הכרעת דין מזכה את השוטר גל רובי מאשמת הריגה בעת ביצוע חיפוש נשק ואמל"ח

1.         הנאשם הועמד לדין בפני בית משפט זה והואשם בהריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "החוק").

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח חדש), תשמ"ב - 1982, אני מודיע על זיכויו של הנאשם מכל אשמה.

2.         הרקע, המשימה והתוצאה הטרגית

א.         לידי משטרת ישראל הגיעו ידיעות מודיעיניות על כך שנדים מלחם, מכפר ערערה, (להלן - "המנוח") מחזיק בכלי נשק שונים שלא כחוק (ראו את ארבע הידיעות המודיעיניות שהוגשו לבית המשפט וסומנו נ/9).

עוד עלה מן המוצג נ/9 כי המנוח נוהג בזמן פסילה וכי במודיעין הוא מוכר  בעבירות סדר ציבורי לאומני.

ב.         על פי הידיעות המודיעיניות נ/9 וכן על פי עדותו של רס"ר יוסי כברה, היתה משפחת המנוח מעורבת בתחום האמל"ח: השוטר כברה העיד שכבר ערך בעבר מספר חיפושים בבית המשפחה וכי נתפשו שם אקדח ותחמושת (עמ' 137 לפרוטוקול הישיבה מיום 25.10.07).

ג.          משטרת ישראל החליטה לערוך, ביום 19.1.06, חיפוש בבית המנוח על פי צו חיפוש שניתן על ידי בית המשפט המוסמך. מטרת החיפוש היתה לתפוש נשק ואמל"ח (עמ' 136-137 לפרוטוקול הישיבה מיום 25.10.07).

            לצורך ביצוע המשימה נעזר צוות הבילוש, בראשות רס"ר יוסי כברה, ב "יחידת אלון" של משמר הגבול בה שירת גם הנאשם גל רובי.

ד.         סמוך ליציאה לחיפוש נערך בתחנת משטרת עירון תדריך . בתדריך נאמר לאנשי הכח המשתתפים בחיפוש כי החיפוש ייערך בבית המנוח, כי "הנ"ל בעל עבר בתחום, כביכול המשפחה בתחום האמל"ח", שכבר נערכו בבית המשפחה מספר חיפושים בעבר וכי בחיפושים אף נתפשו אקדח ותחמושת (עמ' 137).

            הנאשם סיפר בהודעתו נ/2, שנגבתה ממנו שעות ספורות לאחר האירוע, כי על פי המידע שנמסר בתדריך, המנוח סוחר בנשק: "נעשה בתחנה תדרוך בעניין מי הבחור ומה הוא מתעסק ומה יש לו. דיברו שהוא סוחר נשק והדגישו שהאיזור שלו והישוב הזה מלא אמל"ח" (נ/2, עמ' 1, שורה 15).

ה.         הכח יצא לביצוע המשימה בשעות הצהרים של יום 19.1.06 והגיע לבית משפחת המנוח. מדובר בבית בן שתי קומות המוקף בחצר.

הכח התמקם ל "סגירה" מסביב לבית המשפחה כדי למנוע "העלמת ראיות וברחנים, וגם אבטחה של הכח שעובד בתוך הבית". (עמ' 139).

הנאשם הוצב בסגירה מאחורי הבית (עמ' 139). העד כברה ושוטרים נוספים דפקו על שתי הדלתות, הן במפלס העליון והן במפלס התחתון. בתחילה לא היה מענה. לבסוף נפתחה הדלת והשוטרים נכנסו לתוך הבית, פגשו את אחיו של המנוח ושוחחו עמו . האח אמר שהוא חושב שהמנוח "בתל אביב או משהו כזה". תוך כדי שיחה עם האח שמע העד כברה "איזה רשרושים מהחדר למטה (...) פתחתי את הדלת, ראיתי את נדים (המנוח. ע.ג.) שמוכר לי משירותי במשטרה, מאירועים קודמים, הוא בדיוק התלבש (...)".(עמ' 139).

רס"ר כברה הזדהה בפני המנוח כשוטר והודיע לו כי יש בידו צו של בית המשפט לערוך חיפוש בגין אמל"ח. העד כברה סיפר כי -

"ואז קבענו לעשות חיפוש ראשוני על החשוד, הוא אמר "שניה, שניה, תנו לי להעיר את האחיות שלי, לא נעים פה". איפשרתי לו את זה. מהיכרות קודמת וגם מניסיון מהבחינה הזאת של המנטליות של כל הנושא של כבוד האשה, כבוד הנשים, של כניסה לבית, אם הנשים לבושות, לא לבושות, כיסוי ראש וכל זה. מהיכרות קודמת ופשוט שמכבדים את המנטליות, אפשרתי לו את הקטע הזה של ללכת להגיד לאחיות שלו יש פה משטרה, תתרכזו במקום אחד ולשמור על הכבוד של המשפחה. ואז הוריתי לשוטר ארנון ללוות אותו לכיוון הבית על מנת לאפשר לו להודיע לאחיות שלו על העניין הזה שהוא סיפר. ארנון ליווה אותו, אני חיכיתי בכניסה לגרם המדרגות. נכנס הביתה. לא עברו שתים, שלוש שניות, שמעתי את ארנון צועק "הוא בורח". ראיתי את החשוד יוצא מהפתח של הדלת הקדמית, יוצא מהפתח, מכניס את היד ככה לתוך המכנסיים, שולף אקדח, התחיל לרוץ לכיוון למטה, ארנון אחריו ואז מתחיל לאגף את הבית מסביב.

(...).

את האמת, בשניות הראשונות הייתי קצת בהלם, כאילו לקח לי כמה שניות, שניה או שתיים להתאפס, לא כל יום שולפים לך אקדח בפנים. דבר ראשון צעקתי לכל הכח שיש ברחן חמוש והתחלתי לרוץ כשלמעשה ארנון אחריו ואני אחרי ארנון. התחלתי לרוץ אחרי החשוד שהתחיל לרוץ לכיוון מהפתח של הבית שלו לכיוון צד שמאל, (...) כאילו אם הוא יורד במדרגות הוא פונה שמאלה. כיוון היציאה  מהבית. בשלב זה עשינו מעין איגוף מסביב לבית כלפי שמאל ואז עוד פעם שמאל שפחות או יותר בשלב הזה של הפניה שמאלה ארנון ירה יריה באוויר, המשכנו לרוץ אחריו, ארנון היה לפני והחשוד מספר מטרים קדימה.

בשלב הזה רצנו לכיוון כללי של היציאה מהכפר (...) ואז כשהגענו כמעט לקראת הסוף שמעתי עוד שתי יריות בו בזמן שהחשוד ביצע מעין חצי סיבוב כזה לכיוון שלנו, כשהאקדח אצלו ביד.  כל הזמן האקדח היה עדיין אצלו ביד. שמעתי את היריות, אחרי מספר רגעים החשוד נפל על הגב, התמוטט, הסתובב כאילו עם הפנים שלו לכיווננו. הגעתי אליו. פעולה ראשונה שביצעתי זה לקחת את האקדח שהיה שם אצלו ביד, שמתי עלי את האקדח ודבר שני ניגשתי אליו ובדקתי דופק (...)". (ההדגשות שלי. ע.ג.). (עמ' 140 - 141 לפרוטוקול).

אין מחלוקת על כך שהמנוח נפטר כתוצאה מן הפגיעה שנפגע מן היריות שנורו על ידי הנאשם.