1. לנאשם מיוחסות עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין - תשל"ז - 1977, הסתננות, לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד - 1954 (2 עבירות) (להלן: חוק למניעת ההסתננות), יציאה שלא כדין לפי סעיף 2א, לחוק למניעת הסתננות, כניסה לישראל שלא כדין, ושהייה בישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952, ייבוא סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 13 וסעיף 7(א) (ג) לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג- 1973.
2. על פי עובדות כתב האישום, כתיקונו על ידי התביעה, הנאשם, תושב מצרים, קשר קשר סמוך לפני ה- 16.7.2005, עם אחמד בן סלאמה ג'רמי טראבין (להלן:
טראבין), אף הוא תושב מצרים, להסתנן לישראל, לעבור מישראל לירדן, ולאחר מכן להסתנן שוב מירדן לישראל, ולייבא מירדן לישראל סמים מסוכנים. בעקבות כך, הנאשם וטראבין חצו את הגבול ממצרים לישראל, שלא כדין, ולאחר מכן יצאו מישראל לירדן שלא כדין.
בתאריך 19.7.2005, בשעה 22:30 לערך, חצו השניים את גבול ירדן לישראל, בקצה הדרומי של בריכות האידוי של ים המלח, וייבאו לישראל, בשני שקים, הרואין במשקל של 24,684 ק"ג נטו, שחולק ל- 50 חבילות סם. שקי הסם הונחו מתחת לשיח, 500 מ' צפונית מזרחית ליישוב עין תמר, ושם נתפסו.
3. הנאשם וטראבין נעצרו על ידי הצבא ביום 20.7.2005, באיזור נחל אמציה, המרוחק כ 7-8 ק"מ מהגבול הירדני, ומאז הם נתונים במעצר.
4. הנאשם אינו כופר בכך שנכנס ממצרים לישראל שלא כדין. לדבריו נכנס לישראל לצורכי חיפוש עבודה, על רקע מצוקה כלכלית. אין הוא מכיר את טראבין, וממילא לא נוצר ביניהם כל קשר מוקדם להברחת סמים. בסיכומיו אין ב"כ הנאשם כופר בכך שנתפס הרואין בכמות המפורטת בכתב האישום (ע' 6, פסקה 4), ואולם נטען כי לנאשם לא הייתה כל נגיעה או קשר לסמים המסוכנים שנתפסו. בנסיבות אלה מודה הנאשם בשהייה בלתי חוקית בישראל, הנוגעת לחציית הגבול ממצרים, וכופר בעובדות כתב האישום האחרות.
5. נגד טראבין הוגש כתב אישום נפרד, שהתברר בפני מותב אחר, והוא שימש כעד מטעם התביעה בעניינו של הנאשם. עדים עיקריים אחרים מטעם התביעה, היו אנשי צבא המשתייכים לגדוד מילואים המוצב בגיזרת דרום ים המלח (להלן:הגיזרה), וגששים שהשתתפו בהתחקות אחר העקבות באיזור הגבול עם ירדן, שנטלו חלק במעצרם של הנאשם וטראבין ובתפיסת הסם.
העיקוב
6. עד התביעה, ירון ינאי, שימש כסגן מפקד פלוגת מילואים בגיזרה. פלוגתו של העד עסקה בפעילות בט"ש, שכללה הנחת מארבים, ליד גבול ישראל- ירדן, באיזור המ5עד, על פי עדותו, להברחות סמים. במוצ"ש, 16.7.2005, הוצב מארב על "
הגבול ממש", במפגש בין הנקודה הדרומית ביותר של הבריכות הדרומיות של ים המלח ושדות נאות הכיכר. בשעה 22:00 לערך, הבחין העד במרחק של 200 מ' מהמארב, באמצעות מכשיר לראיית לילה ("שפנפן"), שטווח הראיה בו הוא עד 300 מ', בשתי דמויות החוצות את הגבול, מישראל לירדן, על שביל עפר הצמוד לגדר הגבול. למחרת, באור יום, נעשתה בדיקת עקבות, וליד גדר הגבול זוהו בבירור עקבות של שני אנשים. תחילתן, עקבות של רגליים יחפות, והמשכן, עקבות של נעליים (ע' 15 לפר' מיום
27.3.2006). 3 ימים לאחר מכן, יום שלישי, שהיה ליל ירח כמעט מלא, הוצב מארב נוסף בשעה 21:00, במרחק של שלושה ק"מ מהגבול הירדני, בתוך עומק ישראל, באיזור הבריכה הדרומית, ליד נאות הכיכר. לאחר שעה לערך, הבחין אחד מחיילי המארב בדמויות, והעיר את העד, שבאמצעות מכשיר ראיית הלילה, הבחין בשתי דמויות "
שכאילו יוצאות מהאדמה"- מתוך שקע קרקע, בין שתי סוללות עפר - במרחק של 100 מ' מזרחית למארב. העד הבחין כי הדמויות נכנסות למעין גומחה, במטרה לצפות על השטח ולאתר תנועות צבא, על פי התרשמותו, ומשלא הבחינו בעד ובאנשיו, החלו ללכת מערבה, לכיוון המארב. בשלב זה הזעיק העד בקשר כוחות נוספים, כדי לבצע "סגירה" של האיזור, והוא הבחין כי שתי הדמויות שנעו בזו אחר זו, עוצרות במרחק של 20 מ' מהמארב, לאחר שלהערכת העד שמעו את רחשי מכשיר הקשר. העד הבחין בדמות הראשונה הנושאת מעין תיק על גבה. הדמויות המשיכו בצעידתן, וחלפו כ 5-10 מ' בלבד מצפון למארב. בשלב זה הבחין העד כי השניים עצרו פעם נוספת, ו
"הביטו ישר אלינו" (ע' 18). הפעם הבחין העד כי שתי הדמויות נושאות מטען על הגב
"...בשתי פוזות ראיתי שהם נשאו משהו על הגב, במרחק של כ- 20 מ' ממני, וראיתי את גבם, כשהם עמדו עם הצד אלי, גם ראיתי שהם עם תיקים בגב, אינני יודע אם זה תיקים או מטען, זהו משא בכל אופן" (ע' 23 לפר')
. עוד הבחין כי הדמות הראשונה נושאת בנוסף, בידה
"שק קטן...בקוטר של כ- 20-30 ס"מ בערך"(ע' 23). שתי הדמויות היו במבנה גוף בינוני, ובמכשיר ראיית הלילה בו לא ניתן לאבחן צבעים, נדמה היה כי בגדיהם בהירים. ראשה של הדמות הראשונה נראה
"שחור...ענק, גדול יחסית ודי עגול", ואולם לא ניתן היה לזהות תווי פנים ( ע' 18). לאחר כמה שניות, המשיכו הדמויות בצעידתן מערבה, לכיוון "עומק" שטח ישראל. הכוח הצבאי עקב אחרי תנועת הדמויות עד היעלמן בתוך הצמחיה הגדלה במקום, לאחר מרחק של 100-200 מ'. העד הורה לאחר מחיילי הכוח לעלות על סוללת הבריכה, משמאל לכוח, וזה דיווח לו כי הוא רואה את הדמויות "חותכות" לכיוון דרום. העד עלה על סוללה התוחמת את הגבול הדרומי של הבריכה הדרומית, ממזרח למערב, והבחין בתנועת שתי הדמויות, והלך בעקבותיהן, עד שהדמויות חצו מעבר מים (להלן:
מעבר המים), מאחורי הסוללה, לכיוון דרום, ונכנסו לתוך איזור בוצני, בעל צמחיה גבוהה, וקשה לפיכך למעקב, שם אבד קשר העין עם הדמויות. למעבר המים הוזעקו גששים, והעד המתין עד הגעתם למקום, כ- 20 דקות מאוחר יותר. הגששים הצביעו בפני העד על עקבות של כפות רגליים יחפות באיזור המעבר, והחלו ללכת בעקבותיהם, כשהעד ואנשיו מלווים את הגששים במשך 3-4 שעות, שבמהלכן לא הצליחו לאתר את שתי הדמויות. לאחר מכן הלך העד לישון, ולא נטל עוד חלק בחיפושים.
למחרת, עם מעצרם של טראבין והנאשם, בנסיבות שיובהרו להלן, הובאו השניים למוצב הקבע של היחידה, והעד מציין כי אחד מהם היה בעל שיער שחור,
"מקורזל ומנופח...מזכיר את תסרוקות שנות ה- 70", באופן שעשוי היה להיות תואם את מראה ראשה של אחת הדמויות, כפי שחזה בו במכשיר ראיית הלילה, כמתואר לעיל (ע' 20, תמונות הנאשם וטראבין מיום 20.7.2005- ת/19).
7. עד התביעה אלכס דייטשמן, שימש כמפקד גדוד המילואים בגיזרה. הוא מסר בעדותו כי התקבל דיווח מהעד ירון ינאי בשעה 22:00, לגבי שתי הדמויות שאותרו "מעט דרומית לבריכה הדרומית של מפעלי ים המלח", ומשעה 23:00 עד 0400 בבוקר לערך, החלו גששים לסרוק את האיזור על פי העקבות שנותרו בשטח, לכיוון מערב, דרום מערב. לדברי העד לא הייתה רציפות של תנועת העקבות, והן התגלו לסירוגין. ההתחקות אחר העקבות הייתה איטית ביותר, ופני השטח הבעייתיים שהיקשו על איתור העקבות; מדובר היה בשטח חולי, עם צמחיית סוף, באיזור סמוך לסוללות הבריכות, בו מצויים מקומות מסתור למכביר (ע' 46). בעת שהגיעו לאיזור חלוקי נחל, בו לא ניתן היה להבחין עוד בעקבות, החליט המג"ד לכתר את השטח באמצעות כוחות ואמצעי תצפית, ולחדש את החיפושים עם אור ראשון. בשעה 06:00 לערך, התחדש החיפוש, שהתנהל בשני "תאי שטח", האחד - שאורכו בקו אוירי, 5-7 ק"מ, ושטחו כ- 35 קמ"ר - בין הגבול לבין הכביש המחבר את כביש הערבה ליישובים עין תמר ונאות הכיכר (להלן:
כביש הגישה), והשני, מעברו השני של כביש הגישה, באיזור נחל אמציה, היוצא מכביש הגישה לכיוון דרום מערב, ומגיע לכביש הערבה.
8. עד התביעה חוסאם מזריב, גשש בכיר בגזרת הערבה, העיד כי התקבל דיווח ביום 19.7.2007, בשעות הלילה, לפיו שני אנשים "עמוסים" עברו את המארב. העד הגיע לנקודה שבה הצביעו בפניו חיילי המארב על כיוון ההליכה של הבורחים, לכיוון כללי דרום מערב, "
לכיוון נאות הכיכר, לכיוון נחל אמציה באופן כללי" (ע' 86). העד זיהה במקום עקבות טריים של שני אנשים יחפים, והסביר כי מדובר בקרקע חולית, וכי מי התהום במקום עולים בלילה, ומתאדים ביום, והאדמה המתקשה בשמש משמרת את העקבות החדשים. (ע'85, 86 לפר' מיום 24.5.2006). העד וגששים נוספים, החלו להתחקות אחר העקבות, התחקות איטית, "עקבה- עקבה", כלשונו, בשטח בוצי, ובסבך צמחי, בסיוע פנסים, ובאבטחה של אנשי הכוח הצבאי. נוכח תנאי השטח במקום, הצליחו הגששים לעבור כקילומטר אחד בלבד, במשך שעות הלילה. בשלב זה איבדו את העקבות בסבך הצמחיה, והפעילות הופסקה בשעה ארבע בבוקר. העד הבהיר כי הקצב האיטי של ההתחקות אחרי העקבות, אינו מדביק את תנועתם המהירה של הנעקבים:
"על כל כיוון שהוא שובר (הנעקב), אפילו שייקח חמישה מטר, בשבילי זה שעה..." והוא מעריך, כי הנעקבים "הסתובבו" בתוך סבך הצמחיה,
"הם ראו שהצבא אחריהם... וחיפשו מקומות מסתור..."(ע' 97).
9. עד התביעה אלעטרש חוסיין, קצין גששים בגיזרה, מעיד כי הוזעק ביום 19.7.2007 בלילה, לנאות הכיכר, לקראת השלב בו הוחלט על הפסקת פעילות המעקב הלילי של הגששים, עם "איבוד" העקבות בסבך השיחים. העד הבהיר כי היה מדובר בשטח סבוך של 300 מ' של אדמת בצה, והוא לא רצה לסכן את חייליו, והחליט לחכות לאור ראשון, כדי לאתר את המשך העקבות (ע' 127), ואז החל ללכת בעקבותיהן עד שהגיע לכביש הגישה. העד מציין כי מדובר היה בעקבות שני אנשים יחפים, והוא הלך בעקבותיהם "עקבה- עקבה", עד כביש הגישה.
נסיבות מעצרם של טראבין והנאשם בנחל אמציה
10. העד פארס מהאר (להלן: מאהר), איש צבא ממוצא דרוזי, הדובר ערבית על בוריה, המשמש כמפקד מעבר צופר, מסר שתי הודעות בחקירתו המשטרתית- ת/3 מיום 20.7.2005, ות/4 מיום 21.7.2005- שהוגשו בהסכמה במסגרת חקירתו הראשית. לת/4 צורף קטע ממפת האיזור, ת/5. מעדותו עולה, כי קיבל הודעה על חציית הגבול ביום 19.7.2005 בשעה 22:30, ולמחרת, בשעה 07:00, חבר למג"ד על כביש הגישה, כשהוא נוהג ברכב יונדאי שכור קטן, כשעימו חיילת, אחראית בחמ"ל החטיבה, שני שמה. העד לבש מכנסי צבא ומעין גופיה צבאית, והחיילת לבשה מדים. העד, המכיר היטב את השטח במסגרת תפקידו, העריך כי הבורחים עשויים לפנות לנחל אמציה הגובל בכביש הגישה, כדי לעשות דרכם לכיוון כביש הערבה, ולפיכך סיכם עם המג"ד כי במקביל למאמצי איתור העקבות בתא החיפוש הראשון, על ידי הגששים בהם הבחין מעברו השני של כביש הגישה, יסרוק את איזור הנחל. במהלך הנסיעה ברכבו בעומק הנחל, הבחין בשני אנשים במרחק של 10 מ' ממנו, שאחד מהם נושא צרור חולצות מקופלות. שני האנשים החלו לרוץ לעבר הרכב, "
הם רצו אחד ליד השני...ממש היו אחד ליד השני..." (ע' 327 לפרוטוקול מיום
26.6.2006), וביקשו מים. אחד מהם, שזוהה על ידי העד מאוחר יותר, כנאשם, התקרב אליו למרחק של פחות משני מטר, ו"
היה מותש ועייף" (ע' 296 לפרוטוקול), ואילו חברו, שזוהה מאוחר יותר כטראבין, נמלט מיד מהמקום לעבר הצוקים הגובלים בנחל, לאחר שהבחין, להערכת העד, כי מדובר באנשי צבא. העד הוציא את נשקו האישי שהיה בתא המטען של הרכב, והחל לדלוק אחרי טראבין במעלה הצוק. במהלך הטיפוס הבחין כי טראבין מסיר את סנדליו, ועולה יחף (ע' 334 לפר'). בד בבד הבחין כי האדם האחר שלא ברח, מתקרב לתא המטען של הרכב ומתחיל לחטט בו, וחשש מפגיעה בשני שנותרה לבדה ברכב, ולפיכך לא המשיך במרדף, וירד מהצוק לאחר מחצית הדרך, וחזר לרכב. עם התקרבו לרכב נמלט אותו אדם מהמקום לכיוון עומק הנחל, והעד יצא עם רכבו לכיוון ההפוך, לעבר פתחת הנחל, בשל קשיי קליטה במקום, לצורך הזעקת הכוחות המחפשים. עם הגעת כוח הגששים לנחל, כיוון אותם העד לנקודת הבריחה של שני הבורחים, ואף הראה להם פריטי ביגוד שהושלכו על ידי אחד הבורחים במהלך המרדף (ראו סימונו של העד את "נקודת המפגש הראשונה עם החשודים" בנחל אמציה, בת/5). הגששים החלו ללכת אחר עקבות הנמלטים, והבורח הראשון, טראבין, נלכד על ידי כוח הגששים של העד חוסאם מזריב, בשעה 10:30 לערך. הנאשם נתפס כשעתיים לאחר מכן בעת שהעד כבר עזב את הנחל.
11. המג"ד, אלכס, העיד כי בשעה 07:00 לערך התקבל הדיווח ממאהר על זיהוי שתי דמויות באיזור הנחל, שהחלו לברוח לעבר המצוקים הגובלים בנחל. על פי הדיווח העריך המג"ד כי מדובר בנקודה המרוחקת כעשרה ק"מ מהמקום בו נצפו הדמויות בפעם האחרונה ליד מעבר המים, על ידי העד ירון ינאי. העד שלח חוליית גששים שטיפסה על המצוק, ותרה אחר העקבות, וחלק אחר של הכוח נפרש בתוואי הנחל, כדי למנוע הימלטות מהמצוקים. בשעה 10:00 לערך, התקבל דיווח מהגששים על תפיסת אחד הנמלטים על המצוק, שזוהה כטראבין. טראבין הורד מהמצוק והעד הבחין כי
"הוא לבוש סחבות, עייף מאד, מיובש...במצב די מעולף"(ע' 32). בהוראת העד, הועבר טראבין למוצב הגדודי, ברכבו של מאהר, לצורכי התאוששות ותחקור. העד הורה להמשיך בחיפושים אחרי הנמלט הנוסף, והוא עצמו הגיע למוצב בשעה 10:45 לערך.
12. על פי עדותו של הגשש מזאריב, הגיע הדיווח על איתור הבורחים בנחל אמציה, לאחר שחודשה פעולת העיקוב באור ראשון, בתא השטח הראשון, מאותה נקודה שבה הופסק החיפוש בלילה. מעדותו עולה כי אותרו מחדש עקבות הבורחים בסבך, והמשיכה ההתחקות אחרי העקבות, והגששים הגיעו עד כביש הגישה (86-87, 103). ואולם עם קבלת הדיווח, עזבו הגששים את מסלול העקבות ונסעו לעבר נחל אמציה, מרחק של 2-3 ק"מ מהמקום. מאהר הצביע בפניו על כיוון הבריחה, לעבר הצוק, שני ק"מ בתוך הוואדי, ואז החל במרדף רגלי, עם שני גששים נוספים. הם עלו לראש הצוק, שם היה שטח מישורי של אדמת חוואר, כשהוא מזהה בבירור את עקבות הבורח, לכיוון צפון מערב. העד הלך אחר העקבות, עד שהגיע לאדם, שזוהה כטראבין, "
ראינו אותו יושב ככה שוכב, הוא היה עייף, מותש. שוכב בצל, ממש בקפל קרקע..." טראבין ניסה לברוח, ונעצר על ידי העד וחיילים נוספים איתו, ולשאלת העד אמר כי הוא מ"מזרח מצרים, מסיני", ובחיפוש על גופו נמצא כסף מצרי. (ע' 88, 89, 109).
לאחר מעצרו של טראבין, הלך העד חזרה לכיוון ההפוך, מזרחה, כדי לבחון את העקבות
"מנחל אמציה, עד הסבך, עד לאיפה שאנשים היו בלילה" (ע' 101, 103, 111). סימני העקבות הצביעו על כך כי מדובר בשני אנשים יחפים, עמוסים במשא, ולאחר מכן, בשלב בו הגיעו לנחל אמציה, לא נכרו בעקבות סימני עומס (ע' 89, 90). על פי העקבות, ההליכה בתא השטח הראשון הייתה איטית, ובאיזור נחל אמציה העידו על ריצה. עוד צויין על ידי העד כי לא הבחין בעקבות אחרים בשטח אותו יום, וכי "השטח היה נקי" (105), "סטרילי".
13. קצין הגששים אטראש העיד כי במהלך העיקוב התקבל דיווח מנחל אמציה על הימצאות שני הבורחים, ובהמשך על תפיסת אחד מהם, ואולם העד המשיך באיתור העקבות עד כביש הגישה כאמור. אומר העד בעניין זה: "
קיבלנו דיווח שזוהו שני אנשים, ואז אותו מפקד של האירוע ביקש שכולם להגיע לנקודה, אני התעקשתי לא להגיע לנקודה, אז אמרתי שכוח אחר יגיע לנקודה, אני בינתיים ימשיך על אותם עקבות, עד שיתברר יתאימו אותם עקבות...אני בינתיים ממשיך על אותם עקבות...הגעתי לכביש..."(ע' 122-123) עוד ציין העד כי ביצע וידוא כי מדובר באותן עקבות עד הגבול ממש,
"מהגבול הירדני ועד כביש נאות הכיכר אחד לאחד הגעתי לשם" (ע' 132), וכי למרות שהאזור מועד להברחות, ב"יום הספציפי" לא היו עקבות אחרים, השטח היה "נקי", וכי רק חודש קודם לכן הייתה פעולה של מבריחים באיזור (ע' 105- 106 לפר').
רק לאחר תפיסתו של טראבין, חבר העד לכוח בנחל אמציה, מרחק של כשלושה ק"מ מהמקום, ומאהר הצביע בפניו על כיוון הבריחה של הבורח השני, שהעד החל ללכת בעקבותיו, לאחר שזיהה את עקבותיו בבירור, עד שנתפס על ידי הגששים. כך מתאר העד את המעקב ותפיסת הבורח: "
אני הלכתי על העקבות של אותו בחור שהלך לכיוון מזרח. הוא הלך לכיוון מזרח, עשה לופ ועלה שוב מערבה...שטח מצוקים קשים, שקשה לעלות, עולים ממש על ארבע עולים, לא יכולים ללכת חופשי, אלא עולים על ארבע, ועליתי אני ועוד שני חיילים למעלה, והמשכנו על העקבות שלו, אותו בחור, בהליכה על העקבות הבחנתי בעקבות שהוא מזהה אותנו...הוא מתחיל במקומות לזחול, להיעלם מאיתנו, ובשלב מסויים אנחנו הגענו בקרבתו, מאד קרובים אליו, היה מזג אוויר מאד חם, מתיש, ובמרחק של 10 מ' ממנו, אני שומע את הצעקות שלו, שהוא כבר שמע את הדיבורים שלנו...אז הוא קלט שאין לו ברירה, הוא היה מותש, הוא לא יכול היה לזוז, אז הוא התחיל לצעוק "אני כאן, אני כאן" (ע' 123-124). העד התרשם כי הבורח היה במצב של תשישות, עם זיפי זקן בני מספר ימים, וברשותו מים מלוחים בלבד. הבורח - הוא הנאשם - הזדהה כ"סעיד", ואמר לו כי הוא מצרי, והעד העבירו לידיהם של בעלי תפקיד שהיו במקום. לדברי העד היתה זהות בין העקבות שגילה, לעקבותיהם של האנשים היחפים, בתחילת הדרך, וכי מלבד אלה, לא היו סימני עקבות אחרים.
גם המג"ד, אלכס, העיד בעניין זה, כי בשעה 11:00-11:30 התקבל דיווח כי נלכד אדם נוסף, שזוהה כנאשם, שהועבר אף הוא למוצב, ובדומה לטראבין, נראה לבוש
"סחבות, עייף מאד, מאובק" (ע' 37).