1. נגד שני הנאשמים הוגש כתב אישום בו הם מואשמים בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה על פי סעיפים 333+335(א)(1)(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן "חוק העונשין").
על פי עובדות כתב האישום ביום 26.10.03 הגיע מחמוד חמוד (להלן "המתלונן") לביתו והבחין בהתקהלות של אנשים, הזורקים אבנים לעבר ביתו. למתלונן נאמר כי תוקפים את בית הבד שבבעלותו, בדיר חנא , והמתלונן נסע עם רכבו לבית הבד. בהגיעו למקום החל נאשם מס' 2 (להלן "זוהדי") לדפוק על רכבו של המתלונן במקל ואף היכה אותו במקל. נאשם מס' 1 (להלן "רפעת") זרק אבן גדולה לעבר המתלונן שפגעה לו במותן. בהמשך, כאשר הרכב עצר, לאחר שנתקל בקיר, הוציאו הנאשמים, ביחד עם אחרים שהיו במקום, את המתלונן מהרכב והיכו אותו בכל חלקי גופו. כתוצאה מהמכות ומפגיעת האבן נגרמו למתלונן חבלות בגופו.
2. שני הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום. הנאשם מס' 1 טען גם כי טען במשטרה טענת אליבי , שלא נבדקה.
3. המתלונן מסר הודעה במשטרה ביום 30.10.03 בשעה 1408 נ/ 1 -
"ביום ראשון 26.10.03 הייתי ברכב שלי בחזרה לעסק שלי בית בד בדיר חנא... כשהגעתי כחמישים מטר לפני הבית בד אז ראיתי את שני הבחורים זוהדי דיב ורפעאת דיב. זוהדי היה עם מקל ורפעאת עם אבנים בידו ורצו לתקוף את הרכב. אני ברחתי מהמקום וכשהגעתי לבית בד שלי אמרו לי אנשים שמשפחת דיב זורקים אבנים על הבית שלכם שנמצא כחמישים מטר מבית הבד. הגעתי ליד הבית וראיתי התקהלות של אנשים חלק ממשפחת דיב זורקים אבנים על הבית ואנשים מרגיעים אותם. אני ביקשתי מאשתי ומהילדים שלי להכנס פנימה ולא לצאת ויצאתי החוצה על מנת להרגיע את העניינים והם המשיכו לזרוק אבנים לעבר הבית ואז אנשים אמרו שתוקפים את הבן שלי אוסמה שנמצא בבית הבד. מיד עליתי לרכב וירדתי לבית בד והיו הרבה אנשים שם ממשפחת דיב בינהם זוהדי חמוד שהיה עם מקל והתחיל לדפוק על הרכב שלי והרביץ לי עם המקל כשאני עדין בתוך הרכב ובן אחיו רפעאת היה לו אבן גדולה ביד זרק לעברי לתוך הרכב ופגע לי במותן ואני כמעט התעלפתי מרוב כאב ואז אנשים הרחיקו אותם ממני כי כולם הרביצו לי עם מקלות כשאני בתוך הרכב והדבר שהכי הכאיב לי היה האבן שרפעאת זרק עלי לתוך הרכב והם הלכו לאחר שאנשים הרחיקו אותם.... אני רוצה להוסיף שגם מונדר דיב חמוד תקף את הרכב שלי עם מקלות באותו ארוע".
בעדותו בבית המשפט סיפר המתלונן על סכסוך שהיה לו עם בני משפחת דיב חמוד, שהם קרובי משפחה שלו, ועל ארועים שקדמו ליום הארוע נשוא כתב האישום. ביום הארוע , הוא חזר מהחשמלאי ביחד עם מוחמד סעיד חמוד, שהוא שכן ובן משפחה. בערך 200 מטר מבית הבד יש חנות ומוחמד ירד לקנות סיגריות וכשחזר לרכב הוא ראה במקום את זוהדי עם מקל ואבנים ביד ואת רפעת עם אבנים בשתי הידיים. הוא זיהה אותם בודאות. רפעת היה לבוש בחולצה לבנה של מטבח וזוהדי נעל מגפים גבוהות. כשהוא ראה אותם הוא נבהל וברח לכיוון בית הבד וראה הרבה אנשים רצים לכיוון ביתו והוא התקשר למשטרה. הוא המשיך משם לביתו לראות מה קורה שם, וראה במקום התקהלות גדולה של אנשים, שזרקו אבנים ובינהם נידאל חמוד, עמל חסן דיב חמוד, מונדר דיב חמוד, זוהדי דיב חמוד ועוד הרבה אנשים שהוא אינו מכיר את שמותיהם. פתאום הוא ראה אנשים יורדים בריצה לבית הבד בצעקות ונאמר לו שתוקפים את בנו ואז הוא נסע לשם. בהמשך הוא תאר את שהתרחש ליד בית הבד:
"אני נסעתי כדי לוודא ולראות מה קורה. נסעתי ברכב שלי. אני נסעתי לבד. בכניסה לבית הבד מטר של אבנים ומקלות נפל על הרכב שלי. זרקו עלי. באותו הרגע החלטתי שאם אכנס למוסך ירצחו אותי. זה מוסך ביחד עם בית הבד ואז החלטתי להמשיך לנסוע הלאה..ואז רפעאת מצד שמאל תפס אבן גדולה והכניס לי לתוך האוטו.
ש. באיזה מרחק הוא עמד ממך
ת. כמעט במרחק אפס או חצי מטר מצד שמאל של הרכב, דהיינו הצד של הנהג. זה היה לילה.
ש. מה מידת הודאות שזיהית אותו.
ת. ב- 100% . זה היה ממש קרוב אלי, הוא היה עם אותם בגדים עם חולצה לבנה.
ש. מה בדיוק הוא עשה עם האבן
ת. זו לא אבן קטנה אלא אבן ששוקלת 10 ק"ג. הוא פשוט לקח אבן גדולה וזרק אותה לתוך הרכב. עלי בתוך הרכב. החלון היה פתוח כי המנגנון של השימשה היה מקולקל והשימשה היתה למטה והחלון היה פתוח. כשהוא הכניס את האבן עלי איבדתי את השליטה ברכב. הרכב פגע במעקה של השכנים ממשפחת חלאילה , מוחמד דיב חמוד המכונה אבו מאלק, כשאני עדין ברכב מסתובב סביב הרכב מצד ימין, נתן לי מכה ואני הייתי עדיין ברכב, זו היתה המכה עם המקל ויש לי צלקת ליד הגבה הימנית . זה מצויין במכתב של חדר המיון. אחרי זה שני הנאשמים ביחד עם מונדר דיב חמוד, חסן דיב חמוד ומוחמד דיב חמוד הוציאו אותי מהרכב והתחילו לבעוט בי, הן ברגליים והן במקלות וצעקו...
ש. מה זוהדי החזיק
ת. מקל. הם צעקו "הוא מת, הוא מת". אחרי זה משפחת חלאילה הם הרימו אותי מהרצפה, לקחו אותי לבית שלהם ואף על פי כן הנאשמים רצו להכנס לבית של משפחת חלאילה , אך מנעו מהם לעשות את זה.השכנים, משפחת חלאילה , בעלי הבית, מנעו מהם להכנס ואז הזמינו לי אמבולנס, לקחו אותי לבית החולים עם אמבולנס וגם בני פיראס שהיה בן 9 או 10 שנים נפגע ברגליים".
המתלונן העיד כי מיד לאחר שהשתחרר מבית החולים הוא ניגש למשטרה והגיש תלונה. כעבור מספר חודשים, כאשר ראה כי הנושא לא מטופל פנה למשטרה ונאמר לו כי התיק נסגר מחוסר הוכחות. הוא הגיש ערר על ההחלטה ושלח מכתבים והתיק נפתח מחדש והוא שוב מסר למשטרה את שמות האנישם שתקפו אותו, ובינהם הנאשמים. המתלונן המשיך ואמר כי כבר בהתחלה כאשר רצה למסור שמות של עדים נאמר לו במשטרה שהם מכירים את הארוע , יחקרו ויהיה בסדר אך במשך זמן רב הם לא חקרו כלל. לדבריו יש הרבה אנשים מהכפר שראו את הארוע אך סרבו למסור עדות כי אמרו שאינם רוצים להיות מעורבים.
בחקירה נגדית השיב המתלונן כי ראה בוודאות מלאה את מוחמד חמוד נותן לו מכה בראש וגם בשנת 2003 הוא מסר את שמו במשטרה. הוא לא ידע להשיב מדוע הדבר לא נרשם בהודעתו (נ/ 1).
לשאלת הסנגור מדוע חשש מהנאשמים כאשר ראה אותם ליד החנות והם לא עשו דבר כדי לתקוף אותו השיב כי אחד החזיק מקל והשני אבנים ומספר ימים קודם לכן הם ניסו לתקוף את בני משפחתו ולכן חשש.
כאשר החלו לתקוף את ביתו באבנים הוא זיהה את זוהדי ואת מונדר ליד ביתו. את רפעת הוא לא ראה שם. הוא לא זכר מי מבניו היה בבית ומי בבית הבד. הוא שמע שרוצחים את בנו בבית הבד ונסע לשם . כשהגיע לכניסה לבית הבד נפל על הרכב שלו מטר של אבנים ומקלות והוא החליט לברוח ואז רפעת הוציא אבן וזרק עליו ואז הוא איבד את השליטה ברכב ופגע במעקה של משפחת חלאלה. שני הנאשמים, ביחד עם מוחמד וחסן ומונדר ומוחמד דיב הוציאו אותו מהרכב . מוחמד, לפני שהוציאו אותו מהרכב , הסתובב סביב האוטו מצד ימין ונתן לו עם מקל מכה במצח מצד ימין, ואז הוציאו אותו מהרכב ונתנו לו מכות במקלות וברגליים בכל חלקי גופו.