הכרעת דין בתיק פ 5496/07

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין תשל"ז- 1977, בכך שמצא ברחוב דיסק און קי (להלן דיסק און קי או דיסק) השייך למתלונן ודרש ממנו באיומים  תשלום עבור החזרתו. הנאשם כופר במיוחס לו בטענה שיש לראות את הדברים שהוחלפו בינו לבין המתלונן כמשא ומתן עסקי שעניינו דרישה לגיטימית מצידו לקבלת תמורה כספית הולמת עבור העבודה שהשקיע בשחזור הדיסק.

מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת וחלק מהראיות הוגש בהסכמה. העדים שהעידו הם המתלונן והנאשם.

 תמצית כתב האישום ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

מר סווירי ראובן (להלן המתלונן) הינו רואה חשבון בעל שני משרדים, אחד מהם ברמת גן ברח' ז'בוטינסקי. דיסק און קי, עליו חומר הקשור לעבודתו המקצועית והמתייחס ללקוחותיו, הגיע לידי הנאשם.

לגרסת הנאשם, אשר לא נסתרה בראיות אחרות, ביום 28.6.06 מצא את הדיסק זרוק ברחוב בו נמצא משרדו של המתלונן, במצב פגום ומעוך ולקח אותו. יצויין כי הנאשם הוא מהנדס מחשבים במקצועו. המתלונן הבחין באותו יום בחסרונו של הדיסק, חיפשו ולא מצאו. יצוין, כי עד לפניותיו של הנאשם למתלונן בעניין הדיסק, כפי שיפורט להלן, לא היתה בין השניים כל היכרות מוקדמת וכן כי ההתכתבות ביניהם היתה באמצעות הדואר האלקטרוני מבלי שהנאשם הזדהה בשמו.

למחרת מציאת הדיסק, ביום 29.6.06, שלח הנאשם הודעה אלקטרונית (להלן מייל) למספר מכותבים, לדבריו לפי רשימת תפוצה שהיתה על הדיסק וביניהם המתלונן והודיע כי מצא דיסק או קי. המתלונן השיב לנאשם  במייל כי ישמח לקבל בחזרה את הדיסק השייך לו.

בתגובה, ביום 2.7.06, השיב הנאשם למתלונן כי הוא דורש סכום של 500$ עבור החזרת הדיסק ושמירה על פרטיות הלקוחות של המתלונן. הנאשם הוסיף כי התייעץ עם פלוני אשר העריך את המידע העסקי המצוי על גבי הדיסק בסכום בו נקב.

המתלונן השיב לו כי לדעתו הסכום הנדרש גבוה מאוד.

ההתכתבות נמשכה והנאשם כתב למתלונן את הדברים הבאים: " לצערי אני חולק על דעתך. אני לא בטוח למשל שאנשים ממשרד פוגל לוין ישמחו לדעת שהמידע עליהם מסתובב חופשי" (ת/5) .

אחרי קבלת מייל זה המתלונן חש מאוים ובלשונו: " בנקודה זו הבנתי שיש איום מצד אחד וכנראה מנסה להשיג כסף תמורת המידע וחששי הגדול היה שגם אם אשלם לו את הכסף המידע אצלו וישתמש בו נגדי אח"כ." (עמ' 10 ש' 3-5).

בשלב הזה המתלונן הגיש תלונה במשטרה והונחה לנהל מו"מ עם הנאשם. הוא הציע לו תשלום של 1000 ש"ח, אך הנאשם סירב להסתפק בסכום זה וכתב לו: " עשיתי בדיקה ויש חומר עסקי רב מאוד ונראה לי שהוא שווה יותר." (עמ' 12, ש' 4-5) .

המתלונן, בהתאם להנחיית המשטרה, הסכים לשלם לנאשם את הסכום שדרש מלכתחילה וסוכם ביניהם כי הדיסק יועבר לידיו באמצעות שליח אשר גם ייקח את הכסף עבור הנאשם.  ואכן, ביום 4.7.06 העביר הנאשם באמצעות חברת "מטמון שליחויות" את הדיסק למשרדו של המתלונן ברמת גן שם חיכתה לשליח המשטרה. השליח ובעל חברת השליחויות נחקרו והכחישו כל קשר לאירוע (ראה ת/2 ו-ת/3).

ביום 5.7.06, לאחר שנודע לנאשם כי המתלונן לא העביר את הכסף באמצעות השליח, שב ואיים על המתלונן כי יחשוף את המידע העסקי בכך שכתב לו במייל : "חבל שאתה לא מכבד הסכמים. מעניין לאן המידע העסקי שאיבדת ברחוב ברשלנותך הרבה עלול להגיע..." (ת/4). המתלונן שחשש כי הנאשם השאיר לעצמו עותק ויעשה בו שימוש חזר ופנה למשטרה.

המתלונן בעדותו שלל את טענת הנאשם כי נאמר לו שדרישת התשלום היא עבור העבודה שהשקיע הנאשם בשחזור המידע: " ש. מה הנאשם אמר לך, אם אמר, לעניין תיקון הדיסק און קי או לעניין שחזור החומר? ת. שום דבר" (עמ' 13, ש' 12-13). נתון זה לו טוען הנאשם, לא מופיע גם בהתכתבות האלקטרונית הענפה ולנאשם הסבר לעובדה זו- יובא בהמשך תוך פרוט גרסתו.

בחקירתו הנגדית המתלונן אישר כי אמר לנאשם שלמידע על גבי הדיסק אין ערך, וזאת לדבריו, כדי שהנאשם לא ידרוש ממנו כסף ולא יעשה שימוש בחומר. כמו כן, חזר והדגיש כי ברגע שהנאשם הזכיר בפניו שם של לקוח, חשש מפגיעה בפרטיותו והרגיש מאוים  (עמ' 19, ש' 13-14) .

לשיטת המאשימה, העובדות דלעיל, מקימות עבירה של סחיטה באיומים בה הואשם הנאשם.

ההגנה אינה חולקת על עצם ההתכתבות ותוכנה אלא על משמעותה. לשיטתה, מדובר במשא ומתן לגיטימי על תמורה כספית שהגיעה לנאשם עבור עבודת שחזור המידע שעל הדיסק ואין ליחס לו בגין כך כוונה פלילית. פירוט טענות ההגנה יובא בהמשך.

הראיות שהוגשו בהסכמה:

הודעת הנאשם במשטרה (ת/1), הודעות השליח ובעל חברת השליחים שמסרו את הדיסק און קי למתלונן (ת/2, ת/3) וההתכתבות בין הנאשם למתלונן באמצעות הדואר האלקטרוני (ת/ 4 ו-ת/5).