אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מעבירה של סחר בעתיקות ללא רישיון בניגוד לסעיפים 15 ו-37(ג) לחוק העתיקות, תשל"ח - 1978 (להלן: "חוק העתיקות"). כמו כן אני מזכה את הנאשם מהעבירה של החזקת רכוש חשוד כגנוב בניגוד לסעיף 413
לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").
1. ביום 02.09.08 הוגש כנגד הנאשם, יחד עם עוד שני נאשמים, כתב אישום, בו יוחסו להם, בהתאם למפורט בכתב האישום, עבירות בהתאם לחוק העתיקות ועבירה של החזקת רכוש חשוד כגנוב על פי חוק העונשין.
2. למען הסדר, כתב האישום תוקן 3 פעמים. על פי התיקון הראשון נמחקו מכתב האישום שני הנאשמים הנוספים ובהתאמה נמחקו גם העובדות והעבירות שיוחסו להם, כך שכתב האישום נותר בתיק זה כנגד הנאשם לבדו. על פי הבקשה לתיקון כתב האישום מטעם המאשימה מיום 04.08.09, הסיבה למחיקה הינה הגשת כתבי אישום נפרדים ביחס לשני הנאשמים הנוספים.
3. כתב האישום תוקן פעמיים נוספות - ביום 20.02.11 וביום 21.02.11, ובסופו של יום יוחסו בו לנאשם העובדות כדלהלן: על פי כתב האישום המתוקן בתאריך 15.07.04 בביתו בבאר שבע מכר הנאשם לפקחי רשות העתיקות, מר רון קהתי (להלן: "קהתי") והגב' יעל בר (להלן: "יעל"), 10 מטבעות ברונזה המוגדרות כ"עתיקות" תמורת סכום של 100$, וזאת כשהוא איננו מחזיק ברשיון לסחר בעתיקות. לאור האמור מיוחסת לנאשם עבירה של סחר בעתיקות ללא רישיון בניגוד לסעיפים 15 ו-37(ג) לחוק עתיקות (להלן: "עבירת הסחר בעתיקות").
4. עוד על פי כתב האישום המתוקן, בחיפוש על פי צו שנערך בביתו של הנאשם ביום 05.08.04 נתפסו פרטי העתיקות הבאים: 82 מטבעות, משקולת עגולה, חלק של טבעת, קנקן חרס, אבן שחוקה ו-2 קונוסים מחרס. על פי כתב האישום המתוקן, ביחס לפריטים האמורים, כמו גם ביחס ל-10 המטבעות אותן מכר הנאשם לכאורה לקהתי וליעל, קיים חשד כי מדובר בעתיקות גנובות וכי לנאשם לא היה הסבר מניח את הדעת להחזקתו בהן. לאור האמור מיוחסת לנאשם גם עבירה של החזקת רכוש חשוד כגנוב בניגוד לסעיף 413 לחוק העונשין.
5. למעשה, אליבא דהמאשימה הנאשם נחשד בעבירה של סחר בעתיקות במסגרת מבצע של רשות העתיקות (להלן לסירוגין: "הרשות"), מבצע שכונה "יעל במדבר", במסגרתו מכר הנאשם לקהתי ויעל, שני פקחי הרשות שהתחזו לאחרים, 10 מטבעות המוגדרות "עתיקות" כאמור בכתב האישום. אודות פרטי המבצע ושלביו ניתן היה ללמוד מהמזכרים שכתבו קהתי ויעל.
6. המזכר מיום 11.07.04 (הוגש וסומן נ/2) מגולל את אירועי ה-08.07.04 ונכתב עבור אמיר גנור, ע.ת. 1, ארכיאולוג ברשות ומנהל היחידה למניעת שוד עתיקות (להלן: "גנור"). על פי נ/2 בתאריך האמור ביקרו קהתי ויעל בשוק הבדואי בבאר שבע כדי לאתר עתיקות המוצעות למכירה. תוך כדי הביקור פגשו את הנאשם המוכר להם מאירועים קודמים בכינויו "דוד המלך", כשהוא מראה מטבעות מזהב לאדם שלישי. קהתי ויעל פנו אל הנאשם בשאלה האם הוא מתעסק גם עם מטבעות עתיקים. קהתי ויעל הוסיפו כי התחזו בפני הנאשם לשאול ומאיה, זוג מאזור ירושלים הרוצה לשבץ מטבעות בתכשיטים. על פי נ/2 הנאשם ענה בחיוב והתרברב בפניהם כי הוא מחזיק בביתו 6000-7000 מטבעות עתיקים, הוא מתמצא בנושא זה עקב לימודים רלוונטיים באוניברסיטת באר שבע, נקב בשמות של סוחרי עתיקות ואמר כי יוכל להשיג להם מה שירצו. עוד על פי נ/2 הנאשם הזמין את קהתי ויעל לביתו למכור להם מטבעות ואף נקב במחירים. קהתי ויעל הוסיפו כי נפטרו מהנאשם בתואנה כי הם ממהרים להוציא את ילדיהם מהגן. לאור האמור, בסוף המזכר ציינו קהתי ויעל את ההכנות הדרושות להמשכו של המבצע ובעיקר את הכוונה ליצור קשר מחודש עם הנאשם ולהוציא את העסקה עימו אל הפועל.
7. בהמשך לאמור, במזכר מיום 18.07.04 (הוגש וסומן נ/3) תוארה שיחת הטלפון שבוצעה אל הנאשם ביום 14.07.04. על פי נ/3 השיחה בוצעה ממספר חסום ממשרד במוזיאון רוקפלר, ובה סוכם עם הנאשם כי יפגשו אותו באזור השוק ביום ה-15.07.04 בשעה 14:00, משם יסעו אל ביתו בבאר שבע והוא יראה להם את העתיקות. על פי המזכר השיחה האמורה הוקלטה.
8. מזכר נוסף מיום 18.07.04 מגולל את אירועי ה-15.07.04 (הוגש וסומן נ/4). על פי נ/4, בהמשך לשיחת הטלפון נפגשו קהתי ויעל עם הנאשם בתאריך האמור לשם ביצוע עסקת רכישת העתיקות. מהמזכר עולה כי קהתי ויעל הגיעו לשוק הבדואי בשעה 13:30, בהתחלה לא מצאו את הנאשם, ורק לאחר שתי שיחות טלפון בהן התרשמו כי הנאשם חושד בדבר מה ולאחר שכעסו עליו, הוא התרצה, הגיע לשוק ברכבו והסיע אותם לביתו. על פי המזכר תוך כדי נסיעה הכינו קהתי ויעל את ציוד ההקלטה הסמוי אך בשל ההכנה החפוזה ההקלטה בסופו של יום לא פעלה.
9. עוד עולה מ-נ/3 כי הפגישה בבית הנאשם ארכה כשעה. במהלך הפגישה הנאשם הוציא מארון בסלון תיק יד שחור מרופט שהיה מלא באלבומי מטבעות. קהתי ויעל ציינו כי הנאשם התרברב בפניהם על מכירות קודמות שלו ואף הציג בפניהם שני שיקים על סך כולל של 11,000 ש"ח, סכום שלדבריו קיבל באותו יום בתמורה למטבעות שמכר. עוד ציינו כי הנאשם הנחה אותם שלא יספרו מהיכן ביצעו את הרכישה כדי שהדבר לא יגיע אל רשות העתיקות, ושבמקרה שהדברים יסתבכו יספרו כי הם אספני עתיקות כפי שהוא טוען כי הוא אספן עתיקות.
10. ביחס לעסקה עצמה כתבו קהתי ויעל כי הנאשם נקב בתחילה במחיר של 20$ למטבע אך בסופו של יום רכשו ממנו 10 מטבעות במחיר של 100$. לדבריהם את הסכום האמור שילמו בשטר אחד של 100$ אמריקאי. כן ציינו כי בנוסף נתן להם הנאשם שני מטבעות נוספים במתנה. בסוף המזכר שבו קהתי ויעל וציינו כי הנאשם הזכיר להם פעם נוספת לשמור את דבר העסקה בחשאיות.
11. בעקבות פעילותם של קהתי ויעל והמידע שאספו ביום 08.07.04, ביום 14.07.04 הוגשה לבית משפט השלום בבאר שבע בקשה להוצאת צו חיפוש בבית הנאשם מטעם רשות העתיקות לשם תפיסת העתיקות שהוא מחזיק ברשותו. בית משפט השלום בבאר שבע, כב' השופט רוזין, נעתר לבקשה (הבקשה וההחלטה על מתן הצו (להלן: "צו החיפוש") הוגשו וסומנו ת/3). לאור האמור, ביום 05.08.04 נערך חיפוש בבית הנאשם במהלכו נתפסו מספר פריטים שעל פי כתב האישום מוגדרים "עתיקות" וחשודים כגנובים (מזכר אודות ביצוע החיפוש הוגש וסומן ת/4, רשימת הפריטים שנתפסו בחיפוש הוגשה וסומנה ת/5).
12. קהתי ויעל העידו מטעם המאשימה גם בבית המשפט. כמו כן העידו מטעם המאשימה: גנור, אשר גם כתב חוות דעת מומחה ביחס לפריטים שנתפסו בחיפוש בבית הנאשם (חוות הדעת הוגשה וסומנה ת/2, להלן: "חוות דעתו של גנור"), מר אורי חופש, ארכיאולוג אף הוא, מפקח ברשות העתיקות, מי שהגיש את הבקשה להוצאת צו חיפוש, נכח בחיפוש וחתם על רשימת המוצגים שנתפסו, ומר צפריר שיפמן, עובד הרשות ומי שנכח אף הוא בחיפוש וכתב את המזכר אודותיו. כמו כן, ביחס למטבעות נשוא עבירת הסחר בעתיקות הוגשה מטעם התביעה חוות דעתו של מר דונלד צבי אריאל (הוגשה וסומנה ת/1, להלן: "חוות דעת המומחה") בה קבע כי 12 המטבעות שהועמדו לבדיקתו הינם בגדר עתיקות.
13. הנאשם לא חלק על עצם הפגישה בביתו עם קהתי ויעל או על העובדה כי החזיק בביתו מוצגים עתיקים כאלה ואחרים. עם זאת, כפר בביצוע העבירות המיוחסות לו ובתיק נוהלו הוכחות. גרסתו של הנאשם הוצגה במסגרת תשובתו לכתב האישום ובעדותו בבית המשפט.
14. בדיון יום 14.06.10, עת יוצג הנאשם על ידי עו"ד אלון עמר, השיב הנאשם לכתב האישום. הנאשם הודה במסגרת המענה כי אין בידו רישיון לסחר בעתיקות, עם זאת לטענתו לא מכר לקהתי ויעל את אותן מטבעות. כמו כן לטענתו מכל הפריטים שעל פי כתב האישום נתפסו בחיפוש, לא היה ברשותו אלא קנקן חרס, ובכל מקרה אין מדובר ברכוש גנוב אלא בפריטים שהיו רכושו של אביו המנוח ושאחרי מותו עברו אליו. כמו כן, באותו דיון הסכים הנאשם כי המטבעות שנבדקו בחוות דעת המומחה הינם בגדר עתיקות (ראו עמ' 3 לפרו' ש' 7).
15. עו"ד אמיר ברק (להלן: "ב"כ הנאשם"), מי שהחליף את עו"ד עמר בייצוג הנאשם, הצהיר בדיון מיום 20.02.11 כי הוא מוותר על העדת המומחה הואיל וההגנה אינה חולקת על מסקנות חוות דעתו ביחס ל-12 המטבעות נשוא עבירת הסחר בעתיקות. עם זאת הדגיש ב"כ הנאשם וטען כי אומנם המומחה בדק עתיקות, אך קיים ספק ואף מעבר לכך האם המטבעות שהועמדו לבדיקתו של המומחה הן הן אותן מטבעות שהנאשם מכר, או שמא נתן במתנה, לקהתי וליעל. אומר כבר עתה כי נוכח מחדלי החקירה בתיק זה מדובר בטענה משמעותית לשאלת הרשעת הנאשם בסחר בעתיקות ואתייחס אליה בהמשך בהרחבה.
16. בפתח עדותו בבית המשפט בדיון מיום 11.04.11 נשאל הנאשם לפשר "כל מיני כלים" ומטבעות שנתפסו בביתו ושהוצגו בפני בית המשפט. הנאשם טען כי בכל מקרה אין מדובר בפריטים שהם בגדר "עתיקות" אלא לכל היותר מוצגים עתיקים המוגדרים כ"ענתיקות". חלק מהפריטים שהוצגו עברו אליו מאביו שנפטר ואת החלק האחר רכש. ובלשונו:
"זה חלק מאבא שלי ז"ל, קיבלתי אותם חלק מאבא שלי לפני שמת וחלק שאני קונה ענתיקות ומוכר. לא עתיקות"
(עמ' 58 לפרו' ש' 8-9). הנאשם סיפר כי אביו מימים ימימה היה מוכר זהב וענתיקות בשוק הבדואי וכי הוא החליף אותו (שם ש' 17). גם בחקירתו החוזרת כשנשאל איזה סוג של פריטים עתיקים הוא מחזיק בביתו השיב:
"אני מחזיק בבית ענתיקות, לפני 100 שנה, 120 שנה, דברי נחושת, כמו שמוכרים אותם בשוק הפשפשים ביפו"
(עמ' 65 לפרו' ש' 17-18).
17. כאן המקום להסביר, כפי שהתברר במהלך הדיונים בתיק וכפי שעלה מחומר הראיות שהונח בפני, כי "ענתיקות" הינן מוצגים עתיקים אך כאלה שאינם באים בגדר "עתיקות" כהגדרתן בחוק העתיקות שרק בהן אסור לסחור כפי שיבואר להלן.
18. הנאשם לא חלק על העובדה כי פגש בקהתי ויעל בשוק הבדואי. לטענתו, על אף התחזותם לאחרים הוא זיהה שמדובר בפקחים של רשות העתיקות שכן לדבריו הוא עובד עם הרשות כנאמן עתיקות. יצויין כי תעודת "נאמן עתיקות" של הנאשם משנת 1999 הוגשה וסומנה ת/6.