התוצאה אליה הגעתי הינה, כי יש לזכות את נאשם
2 מעבירות של גניבת רכב וקשירת קשר לביצוע פשע ב- 4 מופעים ולהרשיעו בביצוע עבירות אלו ב- 6 מופעים; כי יש לזכות את נאשם
5 מעבירות של גניבת רכב וקשירת קשר לביצוע פשע במופע אחד ולהרשיעו בביצוע עבירות אלו במופע נוסף וכן בביצוע עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; כי יש לזכות את נאשם
6 מעבירות של גניבת רכב וקשירת קשר לביצוע פשע במופע אחד ולהרשיעו בביצוע עבירות אלו ב-7 מופעים; כי יש לזכות את נאשם
7 מעבירות של גניבת רכב וקשירת קשר לביצוע פשע ב- 2 מופעים ולהרשיעו בביצוע עבירות אלו ב- 3 מופעים.
מבוא
1. בין התאריכים 27.12.10 - 3.1.11 נגנבו עשרה רכבים מסוגים שונים מאזורי הצפון, השרון והמרכז (להלן ביחד : "
הרכבים").
המאשימה טוענת כי הנאשמים שמשו בתפקידים שונים במסגרת התארגנות עבריינית, ששמה לה כמטרה לגנוב רכבים משטחי מדינת ישראל.
בעתירתה להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם הסתמכה המאשימה על תמלולי שיחות שעלו מהאזנות סתר, בהן, כטענתה, נשמעים הנאשמים שחים בהקשרים של רכבים גנובים; על מכשירי הטלפון של הנאשמים מהם בוצעו שיחות אלו כפי שנתפסו עם מעצרם; על איכוני הנאשמים בסמיכות לזירות גניבת הרכבים במועדים הרלוונטיים ועל פלטי כביש 6 ביחס לאישום השני ועל חבירת מי מהנאשמים בסמיכות למעצרם ביחס לאישום הרביעי.
תימוכין נוסף לגישתה, מצאה המאשימה בגרסאות הנאשמים בהודעותיהם, בראשית הודייה מטעם נאשם 2 ובבחירת הנאשמים להימנע ממסירת גרסה במסגרת פרשת ההגנה.
2. הנאשמים כפרו במיוחס להם אך לא חלקו כי הרכבים נגנבו, תוך שנטען כי מועד גניבתם טעון הוכחה. הנאשם 5 לא חלק על קיום שיחות בינו לבין הנאשם 1, אך כפר בתכליתן הנטענת. הנאשמים 6 ו- 7 כפרו אף בזיהויים כדוברים בשיחות הרלוונטיות והוסיפו כי אינם המשתמשים היחידים במכשירי הטלפון שנתפסו עימם.
הנאשמים 1, 3-4 ו- 8-10 הודו במיוחס להם במסגרת כתבי אישום מתוקנים והוכרע דינם.
הנאשמים דנן בחרו להימנע ממסירת גרסתם לפרוטוקול הדיון והצדדים סיכמו בהרחבה, כשכל צד טען לאיתנות גישתו ולקלישות זו של האחר.
3. אין חולק של ממש כי הרכבים נגנבו מבעליהם בטווחי המועדים ובמקומות המצוינים בכתב האישום (ר'
ת/125 א'-יב' ו-הודעות המתלוננים- בעלי הרכבים).
אין מלפניי ראיה ישירה הקושרת את הנאשמים לגניבת הרכבים, בדמות מעתקי טביעות אצבע או דגימות DNA שנמצאו ברכבים, או עד ראייה שראה מי מהנאשמים גונב אלו מהם. המאשימה הציגה מקבץ ראיות נסיבתיות הכולל תמלילי שיחות, זיהוי הדוברים בהן כנאשמים הרלוונטיים, איכוניהם, מכשירי הטלפון שלהם, המצאות חלקם יחדיו בעת מעצרם ונהיגת חלק מהרכבים הגנובים, בצמידות, בכביש 6.
4. במוקד הדיון ניצבות השאלות האם די בראיות שהובאו לשם קביעה וודאית כנדרש במשפט הפלילי, כי הנאשמים ביצעו את מעשי הגניבה וקשירת הקשר המיוחסים להם, או שמא קיימת אפשרות סבירה אחרת לקרות האירועים לבד מזו המפלילה.
בהבהרת התוואי הדיוני אליו נדרשתי, יפה ההפניה למבחן "התלת שלבי" הכרוך בבחינת ראיות נסיבתיות כפי שהובהר בע"פ 10479-08 - פלוני נ' מ"י - תק-על 2009 (2) 3515, בזו הלשון:
"...בחינתן של ראיות נסיבתיות כרוכה במבחן תלת שלבי...'בשלב ראשון נבחנת כל ראייה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשתית עליה ממצא עובדתי; בשלב שני, נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה האם היא מערבת, לכאורה, את הנאשם בבצוע העבירה
, כאשר הסקת המסקנה המפלילה היא תולדה של הערכה מושכלת של הראיות, בהתבסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר. המסקנה המפלילה עשויה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות, אשר כל אחת בנפרד אמנם אינה מספיקה לצורך הפללה, אך משקלן המצטבר מספיק לצורך כך. בשלב שלישי, מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתית, העשוי להותיר ספק סביר ביחס להנחה המפלילה את הנאשם, די בו כדי לזכותו...הסברו של הנאשם יוכל להוביל לזיכויו מחמת הספק, אם בהסבר החלופי שהוא מציע יש כדי להטיל ספק בעוצמת הראיות המפלילות שהציגה המאשימה...".
וכן:
"...כאשר אשמתו של נאשם נלמדת ומוכחת לכאורה מכוחן של הראיות שהובאו נגדו עובר הנטל הטקטי אל כתפי הנאשם להציג תרחיש חלופי סביר המתיישב עם חומר הראיות ועומד במבחן השכל הישר...'הוכחו עובדות המסבכות את הנאשם במעשה העבירה, ויוצרות לכאורה ראייה לחובתו, והנאשם אינו מנסה כלל להמציא הסבר מצידו לעובדות שהוכחו, או שהוא בודה מליבו דברים שאין להם שחר, רשאי בית המשפט, בתנאים מסוימים, לקבוע על סמך כל זה את אשמת הנאשם'...הלכה היא כי גם אם עולים חשדות כבדים נגד הנאשם, הרי שאין די בכך להביא להרשעתו מקום שהראיות הנסיבתיות אינן מעלות מסקנה אחת ויחידה בדבר אשמתו 'בהיעדרה של תשתית ראייתית נסיבתית, שלכאורה מצביעה באורח חד משמעי על אשמתו, אין די בהיעדר הסבריו (או גם שקריו) כדי למלא את החסר בפרשת הראיות של התביעה...".
וכן, על הנאשם למסור:
"...הסבר תמים, שאינו מסבכו בעבירה...עם זאת אף אם הנאשם איננו מציע הסבר המתיישב עם חפותו, על בית
-המשפט לבחון מיוזמתו שלו הסברים אפשריים כאלה... יתרה מזו, על בית
-המשפט לבחון אפשרויות סבירות שונות, אפילו אין הן מתיישבות עם טענות ההגנה..במקרים שניתן להסביר בהם את הראיות הנסיבתיות על דרך תרחיש תמים, יש לזכות את הנאשם מחמת הספק. מובן שגם תרחיש תמים ייבחן על
-פי שיקולי היגיון וניסיון חיים, ואין די באפשרות דמיונית ויוצאת
-דופן כדי להביא לזיכוי" (ר' ע"פ 1888/02 מ"י נ' מקדאד פד"י נ"ו 5 222; ע"פ 261/83 לוי נ' מ"י - פד"י ל"ח 1 בעמ' 575).
בהתאמת הדברים לעניין שלפניי, התרשמתי בנפרד מכל ראיה במקבץ הראיות הנסיבתיות שהוצג ובחנתי אם ניתן לבסס על סמכה ממצאים לחובת הנאשמים. בהמשך, קבעתי אם המשקל המצטבר של המכלול הראייתי מערב את הנאשמים בביצוע העבירות המיוחסות להם כדי הסקת מסקנה אחת ויחידה לחובתם. ככל שעלתה מסקנה שכזו, בחנתי אם ראוי לקבל או לדחות את עמדת ההגנה, שלפתחה עבר הנטל להציע הסבר חלופי וסביר לשלילת המסקנה המפלילה.