הכרעת דין בתיק ת"ד 1216-03-12

מבוא

1.             אני מזכה את הנאשמת מעבירת אי ציות לתמרור ב-3 (אסורה פניה שמאלה) ומרשיעה אותה ביתר העבירות שיוחסו לה בכתב האישום שהן: ביצוע פניית פרסה שלא כדין, תוך חציית קו הפרדה רצוף, נהיגה רשלנית, גרימת נזק וחבלה של ממש.

2.             הנאשמת הואשמה בכך שביום 14.02.11 ברחוב אגרון בירושלים פנתה פניית פרסה, תוך חציית קו הפרדה רצוף, כאשר רוכב אופנוע שנסע מאותו כיוון של הנאשמת פגע ברכבה בכנף השמאלית קדמית. כתוצאה מהתאונה נחבל נהג האופנוע חבלה של ממש.

3.             בכתב האישום אמנם נרשם כי המעורב נסע בנתיב הנגדי, אולם נראה כי מדובר בטעות סופר, באשר לא הייתה מחלוקת כי המעורב נסע באותו נתיב נסיעה בו נסעה הנאשמת קודם לפניית הפרסה. מדובר בנתיב אחד בכיוון נסיעת המעורבים, ואילו במסלול הנגדי - שני נתיבים, כמתואר בתמונות (ת/6).

עמדת ההגנה

4.             הנאשמת כפרה באחריותה וטענה כי במקום בו ביקשה לפנות שמאלה קיים קו מקוטע צהוב/כתום בצמוד לקו הרצוף בצבע לבן ומימין לו, המאפשר לה ביצוע פניית פרסה וכי האחראי לתאונה הוא נהג האופנוע אשר נסע במהירות,  לו היה נוסע לאט יותר, היה יכול למנוע התאונה, ולכן הוא בבחינת "גורם זר מתערב". טענה אחרונה זו צריכה הוכחה מצד ההגנה ברמת שכנוע הדומה למשפט האזרחי, אולם מהראיות שהוצגו בפני לא מצאתי כי טענה זו הוכחה כדבעי, כמפורט להלן.

העדים והראיות

5.             מטעם המאשימה העידו רס"ב מומי ביטון שגבה הודעה מהנאשמת (ת/1), בוחן התנועה אלי דוד שערך מסמכים וצילם תמונות כשלושה שבועות לאחר האירוע (ת/7), ברקאי יעקב, עד ראיה - נהג אופנוע אחר שנסע באותו כיוון של המעורבים, נהג האופנוע שנפגע -  ואדים קמינסקי שצילם תמונות סמוך לאחר קרות התאונה (ת/6) ורפ"ק משה כהן שערך שימוע לנאשמת וכן הגיש חוו"ד נגדית לזו של ההגנה (ת/12).    

מטעם ההגנה העידה הנאשמת ובוחן התנועה מר עמיאל יצחק שערך חוות דעת (נ/1) וצילם תמונות (נ/2).  

דיון והכרעה

האם הנאשמת חצתה פס הפרדה רצוף?

6.                                        מתמונות ת/6 שצולמו סמוך לאחר קרות האירוע, עולה בבירור כי הנאשמת חצתה פס הפרדה רצוף. הנאשמת שנחקרה 3 ימים לאחר האירוע וטענה כי חצתה בקו הפרדה מקווקו, עומתה בחקירתה במשטרה מול התמונות שצילם נהג האופנוע המעורב, בהן ניתן לראות בבירור את הקו הרצוף, ותשובתה לכך היתה: " אולי פספסתי קצת את המקום עם הקו המקווקו". ( ת/1 ש' 35), על תשובה זו חזרה גם במועד השימוע ( ת/11) וגם בחקירתה הנגדית בפני (פרו' עמ' 19 ש' 23-32). בנוסף, הבוחן אלי דוד יצא לשטח כחודשיים אחרי התאונה וקבע במזכרו (ת/4) כי " ליד תחנת המוניות רחביה במקום יש פס הפרדה לבן רצוף כפול דהוי אולם ניתן לראותו". בנוסף ראה הודעתו במשטרה של העד ברקאי: " במקום יש קו לבן רצוף" (ת/8 ש' 10), אשר על כן אני קובעת כי הוכח מעל לספק סביר כי הנאשמת חצתה פס הפרדה רצוף.

7.                                        טענת הבוחן עמיאל אשר שנה וחצי אחרי האירוע מצא קו כתום מקווקו דהוי שבקושי ניתן להבחין בו, אינה ראויה לדיון, מה עוד שבתמונותיו לא ניתן למקם את אותו הקו הקוטע הדהוי שמצא לאחר שנאלץ לכוון עם זום מיוחד את מצלמתו, ביחס לנתיבי הנסיעה והמקום בו פנתה הנאשמת פניית פרסה.  

גם בהתעלם מהקו הרצוף, פניית הפרסה בוצעה שלא כדין

8.                                        גם לו הייתי מזכה הנאשמת מחמת הספק לגבי קיומו של קו רצוף ברור,  עדיין לא היה בכך כדי להושיעה, באשר כפי שיפורט להלן, פניית הפרסה שביצעה, נעשתה שלא כדין, בשל כך שבוצעה בחוסר זהירות, תוך חסימת דרכו של רוכב האופנוע שנסע באותו הכיוון בנתיבו. 

9.                                        פניית פרסה יש לבצע כאמור בתקנה 44 (א) לתקנות התעבורה הקובעות כדלקמן :

44. (א)   לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא.

ברור על פי כל הראיות שהוצגו בפני כי פניית הפרסה נעשתה באופן שהפריע לתנועה. אין מחלוקת כי רכב הנאשמת  חסם את נתיב הנסיעה לרוחבו, ראה עמ' 2 ש' 5 בסיכומי הסנגור שטוען לחסימה חלקית, חוו"ד בוחן ההגנה שטוען לחסימה מלאה לאור אורך הרכב 4.3 מ' ורוחב הנתיב - 3.75 (מסקנה 10 עמ' אחרון בחוות הדעת), ועדויות שני רוכבי האופנוע: העד הניטראלי ברקאי:

" ..הוא התנגש ברכב הגב' שעמד לרוחב הכביש. היא כנראה עשתה פרסה, הרכב היה תוך כדי יציאה החוצה לרוחב הכביש. היה שם פס הפרדה רצוף. אני זוכר שחשבתי לעצמי שהיא אשמה בתאונה ולמה היא חוצה בקו הפרדה רצוף, גם מפריעה לתנועה וגם מסכנת". (שם עמ' 7 ש' 20-23 ).