תו"ב
בית משפט השלום דימונה
|
51001-01-11
29/05/2012
|
בפני השופט:
אבישי זבולון
|
| - נגד - |
התובע:
עיריית דימונה
עו"ד עדי אזולאי
|
הנתבע:
אריה בזק
|
| הכרעת דין |
נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין שני אישומים, המייחסים לו עבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין, לפי סעיפים 145(א), סעיף 204(א), סעיף 218 וסע יף 219 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה -1965 (להלן: "החוק") וכן עבירה של אי קיום צו שיפוטי לפי סעיף 240 לחוק.
רקע
עובדתי
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 24/3/09, ברח' קדש 11 בדימונה, בנכס הידוע כגוש 39505 וחלקות 72 ו-83 ביצע ללא היתר כדין עבודות בנייה, לפיהן הציב 9 מבנים (על פי סיכומי המאשימה הוסכם כי מדובר ב-8 מבנים) מאלמנטים יצוקי בטון בגדלים שונים, חמישה מבנים בגודל 4X7 מ"ר ושלושה מבנים נוספים בגודל 3X3.5 מ"ר.
עוד עולה מכתב האישום, כי בתאריך 25/3/09 הוציא מהנדס העיר, אבי היקלי, צו הריסה מינהלי ובמסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט ביום 27/4/09 הוחלט , ע"פ הסכמת הצדדים, כי הצו יבוצע עד ליום 27/5/09. בפועל, הנאשם לא ביצע את הצו עד היום, וזאת ללא שקיבל היתר בנייה כדין מאת הוועדה המקומית לביצוע עבודות הבנייה.
במסגרת דיון שהתקיים ביום 16/5/11, כפר הנאשם בכך שמדובר בתשעה מבנים וטען כי מדובר ב-8 מבנים, עובדה עליה הסכימה המאשימה במסגרת הסיכומים.
הנאשם הודה ביחס לאמור בסעיף 2 לכתב האישום, לפיו הוצא צו הריסה מנהלי למבנים האמורים וכן הודה בכך כי ביצוע הצו הוארך בהסכמה עד ליום 27/5/09.
הנאשם טען כי החל בהליך של קבלת היתר בנייה ומדובר במבנים שהונחו באופן זמני על הקרקע, וכי ככל שלא י ת קבל היתר בנייה יעבירם למקום אחר.
מטעם הנאשם העידו מר נעים יעקב, אשר כיהן במועדים הרלבנטיים לביצוע העבירה כ מהנדס העיר דימונה וכן העיד הנאשם בעצמו.
גדר המחלוקת
ראשית, יש לבחון האם הנאשם הפר את הצו המנהלי מיום 27/5/09.
שנית, יש לבחון האם המבנים שהציב הנאשם מהווים "בניין" כהגדרתו בחוק והאם הצבתם על המקרקעין, מבלי שחוברו לקרקע ולתשתיות, מהווה "הקמה" לפי החוק , כי אז הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו.
דיון
אי קיום צו שיפוטי
כמפורט בפרוטוקול דיון שהתקיים ביום 27/4/09 (נ/3), בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הבקשה תידחה ותינתן לנאשם ארכה של 30 ימים להעביר את המבנים מהמקום בו הם נמצאים אל מחוץ לשטח השיפוט של המאשימה וככל שלא יפונו המבנים עד ליום 27/5/09, תעמוד המאשימה על ביצוע צו ההריסה.
אין מחלוקת כי הנאשם לא פינה את המבנים ממקומם ולמעשה הם נותרו בשטח עד למועד מתן החלטה זו.
הנאשם העיד במסגרת חקירתו הראשית בבית המשפט :
"לשיטתי, מדוע לא הרסתי את המבנים או פיניתי אותם מייד לאחר החלטת הועדה המקומית לדחות את הבקשה להיתר או החלטת הועדה המחוזית לדחות את הערר בענייני אני משיב כי ההיתר לא נ
י
תן מטעמים שניתן לטפל בהם כגון מספר דלתות והפתחים שהיו בתכנית ותסריט איחוד..." (עמ' 7 לפרוטוקול , ש' 15)
כן הוסיף כי בינו לבין המאשימה היה סיכום בעל פה
"מעבר להחלטת בית המשפט שרק אם לא יינתן היתר המבנה ייהרס או יפונה"
.
בחקירתו הנגדית הוסיף הנאשם ואישר כי הגיש בקשה להיתר והסכים להרוס במידה ולא יינתן היתר וכן אמר שאינו מפנה את המבנים עד היום למרות שנדחתה בקשתו לקבלת היתר, שכן לטענתו לא דחו אותו באופן סופי. (עמ' 8 , ש' 1)
למעשה, הנאשם אינו מכחיש כי לא ביצע את צו בית המשפט, אלא שטוען כי היו סיכומים בעל פה בינו לבין המאשימה, מבלי שמציג לכך ראיות ולפיכך הנני דוחה את טענתו .העובדה כי הנאשם ממשיך ומנסה לקבל היתר בנייה כ דין, אין בה כדי לסייע לו בהגנתו. מהאמור לעיל ברי כי הצו השיפוטי לא בוצע ולפיכך התוצאה היא כי אני מרשיעו בעבירה של אי קיום צו שיפוטי לפי סעיף 240 לחוק.