פתח דבר
1. כתב האישום (המתוקן) מייחס לנאשם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין"), ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין.
2. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 9/5/10, סמוך לשעה 14:59 - לאחר שנחקר במשטרה בגין עבירה של החזקת סכין שלא כדין - עלה הנאשם בתחנה המרכזית בדימונה על אוטובוס של חברת "אגד" בקו 048 לכיוון באר שבע (להלן גם:
"האוטובוס"), שבו נהג ש.ד. (להלן: "
המתלונן"), ורכש כרטיס נסיעה עד לתחנת האוטובוס בצומת ערוער. עם הגיעו של האוטובוס לצומת ערוער עצר המתלונן את האוטובוס ופתח את הדלת הקדמית. הנאשם ניגש אל המתלונן, רכן מעליו תוך שהוא נצמד אליו, והצמיד סכין בעלת להב מעוקל לצוואר המתלונן, בעודו מסתיר בגופו את מראה הסכין ואת ההתרחשות מנוסעי האוטובוס. הנאשם שלח ידו לעבר תיקו של המתלונן, דלה את שטרי הכסף שהיו שם (בסך 140 ש"ח), ונמלט מן האוטובוס.
3. במענה לכתב האישום אישר ב"כ הנאשם, שלאחר שהנאשם שוחרר מחקירתו במשטרה, הוא עלה על האוטובוס כאמור בכתב האישום, וכי בהגיע האוטובוס לצומת ערוער עצר המתלונן ופתח את הדלת הקדמית; אך הסנגור כפר בכל המיוחס לנאשם בהמשך כתב האישום.
4. במסגרת פרשת התביעה העידו כל העדים שנכללו ברשימת עדי התביעה: לגבי האירוע נושא כתב האישום העידו המתלונן, שניים מנוסעי האוטובוס, שוטרים וחוקרים; לגבי האירועים שקדמו לאירוע נושא כתב האישום העידו נהג אגד שלמה כהן, סדרן אגד מיכה איטח, שוטרים וחוקרים.
כמו כן, הוגשו במסגרת פרשת התביעה דוח ביצוע עימות בין המתלונן לבין הנאשם (ת/1), אמרות הנאשם מיום 25/5/10 (ת/11) ומיום 27/5/10 (ת/2), דוח מסדר זיהוי תצלומים שנערך למתלונן (ת/3), דוח מעצר (ת/8), דוח קצין ממונה (ת/4) ופלט בעלות ואיכונים למנוי סלולארי (ת/10). לגבי האירועים שקדמו לאירוע המתואר בכתב האישום הוגשו: דוח עיכוב (ת/9), הודעת הנאשם מיום 9/5/10 (ת/5), צילום סכין שנתפסה אצל הנאשם (ת/6), צילום תעודת זהות של הנאשם (ת/7), תצלום של הנאשם (ת/13) והודעתו של הנהג שלמה כהן (ת/12).
במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם. כמו כן הוגשו דוח פעולה (נ/1), שרטוט של המתלונן את להב הסכין (נ/2), דוחות מסדרי זיהוי תצלומים שנערכו לסדרן מיכה איטח (נ/3) ולנהג שלמה כהן (נ/4) והודעתו של הנוסע יתיר כהן (נ/5).
עיקר הראיות שהובאו לפני בית המשפט
העובדות שאינן במחלוקת
5. ביום 9/5/10 עוכב הנאשם על-ידי שוטר לאחר שנראה בקניון הנגב עם אולר בידיו. הוא הועבר לחקירה בתחנת באר שבע, ובין היתר צולם שם, מסר לחוקר את מספר הטלפון שלו, והאולר שבגינו עוכב ונחקר - נתפס (ראו: עדותו של השוטר אלי יאני, ת/9, עדותו של השוטר זאק גאז, ת/5, ת/6, ת/7 ו-ת/13).
בהמשך אותו יום עלה הנאשם לאוטובוס מס' 048 מבאר שבע לדימונה שבו נהג שלמה כהן. הנאשם נרדם באוטובוס ובמקום לרדת בצומת ערוער הוא המשיך עם האוטובוס עד לדימונה. הנאשם ביקש לנסוע בחזרה באוטובוס הנוסע מדימונה לבאר שבע ועוצר בצומת ערוער, בלי לשלם את עלות הנסיעה, אך הסדרן בתחנה המרכזית בדימונה, אמר לנאשם שאם הוא נרדם, הוא צריך לשלם. לבסוף שילם הנאשם את עלות הנסיעה (9.5 ש"ח) ועלה על האוטובוס שבו נהג המתלונן (ת/12, עדותו של סדרן אגד מיכה איטח ועדותו של המתלונן; עדות הנאשם ו-ת/11).
על שארע בהמשך ועל השנוי במחלוקת בין הצדדים אפרט להלן.
עדות המתלונן
6. המתלונן, נהג האוטובוס, העיד בבית המשפט כי עצר את האוטובוס בתחנת ערוער והבחין בנוסע שחיכה בתחנה. המתלונן פתח את דלת האוטובוס והתמקד בנוסע שעמד בתחנה. או אז, לדבריו,"
הרגשתי שמישהו נצמד אלי, מצמיד יד עם סכין על הצוואר, בצד ימין, הרגשתי את החוד שלו, עם היד השמאלית נכנס בין הגוף שלי לגוף שלו לכיוון התיק האישי של העבודה. ההערכה שלי אז שהוא לקח לי, רוב השטרות שמתי בכיס, הוא לקח לי בין 120 ל-140 ש"ח. היה לי שטר של 100 ש"ח מקופל שלא מצאתי אותו... הידיים היו על ההגה, העיניים מסתכלות במראות עליו והעיניים מסתכלות על היד שמונחת לי על הצוואר. אני רואה במראה שהסכין עם להב מכופף. הכוונה לחרמש. באותו רגע הייתי בהלם. ראיתי רק את הקצה של הלהב והרגשתי את החוד שלו על הצוואר שלי" (עמ' 27-26).
המתלונן נשאל לאפשרות שהנאשם הצמיד לו מפתח ולא סכין, והשיב "
שאם זה היה מפתח עם להב כזו חדה, זה יכול להיות, מה ההבדל, הוא הצמיד לי משהו חד לצוואר. זה היה סכין ולא מפתח. זה מה שאני זוכר. הייתי בהלם". המתלונן העיד שהוא ראה רק את הלהב ולא את ידית הסכין. המתלונן שרטט את להב הסכין (נ/2). כמו כן שלל שמדובר בסכין יפנית. המתלונן העיד כי הרגיש את השקע שהותירה חוד הסכין על צווארו.
המתלונן הוסיף: "
אחרי שהוא לקח את הכסף, הוא ירד מהמדרגות, הסתכלתי עליו ואמרתי משהו, לא זוכר, מלמלתי משהו, הוא חזר אלי ואיים עלי עם מבט רצחני. ראיתי ביד שלו את הסכין הזו החדה. אז הוא נעלם. אני ישבתי, העדפתי להיות נהג חי מאשר נהג מת". המתלונן שלל שקילל את הנאשם כאשר זה ירד מהאוטובוס.
המתלונן הסביר שלא רצה לערב את הנוסעים. לדבריו "
היו שם נוסעים וחיילים עם נשק ולא רציתי שיהיו חמומי מח שמסוגלים לגרום לפאניקה באוטובוס או לירות בנשק או אפילו לרדוף אחריו עם הנשק ולפגוע במישהו אחר בחוץ". המתלונן חזר ואמר שעשה הכול בשקט כדי לא לעורר פאניקה.
המתלונן הטעים כי יתר הנוסעים באוטובוס, כארבעים ומשהו במספר, ראו את הגב שלו ואת הגב של הנאשם, אך לא יכלו לראות מה קורה לפנים. כמו כן הסביר כי מאחורי גב הנהג יש חלון זכוכית המכוסה מדבקות, קטנות וגדולות, שמודבקות על החלון. המתלונן ציין גם שאם המראה העליונה הגדולה של הנהג מכוונת נכון, אזי היושבים במושבים הראשונים יכולים להסתכל במראה ולראות את הנהג. המתלונן לא זכר איך המראה הייתה מכוונת באותו היום (עמ' 37). עוד העיד שהנוסע שחיכה בתחנת האוטובוס בצומת ערוער ראה את האירוע, שכן הדלת של האוטובוס הייתה פתוחה.
המתלונן העיד שלאחר האירוע הוא התקשר לסדרן בדימונה שיקרא למשטרה. לאחר שרוענן זכרונו הוא השיב שמההתרגשות לא ענו לו, אולי לחץ לא נכון, ולכן אחד החיילים חייג מהפלאפון שלו למשטרה ומסר למתלונן את מכשיר הטלפון הנייד שלו. המתלונן דיווח למשטרה ששדדו אותו.