1. ביום 23.1.08 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירת שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "
חוק העונשין").
2.
להלן התמונה העולה מעובדות כתב האישום
:
בתאריך 16.1.08 סמוך לשעה 16:50, שוטט הנאשם באזור התעשייה שבעפולה. בשלב כלשהו הבחין הנאשם בגב' חנה אברמוביץ (להלן: "
המתלוננת"), ילידת 1953, שעשתה את דרכה מרחוב יהושע לכיוון שד' מנחם בגין, כשהיא נושאת על כתפה השמאלית תיק. הנאשם הגיח במהירות מאחורי המתלוננת ומשך בחוזקה את תיקה, על אף התנגדותה ותוך כדי שהמתלוננת זועקת לעזרה. הנאשם הצליח לגנוב את התיק.
מר יהודה ראובן (להלן: "
יהודה") שהלך, אותה עת, ברחוב ושמע את צעקותיה של המתלוננת, הבחין במתרחש. הוא רדף אחר הנאשם שנמלט מהמקום כשתיקה של המתלוננת בידיו. בחלוף פרק זמן קצר, תפס יהודה את הנאשם כשהוא אוחז בידיו את תיקה של המתלוננת. יהודה אחז בגופו של הנאשם במטרה לעכבו אך הנאשם התנגד לאחיזה וניסה להימלט. משחדל הנאשם להתנגד, הובילו יהודה לתחנת המשטרה בעפולה שם מסרו לידי השוטרים.
טענות ההגנה
3. הנאשם כפר במיוחס לו וטען בהודעותיו במשטרה (ת/12 ו-ת/9), כי במועד הרלוונטי לכתב האישום, הוא הלך לתומו ברחובות עפולה ואינו יודע מדוע נתפס ועל שום מה הובא לתחנת המשטרה. לטענת הנאשם, לא עלה בידי המאשימה להוכיח במידת ההוכחה הדרושה במשפט פלילי את אשמתו, שכן לצד בעיית זיהויו של הנאשם על ידי המתלוננת, קיימות גם סתירות רבות שמכרסמות בראיות התביעה, פוגעות במהימנותן ומחייבות זיכויו של הנאשם מכל אשמה.
עוד טענה בפי הנאשם, כי אף אם יקבע, כי הנאשם חטף את תיקה של המתלוננת, הרי אין במעשה כפי שתואר על ידי העדים כדי לבסס את עבירת השוד, שכן, כך לשיטתו, מעשה זה נעדר אלמנט של אלימות כמתחייב מעצם טיבה של עבירת השוד, הגדרתה והפסיקה הרלוונטית. לטענת הנאשם, העובדות כפי שנטענו בכתב האישום יכולות אולי להתאים לעבירת גניבה אך מאחר ולא יוחסה לנאשם עבירה זו, והיות ועבירת השוד לא הוכחה, מן הדין לזכותו מכל אשמה.
ראיות הצדדים
4. במסגרת פרשת התביעה העידו שבעה עדים: המתלוננת, יהודה, מר שמעון רוימי והשוטרים: רס"ב בת שבע ברכו, רס"ב ליזט בן מיכה, רס"ר ג'וואד מסארווה ורנ"ג אחמד עבדל האדי. במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם בעצמו.
בתום הבאת הראיות, הגישו הצדדים, כפי בקשתם, את סיכומיהם בכתב.
עדי התביעה
5.
המתלוננת סיפרה בחקירתה הראשית, כי ביום האירוע 16.1.08 (להלן: "
יום האירוע") הלכה ברגל ברח' יהושע לכיוון מגה בעפולה כשהיא נושאת את תיקה על כתף שמאל ופתאום הרגישה שמושכים לה בחוזקה את התיק; היא ניסתה למשוך לכיוונה אך לא הצליחה, סובבה את ראשה והסתכלה לכיוונו של הנאשם, ראתה את פניו, והחלה לצרוח ולהזעיק עזרה. אחר כך, היא ראתה אדם נמוך עם שיער שיבה רץ אחרי הנאשם ויותר מאוחר עברה ניידת משטרה במקום, שהסיעה אותה לתחנת המשטרה. בכניסה לתחנה אמרה המתלוננת לשוטרים, שהיא לא רוצה לראות את הנאשם. אחר כך נכנסה לשוטרת בת שבע, אשר החלה לגבות את עדותה. לצורך זיהויו של הנאשם, ליוותה אותה השוטרת בת שבע לחדר צדדי שהיה מאחורי הדלפק של היומנאי, שם שהה הנאשם, ומייד זיהתה אותו המתלוננת "
לפי הפנים, לפי העיניים", כדבריה (עמ' 17 שורות 7-19). המתלוננת הבהירה, כי עת הסתכלה לאחור בזמן האירוע, היא זיהתה בבירור את פניו של הנאשם, שכן היה שם פנס רחוב וראתה בבירור את תווי פניו. המתלוננת הוסיפה ומסרה, כי לא נגרם לה נזק פיזי כלשהו כתוצאה מהאירוע אך היא יותר מבוהלת וזהירה מאז (עמ' 18 שורות 15-17).
בחקירתה הנגדית, נשאלה המתלוננת, מדוע לא מסרה בהודעתה במשטרה, כי היא סובבה את ראשה והסתכלה לאחור בזמן האירוע וזיהתה את פניו של הנאשם, והיא הסבירה "
באותו יום הייתי בהלם טוטאלי. בהלם מהמקרה שזה קורה לי, זה לא דבר נעים. לא יכולתי לדבר" (עמ' 20 שורות 1-2). "...
אבל דברים קרו ואני באמת הסתובבתי וראיתי בברור את הפנים שלו, אני זוכרת שאמרתי לשוטרת, ליומנאית בת שבע, שכן ראיתי את הפנים שלו, אחרת לא הייתי יכולה לזהות אותו" (עמ' 20 שורות 11-14). לגבי יהודה, מסרה המתלוננת, כי הוא הגיע מיד כשצעקה, "
הוא היה לידי, לא רחוק ממני", כדבריה (עמ' 21 שורות 30-29).
בהודעתה הראשונה במשטרה (נ/2), שנמסרה כחצי שעה לאחר התרחשות האירוע נשוא כתב האישום, מסרה המתלוננת באשר לזיהויו של הנאשם, כי "
בקושי ראיתי במי מדובר ראיתי שהוא לבוש במעיל כהה שיער אולי צבוע, גוון פנים כהה נראה ערבי". באותה הודעה ציינה השוטרת בת שבע ברכו, כי "
אני ניגשתי ליד עמדת היומן וביקשתי מהמתלוננת לומר לי אם מזהה את החשוד הנ"ל הצביעה לי על בחור לבוש מעיל שחור ומעט זקן על פניו ואמרה לי כי הוא החשוד".
בהודעתה מיום 22.1.08 (נ/3) מסרה המתלוננת, "
אני זיהיתי אותו לפי הפנים והלבוש ובעיקר הפנים שלו כי בזמן ההתנגדות שלי בזמן גניבת התיק אני הסתכלתי לאחורה וראיתי את הפנים שלו טוב אך לא דיברתי איתו ומצב התאורה ברחוב היתה ראות טובה השעה היתה חמש ורבע והיה אור ערביים מה עוד היתה גם תאורת רחוב כך שראיתי את הגנב טוב וזיהיתי אותו במשטרת עפולה בעת שעמד ביומן המשטרה". באותה הודעה המשיכה המתלוננת ותיארה את הפעלת הכוח כלפיה על ידי הנאשם בזמן האירוע, באומרה, כי
"הוא הפעיל כוח ואני התנגדתי לגניבת התיק בזה שאני משכתי ברצועה של התיק קדימה והגנב משך גם ברצועה בכוח לאחור והצליח לגנוב לי את התיק... אני הרגשתי שאני עומדת ליפול אז שחררתי התיק הוא ברח עם התיק...".
6.
יהודה העיד בחקירתו הראשית, כי ביום האירוע הוא בא מכיוון מגה באיזור התעשייה של עפולה בשעות שבין הצהריים לערב; במרחק של כעשרות מטרים, הוא שמע צעקות של אשה מבוגרת והבחין בבחור (תוך שהוא מצביע על הנאשם) כשהוא רוכן מעל למתלוננת ומושך את תיקה; היא ניסתה למשוך את התיק ולהתנגד, אך הנאשם לקח אותו ממנה והיא צעקה והזעיקה עזרה. בשלב זה, יהודה צעק לעברו של הנאשם, שהחל בריצה ויהודה דלק אחריו במשך כרבע שעה. יהודה תיאר את המסלול בו עבר עת רדף אחרי הנאשם באומרו, "
רצתי מכיוון מגה דרך איזור התעשיה מכון רישוי 'אמיתי', הוא המשיך משם לכיוון רח' קהילת ציון הראשי, פנה שמאלה לכיוון מוסך ביטון..." (עמ' 3 שורות 2-3). משראה יהודה, כי הנאשם רץ מהר ומגדיל את המרחק ביניהם, הוא עצר רכב של חברת שמירה והמשיך יחד עם הנהג, שמעון רוימי, במרדף אחרי הנאשם. יהודה הוסיף ומסר, כי בשלב זה של המרדף הוא איבד קשר עין עם הנאשם למשך כעשר שניות אך מיד ומשפנו שמאלה, הם ראו את הנאשם כשנכנס בין העצים והתחבא כאשר התיק היה עדיין בידיו. ברגע שיהודה הגיע ליד הנאשם, הספיק הנאשם ל"העיף" את התיק מידיו. יהודה תפס בחולצתו של הנאשם ויחד עם שמעון רוימי, לקחו את התיק והובילו את הנאשם לתחנת המשטרה חרף התנגדותו (עמ' 5 לפרוטוקול).
בחקירתו הנגדית מסר יהודה, כי הוא מתקשה בהערכת מרחקים אך הוסיף, כי הוא יכול להגיד בוודאות שראה את הנאשם מהרגע שהיה במגע עם המתלוננת ולקח את התיק ועד הרגע שתפס אותו; יהודה היה איתו בקשר עין לאורך כל המהלך הזה למעט עשר השניות שתיאר בחקירתו הראשית.
הודעתו של יהודה במשטרה הוגשה בהסכמה וסומנה נ/1. יצוין, כי באותה הודעה מסר יהודה, כי הוא הבחין באשה מבוגרת שצועקת ממרחק של כ- 200 מטר.
7.
מר שמעון רוימי (להלן: "
שמעון"), מסר בחקירתו הראשית, כי "...
הגעתי לכיוון הצומת, ראיתי בחור שעצר אותי עלה לאוטו ואמר לי, סע סע יש בחור שגנב תיק לאיזה שהיא בחורה. נסעתי, תוך כדי נסיעה הבחור מספר לי מה היה, הוא אמר לי לנסוע לכיוון שהוא היה בקשר עם איזה בחור, עצרתי את האוטו, הבחור ירד מהאוטו, אני הסתובבתי, הוא רדף אחריו ובאיזה שהוא מקום בצומת הוא תפס אותו, אני לא ראיתי שהוא תפס אותו, כשהגעתי הוא תפס אותו, ירדתי מהאוטו..." (עמ' 22 שורות 23-27). בחקירתו הנגדית מסר שמעון, כי לא ראה שהנאשם התנגד לתפיסתו על - ידי יהודה.