכומי ההגנה]. מטבע הדברים אין בית המשפט נוהג לגלות את התרשמותו הכללית מן העדים במהלך המשפט וחוששני, שדברי לפרוטוקול בעת עדותה של יורק לא הובנו כהלכה. מצאתי את יורק אישה פשוטה, שהאמינה בדבריה, אשר חשה, שנגרם עוול נורא לבנה, אורי, בהידקרו, ואשר היתה לה אג'נדה (סדר יום) משלה להביא בפני בית המשפט את האמת שלה. התרשמתי, כי לעתים מזומנות היא חשה תסכול מן החקירה הנגדית, אשר הפכה אותה לנחקרת, כשמטרתה היתה להיות היוזמת והקובלת בפני בית המשפט על אותה העוולה, שנעשתה לבנה.
פרשת התביעה - הדקירה
6. אנתח עתה את הראיות, הקשורות לדקירה, שהובאו בפרשת התביעה, וזאת במטרה לבחון את נכונות התרשמותי מן העדים כמובאת לעיל. נוכח המסקנה, אליה הגעתי, אשאיר בצריך עיון את השאלה, שהועלתה בידי הסניגור המלומד, אם מכח סעיף 10 (ב) לפקודת הראיות לאחר הגשת הודעתו של אורי (ת/1) בהסכמת התביעה, מן ההכרח הוא לזכות את הנאשם.
קטע מרכזי (יש לומר גם מרשים) בעדותה של יורק היה הדגמתה את דקירת בנה על ידי הנאשם. לצורך כך נטלה יורק את התפקיד של מיכאל, כאשר על פי הוראותיה עמד המתורגמן ודימה את אורי. בהדגמה זו יורק תפסה בכתפי הקורבן, כשפניה - כפני הדוקר- אל מול פני הקורבן. בהנפת ידה הדגימה יורק, כיצד הדוקר, אשר זהתה כמיכאל, דקר את אורי מאחורי ירכו השמאלית (עמ' 26 שורה 25 ועמ' 27 שורות 3-5 לפרטיכל). זאת תוך כדי כך, שהתכופפה וקרבה את ראשה אל ראש "הקרבן" תוך כדי משיכת "הקרבן" קדימה.
אם כך, לפנינו ההדגמה של המאבק, אשר ראתה יורק, לדבריה, מאבק בין אדם חמוש בסכין לאדם בלתי חמוש. מאבק פנים אל פנים, כשהפציעה אינה מלפנים. ואם היינו מצפים מן הדוקר בהניפו את ידו לכוון את כוחותיו לפגוע באבריו הרגישים ביותר של הקרבן מבחינת הסכנה לחייו או לשלמות גופו, כגון הפציעה בגב, הרי כאן תארה יורק את הדקירה מאחורי ירכו השמאלית של בנה. התיעוד הרפואי מאשש את עדותה, שהרי אחד מפצעיו של אורי היה לירך שמאל מאחור [הסיכום המודפס (ת/5) וגם עמ' 4 לבדיקת הפצוע בקבלה (אף הוא חלק מת/5)].
אל מול חלק משכנע זה בעדותה של יורק ניצבת גרסתו של אורי, שאינו יודע, מי דקרו, כי נדקר מאחור. (עמ' 3 שורה 1 לפרטיכל). דחייתי את גרסתו זו לא רק משתלבת עם גרסתה של יורק (שאורי נדקר בהיותו פנים אל פנים לפני דוקרו), אלא משתלבת עם התרשמותי, שאורי הסתיר את האמת בעת עדותו.
ניתן להקשות בעניין תאורה של יורק את הדקירה בעדותה. הרי, בעדותה יורק תארה דקירה אחת וזאת לירך (השווה: עמ' 29 שורות 8-9 לפרטיכל). ומה עם שתי הדקירות הנוספות בגבו של אורי [עמ' 4 לבדיקת הפצוע בקבלה (ת/5)]? זאת בייחוד, כאשר במהלך העימות עם מיכאל ביום 25.01.00 אמרה לו יורק, שהיא ראתה אותו דוקר את בנה בשלושה מקומות [(ת/2) עמ' 1 שורה 24 ואילך]. (בדרך אגב אציין, כי אחד המקומות, שציינה יורק בעת העימות כמקום, בו נפצע אורי, מאחור הוא הצוואר. לא ראיתי באי דיוק זה הוכחה להפללת שווא, שהרי קשה לדרוש מעדה לדקירה לקלוט במדויק את מקומי הדקירה, בייחוד כאשר הנדקר נפצע מאחור ואין זה ברור, אם העדה צפתה בדקירה מלפנים או מאחור). ואולם, אינני סבור, שהעובדה שבעת העימות דיברה יורק על שלושה פצעי דקירה, ואילו בפנינו תארה אך פציעה אחת לירך, יש בה כדי לקעקע את עדותה. חלפו שנה וחצי מזמן העימות ועד להדגמת הדקירה בפנינו. אך טבעי הוא שהזמן יקהה במידה מסוימת אף את הזכרון החד ביותר.
הספק הסביר העולה מפרשת התביעה
7. קושי, העולה מתוך עדותה של יורק, נעוץ בסתירות בין גרסאותיה לעניין זירת הדקירה והשאלה, אם בעת הגעתה לקיוסק יורק קודם כל נכנסה לתוך הקיוסק. ספציפית, בעימות [(נב2) בעמ' 3 שורה 6] מסרה יורק, שהיא נכנסה לקיוסק (ל"חנות" כלשונה שם) ולא ראתה את אורי, ואזי יצאה מהחנות בטרם יצאו ממנה אורי ומיכאל. לדבריה (שם), היא אז ראתה את מיכאל דוקר את אורי בסכין (על גרסתה זו חזרה יורק בנ/2 עמ' 3 שורות 12-10).
במהלך חקירתה הראשית בפנינו העידה יורק, על תחילת קליטתה את האירוע באומרה, שהיא ראתה את בנה בפנים בתוך הקיוסק, וכי היה קשה לראות. לדידה, בהמשך האירוע היא ראתה את מיכאל יוצא מן הקיוסק ודוקר את אורי (עמ' 10 שורה 17 עד עמ' 11 שורה 1 לפרטיכל). עוד העידה יורק אז, כי הדם נמצא גם בתוך הקיוסק וגם מחוצה לו. (עמ' 11 שורות 6-7 לפרטיכל).
בעת חקירתה הנגדית השיבה יורק לשאלה, היכן ראתה לראשונה את בנה, שהיא חפשה מסביב לקיוסק ואזי מיכאל ואורי נדחפו החוצה (עמ' 14 שורות 3-4 לפרטיכל). לכאורה, לפי גרסה זו, יורק כלל לא נכנסה לקיוסק. נוכח הסתירה לעניין השאלה, אם יורק נכנסה לקיוסק אם לאו, שאלתי את עצמי מה ההבדל בין עדותה הברורה לעניין הדקירה לבין עדותה המבולבלת לעניין כניסתה לקיוסק, ושמא בשומעה קריאה, שבנה מת (עמ' 10 שורות 13-14 ועמ' 26 שורה 11 לפרטיכל), יצאה יורק מביתה אחוזת בהלה? ושמא עדותה משקפת את הבהלה והבלבול הנפשי, בהם היתה שרויה, עד אשר ראתה את בנה ומיכאל נאבקים מחוץ לקיוסק? ושמא בשלב הזה דעתה נתיישרה ובעקבות זאת עדותה על המשך האירוע נהייתה ברורה? כל זאת איננה אלא ספקולציה, שהרי לא ניתן כל הסבר לסתירות אלו בחקירה החוזרת. כנהוג במשפט הפליל, הספקולציה יוצרת ספק, ממנו ייהנה הנאשם.