1. נגד הנאשם 1, שוטר במשטרת ישראל ונגד אחיו, הנאשם 2, הוגש כתב אישום המייחס להם שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). לנאשם 1 מיוחסות גם עבירות על תקנות התעבורה תשכ"א 1961, דהיינו - חוסר זהירות, עבירה על תקנה 21 (ג) וציות לתמרורים, עבירה על תקנה 22(א). לנאשם 2 מיוחסות גם עבירת הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק, ועדות שקר, עבירה לפי סעיף237(א) לחוק.
בכתב האישום נטען, כי בתאריך 13.05.00, בשעה 15:50 או בסמוך לכך, נהג אטיין מנרי (להלן: "המתלונן") ברכבו מסוג פיאט "ברווה" (להלן: "הברווה"), ברח' המשחררים בבאר שבע לכיוון האצטדיון, ונעצר בצומת הרחובות המשחררים וביאליק (להלן: "הצומת") בו פועל רמזור. אותה שעה נהג נאשם 1 ברכבו מסוג פיאט "פונטו" (להלן: "הפונטו") ברח' המשחררים, בכיוון הנוגד את כיוון נסיעת המתלונן. בהגיעו לצומת, פנה שמאלה ברח' ביאליק, תוך שאינו מציית לרמזור, ונכנס לצומת למרות שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. כתוצאה מהאמור, פגע ברכבו של המתלונן, אשר נכנס לצומת באור ירוק. אדוארד חיימוביץ' (להלן: "חיימוביץ'") שנסע ברכבו של המתלונן, נחבל בגופו ושני כלי הרכב נזוקו.
עוד נטען בכתב האישום, כי בתאריך 18.05.00, מסר הנאשם 1 הודעה לבוחן התנועה שלמה פריינטה אודות התאונה וטען בה, כי אחיו, הנאשם 2, נסע אחריו והיה עד ראיה לתאונה, בעוד שלמעשה האח כלל לא נכח במקום. שעה קלה לאחר מכן התייצב הנאשם 2 בפני בוחן התנועה ומסר הודעה, לפיה נסע ברכבו שלו מאחורי רכבו של הנאשם 1 וראה את התאונה.
כן, נטען בכתב האישום, כי בין התאריכים 05.06.00 עד 08.06.00 הניע הנאשם 2 את לוי אשכול (להלן: "אשכול"), למסור הודעה במשטרה, לפיה היה עד ראיה לתאונה וראה שהנאשם 1 נסע באור ירוק, ביודעו שאין בכך אמת. כתוצאה מכך, הגיע אשכול לבוחן התנועה בתאריך 08.06.00 בלווית הנאשם 2, ומסר הודעה, לפיה כביכול היה עד ראיה לתאונה. בוחן התנועה הפסיק את גביית ההודעה, מאחר שהתרשם שאשכול אינו דובר אמת.
בכתב האישום נטען גם, כי בתאריך 10.12.00, התקיים דיון בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, בתק 3427/00 ו - 3489/00, בתביעות הדדיות שהגישו המתלונן והנאשם 1 בשל התאונה. במהלך הדיון העיד הנאשם 2 וחזר על גרסתו, כי היה עד ראיה לתאונה.
2. העדים העיקריים שהעידו לתביעה היו המתלונן, חיימוביץ', אלון גל ואשתו רעיה, שהיו עדי ראיה לתאונה, בוחן התנועה, שלמה פריינטה ואשכול, שהודח למסור גרסת שקר. להגנה העידו הנאשמים ואבי עמר, מנהל מקצועי במוסך בבאר-שבע. מומחי התנועה רפ"ק רומן ברונשטיין מטעם המאשימה והמהנדס עוזי רז מטעם הנאשם 1 העידו בשאלה, האם כתוצאה מהתאונה נפתחו בברווה כריות האוויר.
אקדים מאוחר למוקדם ואציין, כבר בשלב זה, כי נתתי אמון מלא בעדויות המתלונן וחיימוביץ', שנתמכו בעדות בני הזוג גל וכן בראיות אובייקטיביות, עליהן אעמוד בהמשך. מאידך, השתכנעתי כי הנאשמים לא אמרו אמת. גרסתם הייתה נעדרת הגיון, מנותקת מהמציאות, כפי שהוכחה, וסתרה את הממצאים שהתקבלו מחומר הראיות.
להלן אתייחס בפירוט לממצאים, שהוכחו בבית המשפט, בהתאם לעבירות המיוחסות לנאשמים.
תאונת הדרכים - העבירות על תקנות התעבורה
3. אין מחלוקת, שעובר לתאונה נהג המתלונן בברווה ברח' המשחררים בבאר שבע מכיוון מזרח למערב והגיע לצומת הרחובות המשחררים - ביאליק, כשחיימוביץ' יושב לידו. אין גם מחלוקת, שאותה שעה הגיע הנאשם 1 לצומת, כשהוא נוהג בגפו בפונטו מכיוון מערב למזרח ופונה לרח' ביאליק (לכיוון צפון). השאלה הטעונה הכרעה הינה, מי משניהם ציית לרמזור שמוצב בצומת. יצויין, כי רח' המשחררים, בואכה הצומת, בכיוון נסיעת המתלונן, כולל ארבעה נתיבים (נ/3). שלושה מהם בכיוון ישר (מערבה) והרביעי, השמאלי, פונה בכיוון שמאלה (לדרום). המתלונן נסע בנתיב הימני.
ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות
4. עוד בטרם הוגש כתב האישום, ניהלו השניים תביעות הדדיות בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, בשל הנזקים שנגרמו לכלי הרכב בגין התאונה. כתבי בי דין והפרוטוקולים בתביעות הקטנות הוצגו בהליך שבפנינו (ת/2 - ת/6).
במהלך הדיון בתביעות הקטנות העידו המתלונן, חיימוביץ' והנאשמים והציגו בתמצית את גרסתם. היה זה "קדימון", שאפשר לתהות על קנקנם של המעורבים בתאונה, ועל הלך הרוח שהניע אותם להעיד, כפי שהעידו, בתיק שבפנינו.
בכתב התביעה טען המתלונן, בין היתר, כי התקרב לצומת המשחררים - ביאליק ובדרכו ניצב רמזור ירוק. מנוסח כתב התביעה, ניתן היה להבין, כי לא עצר בצומת, אלא המשיך בנסיעה רצופה. ואולם, מיד בראשית הדיון, ביוזמתו ובטרם נחקר, מצא לנכון להבהיר, כי כאשר הגיע לצומת, דלק ברמזור האור האדום, ולכן עצר את הרכב והמתין כדקה וחצי עד שהתחלף לירוק. עדותו זו נתמכה בדברי חיימוביץ', שהעיד, שרק כאשר האור ברמזור התחלף לירוק, הם המשיכו בנסיעה. המתלונן העיד עוד, כי הנאשם 1 נהג ברכב בגפו, לא היה לו פלאפון ולכן נעתר לבקשתו לאפשר לו להתקשר לאחיו ונתן לו את הפלאפון שלו. לשאלת הנאשם 1, השיב המתלונן, כי סיפר לאמו את פרטי התאונה והיא ניסחה את כתב התביעה, חתמה עליו ולכן נפלה הטעות, שהתבטאה בכך שצויין בו, שנסע באור ירוק. בהתחשב בנסיבות בה ניתנה, דהיינו מיוזמתו ומיד בראשית הדיון, התשובה סבירה, הגיונית ומתקבלת על הדעת.
5. הנאשם 1, העיד, כי המתין ברמזור ונסע רק כאשר התחלף האור לירוק. הוא הגיע עד סוף הצומת ובנתיב האחרון פגע בו המתלונן, שעבר, לדבריו, באור אדום. לגרסתו, בצומת, בכיוון נסיעת המתלונן, מוצב רמזור, המאפשר נסיעה לכיוון קדימה, ובאותו גובה קיים רמזור נוסף, המאפשר נסיעה לכיוון שמאלה (נ/13). לכן, העלה את האפשרות, שהמתלונן הסתכל על הרמזור השמאלי, שבו נדלק האור הירוק, וטעה לחשוב שהוא רשאי להמשיך ולנסוע קדימה, למרות שבאותה שעה דלק ברמזור הימני אור אדום. אפשרות זו נדחתה על ידי חיימוביץ', שהעיד כי הוא מכיר את הצומת, כי הסתכל ברמזור, שבו דלק אור ירוק, שהיה ממוקם ממש למעלה ושעליו היה חץ המורה לכיוון ישר.
הנאשם 2 העיד ותמך בגירסת אחיו. לדבריו, היה שלישי בשיירה, כשרכב נוסף חוצץ בינו לבין רכבו של הנאשם 1, שעמד ראשון בצומת. הוא והרכב הנוסף נכנסו לצומת ואז ארעה התאונה. לשאלת המתלונן, איך יתכן שרכבו והרכב הנוסף לא נפגעו בתאונה, השיב הנאשם 2, שהצליחו לבלום. הוא הכחיש, שמיד לאחר התאונה, אחיו התקשר אליו מהטלפון של המתלונן.
המשפט שבפנינו
6. במהלך המשפט שבפנינו, חזרו עדי התביעה והנאשמים על גרסתם, כפי שעלתה בבית המשפט לתביעות קטנות. מטבע הדברים, ובהתחשב באופי ההליך הפלילי, שכלל חקירות נגדיות ממושכות וממצות, עדויותיהם היו מפורטות. אעמוד בקצרה להלן על הראיות, שלא נזכרו בדיון שהתקיים בבית המשפט לתביעות קטנות ושנשמעו בפני.
המתלונן העיד, כי מיד לאחר ההתנגשות, ניגש אליו ואל חיימוביץ' אדם, שהציג עצמו בשם אלון ומסר שהוא קצין משטרה. הוא אמר לו, (למתלונן) כי נסע באור ירוק, מסר את פרטיו וציין, כי דיווח למשטרה על התאונה. לדברי המתלונן, בנוסף אליו נכחו במקום באותה שעה חיימוביץ' ואלון ואין בלתם. עוד העיד המתלונן, כי הנאשם 1 ביקש ממנו שיתן לו את הפלאפון שלו, על מנת שיתקשר לאחיו, והצליח לשמוע כי אמר לו
"תגיע לכאן הייתה לי תאונה". לדעתו, הנאשם 2 הגיע למקום כ- 10 דקות לאחר שיחת הטלפון (עמ' 7 שורות 7-6).