צד ג'- פיתוח בגן בע"מ
כללי:
- בפני אירוע נטען מיום 25.10.18 ברח' הקליר בנתניה בו נגרם נזק לרכב כתוצאה מענף או ענפים שנפלו עליו.
- התובעת הינה המבטחת של הרכב הניזוק.
הנתבעת הינה רשות מקומית שהעץ נמצא בחזקתה ובאחריותה וצד ג' הינה החברה שעסקה בגיזום העצים מטעמה של הנתבעת.
- ביום 4.10.18 התנהל דיון הוכחות והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. בסוף הדיון ניתנה לצדדים הצעה לסיום המחלוקת. הצדדים ביקשו שהות על מנת לשקול את הצעתו של בימ"ש אך זו לא התקבלה.
- מטעם התובעת העידה המחזיקה ברכב, הגב' ליה שילה ובעלה.
מטעם הנתבעת העידו ד"ר נוח וולפסון – ד"ר למטאורולוגיה ומר אסף דניאל – מנהל היחידה לאחזקת גנים ונוף בנתבעת.
מטעם צד ג', העיד מר עופר דולב מנהל בצד ג'.
טענות התובעת:
- לטענת התובעת ביום 25.10.15 חנה רכב מבוטחה ברחוב הקליר בנתניה. מבוטחת התובעת החנתה את הרכב מתחת לעץ אקליפטוס גדול ומרובה ענפים.
- בשעות הבוקר נפלו ענפים מהעץ על גג הרכב וגרמו לו לנזק שהביא להכרזתו כאבדן להלכה.
- לטענת התובעת, הנתבעת לא דאגה לגיזום העץ מבעוד מועד ובכך התרשלה והפרה חובה חקוקה.
- התובעת מוסיפה וטוענת כי יש להעביר את נטל הראיה לפתחה של הנתבעת מכוח הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו".
טענות ההגנה:
- הנתבעת טוענת כי התובעת לא המציאה כל ראיה בדבר קרות האירוע נשוא התביעה.
- ביום האירוע היתה סופה מלווה ברוחות חזקות ומשכך מדובר בכוח עליון שלנתבעת לא היתה כל שליטה עליו.
- הנתבעת מתכוננת לחורף, בין היתר, בגיזום עצים.
כשבועיים לפני מועד האירוע הנטען בוצע גיזום עצים ברחוב הקליר.
כך גם ברחוב הקליר אין עצים חולים וכל העצים מטופלים.
- לטענת הנתבעת, קריסתו של עץ אינה מצמיחה בהכרח עילת תביעה כנגד הנתבעת.
- לשם הזהירות, הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד הקבלן שמבצע את הגיזום.
טענות צד ג':
- צד ג' טוען ביחד עם הנתבעת כי קריסתו של עץ אינה מצמיחה בהכרח עילת תביעה כנגד הרשות המקומית וקל וחומר כנגד מי שפועל מטעמה.
- צד ג' מוסיף וטוען לכוח עליון.
- ביום 13.11.14 נחתם הסכם בין הנתבעת לצד ג' למתן שירותי גינון ותחזוקה שוטפת בתחומי העיר (להלן: "ההסכם").
ההסכם אינו מטיל אחריות מוחלטת על צד ג' לכל נזק שייגרם, אלא אחריות לנזק או אבדן שייגרמו תוך כדי ביצוע עבודה או בקשר עמה בשל מעשה או מחדל של הקבלן.
מבחינתו של צד ג', לא היה כל מעשה או מחדל מצדו שגרם לנפילת ענפים מהעץ על רכב התובעת. צד ג' ביצעה גיזום ברחוב הקליר שבועיים לפני קרות האירוע הנטען והמוכחש והכל כפי שנדרש ממנה בהסכם.
- אין להחיל בעניינו אנו את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו".
השאלות שבמחלוקת:
- לאחר שבחנתי ושקלתי טענות הצדדים, סבורני כי ניתן לצמצם ולהגדיר את המחלוקות אשר מצריכות דיון כדלהלן:
א. האם התובעת עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח את האירוע הנטען.
ב. האם יש מקום להכיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו".
ג. האם הנתבעת התרשלה במילוי תפקידה כרשות מקומית.
ד. האם קמה לנתבעת הגנה של כוח עליון בשל מזג אוויר סוער.
ה. ככל שלנתבעת אחריות לנזק הנטען ולא קמה לנתבעת טענת הגנה, מערכת היחסים שבין הנתבעת לצד ג' ואחריות כל אחד מהם לנזק הנטען.
האירוע הנטען:
- בראשית, על התובעת הנטל להוכיח את האירוע הנטען.
- לצורך זאת זימנה התובעת למתן עדות את המחזיקה ברכב במועד האירוע, הגב' ליה שילה.
- הגב' שילה העידה שהעמידה את רכבה ביום האירוע בחניה מסודרת ברחוב הקליר. העדה עובדת בסמוך בגן ילדים.
- העדה מאשרת שבאותו היום התפתחה סופת גשמים חזקה (ר' עמ' 9 ש' 22 לפרוטוקול).
- בשלב מסוים הגיע מי שנחזה כנציג העירייה לגן ושאל של מי הרכב ותיאר שארע לרכב - ענף נפל על גג הרכב. העדה הבינה כי מדובר ברכבה, אך מאחר והיה מזג אוויר סוער והפסקת חשמל ובאחריותה היו הילדים בגן, לא יכלה באותו רגע ללכת לראות את הנזק שנגרם לרכבה.
- כאשר יצאה מהגן בשעות הצהריים (שעה 14:00 לערך) המקום היה ללא מים והענפים שכביכול נפלו על הרכב, פונו זה מכבר. העדה ראתה את הנזק לרכבה.
דהיינו, העדה לא ראתה מאיזה עץ נפל ענף ופגע ברכבה ואף לא ראתה ענף כלשהו על רכבה.
- יחד עם זאת, העדה מתארת ומאשרת כי העמידה את רכבה שהגיעה למקום עבודתה בשעות הבוקר מתחת לעץ האקליפטוס במקום והיא עושה זאת מזה שנים. במקום לא היה עץ נוסף (ראה עמ' 12, שורות 14-15 לפרוטוקול).
- התובעת הציגה תמונה של רחוב הקליר (סומנה ת/1).
בתמונה זו ניתן לראות את עץ האקליפטוס שממנו נטען שנפלו ענפים על הרכב.
העדה מאשרת בעדותה (ראה עמ' 10, שורות 1-3) כי העץ מתחתיו החנתה את רכבה הוא העץ שמופיע בתמונה.
- מעיון בתמונה שסומנה ת/1 ניתן לראות קטע מרחוב הקליר ובו עץ אקליפטוס אחד גדול ורב ענפים. בהתאם לעדותו של מר אסף דניאל העץ בן למעלה מ 40 שנים.
- בהתחשב בנזק שנגרם לרכב התובעת, המקום בו החנתה העדה את רכבה והתיאור המפורט לעיל מטעמה של העדה בנוגע להשתלשלות האירועים באותו היום, איני רואה כל הסבר אחר שמניח את הדעת מלבד מצב שבו ענף או ענפים מהעץ נפלו על הרכב וגרמו לנזק הנטען.
- אין להתעלם גם מכך שמצאתי את עדותה של העדה כעדות מהימנה, עקבית וללא סתירות.
- משכך, הגעתי למסקנה כי התובעת עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח את האירוע נשוא התביעה.
אחריות הנתבעת:
- לאחרונה דן כב' הרשם הבכיר צחי אלמוג במקרה דומה של נזק לרכב כתוצאה מנפילתם של ענפים באותו המועד (25.10.15) בשטחה של עירית רמת השרון. אפנה בעניין זה לתא"מ (הרצ') 7850-09-17 איי אי גי ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' עירית רמת השרון (פורסם בנבו). במסגרת זו סקר בית המשפט באופן ממצה ביותר את נושא האחריות של הרשות המקומית לטיפול ותחזוקה בעצים, סוגיית נטל העברת הראיה ורמת הראיות הנדרשת להוכחת רשלנות בהתחשב בגישות השונות.
- במסגרת פסק דין זה ופסקי דין רבים נוספים הכיר בית המשפט בחובתה של הרשות המקומית לדאוג למצבם התקין של העצים שנטועים בדרכים הציבוריות. בית המשפט קבע:
" הרשות המקומית אחראית על פי חוק לתחזוקה ולהסרת מכשולים ברחובות שבתחומה (סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש]). כמו כן, נושאת הרשות המקומית בחובת זהירות כלפי העוברים ושבים בתחומה (ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ''ד לז(3) 757 (1983)). בין היתר, כוללת חובת זהירות זו את החובה לדאוג לתקינות התשתיות שבאחריות הרשות, לרבות מצבם התקין של העצים הנטועים בדרכים הציבוריות. חובת זהירות זו, אין משמעה כי הרשות המקומית תישא באחריות בכל מקרה בו ייגרם נזק כתוצאה מכשל בתשתית, שכן קיומה של אחריות מותנה בכך שהרשות התרשלה – היינו, חרגה מסטנדרט ההתנהגות הסביר המצופה ממנה – ובקיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.
הרשות המקומית אינה חייבת להשקיע את כל המשאבים האפשריים למניעת התרחשותם של נזקים בתחומה, אלא משאבים סבירים (ראו: ע"א 343/74 גרובנר נ' עיריית חיפה, פ"ד ל(1) 141 (1975)).
רמת הזהירות מחייבת לנקוט אמצעים לא רק כלפי סיכון ידוע, אלא גם כלפי סיכון בלתי ידוע, אשר קיימת לגביו הסתברות סבירה של התרחשות (ראו: דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' קוסטמן, פ"ד מז(5) 31, 85 (1993))."
ר' בנוסף לדוג' ת"ק 46177-02-14 גלוזמן נ' עירית בת ים (פורסם בנבו).
- משכך, לנתבעת חובת זהירות כלפי התובעת והאחריות לטיפול ותחזוקה שוטפת בעצים שבתחומה.
העברת נטל הראיה והאם הנתבעת התרשלה:
- טוענת התובעת כי במקרים כגון דא יש להעביר את נטל הראיה לפתחה של הנתבעת נוכח הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו ובהתאם להוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין – נוסח חדש.
- סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."
- בתא"מ 7850-09-17 (אוזכר לעיל), דן בית המשפט, בין היתר, בהוראות סע' 41 לפקודת הנזיקין ותחולתו וקבע:
" כיצד ניתן לקבוע אם בנסיבותיו של מקרה פלוני הרשות המקומית התרשלה ? ככלל, נטל ההוכחה כי הנתבע התרשל מוטל על התובע, אלא אם כן מתקיימת איזה מהחזקות המורות על העברת הנטל. עץ אינו "דבר מסוכן" לעניינו של סעיף 38 לפקודת הנזיקין. דומה כי גם הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודה לא יחול במקרה של נפילת עץ כתוצאה ממזג אוויר סוער, ודאי לא באופן קטגורי (ראו, ע"א (מחוזי חיפה) 15084-02-11 מ.מ. פרדס-חנה-כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 9 (30.10.2011)). גם אם נניח שניתן לראות עץ הנטוע בשטח ציבורי ככזה המצוי ב"שליטה מלאה" של הרשות המקומית (לעניין פרשנות ההגדרה ראו, ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי, פ"ד מט(1) 45, 60, 83-78 (1995)), נראה כי לא ניתן לומר, באופן קטגורי, כי נפילה של עץ מתיישבת יותר עם רשלנות של הרשות המקומית, מאשר עם העדר רשלנות."
דהיינו, לאור האמור בפסק הדין, אין להחיל ככלל את הוראות סע' 41 לפקודת הנזיקין במקרה של נפילה של עץ.
- סבורני כי נסיבותיו של תיק זה הינן בגדר היוצא מן הכלל ויש להחיל בעניינו אנו את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ולהעביר את נטל הראיה לפתחה של הנתבעת.
- ובמה דברים אמורים, הנתבעת מאשרת כי שבועיים לפני האירוע נשוא התביעה פעלה לגיזום העצים ברחוב הקליר, לרבות העץ נשוא התובענה. התוצאה של נפילת הענפים כשבועיים לאחר הגיזום דווקא מתיישבת יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות סבירה.
משכך, התובעת עמדה בשלושת התנאים להעברת נטל הראיה לפתחה של הנתבעת.
- זאת ועוד, בית המשפט בתא"מ 7850-09-17 מצא לנכון כי מכוח "כלל הידיעה המיוחדת" על הרשות/הנתבעת הנטל להבאת ראיות בנוגע לעובדות שנמצאות בידיעתה היחודית. בית המשפט קבע:
"התובע נושא, אם כן, בנטל השכנוע להוכיח את רשלנותה של הרשות המקומית בטיפול בעץ. אולם, בכך אין כדי לומר כי מעמדה של הרשות המקומית הוא כשל נתבע רגיל. המידע בדבר אופן טיפולה של הרשות המקומית בעצים שבתחומה ודרך היערכותה, נמצא מטבע הדברים בידי הרשות. בנסיבות אלו, חל על הרשות המקומית "כלל הידיעה המיוחדת", הקובע כי מקום בו המידע נמצא בידיעתו הייחודית של הנתבע, די בכך שהתובע עומד בנטל קל של הבאת ראיות ראשוניות על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל שכם הנתבע (להחלת הכלל בהקשר של רשות מקומית ראו ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני-ברק, פ"ד מג(3) 343 (1989). למקרים נוספים בהם הוחל הכלל ראו ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71, 82 (2001); ע"א 1842/90 בר לב נ' רפפורט, פ"ד מח(5) 221, 230 (1994); ע"א 2144/13 עזבון המנוח עמית עמוס מנטין ז"ל נ' הרשות הפלסטינאית, פסקה 92 לפסק דינו של השופט סולברג ופסק דינו של השופט פוגלמן (6.12.2017)). גם במקרה כזה, נטל השכנוע נותר על התובע, וככל שלאחר בחינת מלוא הראיות יהיו כפות המאזניים מעוינות תידחה התביעה (ראו ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר-סבא, פ"ד מו(4) 627, 645-644 (1992)). אולם לגבי אותן עובדות הנמצאות בידיעתה הייחודית של הרשות המקומית, ככל שלא תביא הרשות ראיות עשוי הדבר להוביל לקביעת ממצא לחובתה."
דהיינו, גם מכוח "כלל הידיעה המיוחדת", ניתן להעביר את הנטל על הנתבעת להביא ראיות בנוגע לעובדות שנמצאות בידיעתה הייחודית, כמו לדוג' אלו פעולות גיזום בוצעו בפועל בנוגע לעץ נשוא התובענה, ככל שנעשו.
- אין להתעלם בעניינו אנו גם מכלל "הנזק הראייתי".
- ולגופם של דברים, כפי שעולה מעדותה של העדה מטעם התובעת, שלא נסתרה, בשעה 10:00 לערך הגיע אדם שנחזה כנציג הנתבעת והודיע לה על הנזק. בשעה 14:00 הגיעה לרכב ראתה את הנזק אך זאת לאחר שהענפים שנפלו על רכבה פונו זה מכבר.
העדה הוסיפה וטענה כי נציג הנתבעת או מי מטעמה דאג אף לנושא הניקוז במקום.
לאור האמור סביר וניתן להניח כי מי שפינה את הענפים הינו נציג הנתבעת או מי מטעמה.
- במצב דברים זה, הנתבעת או מי מטעמה פינו את הענפים מרכבה של התובעת מיד או בסמוך לאחר האירוע באופן שלא נתן לתובעת או מבוטחה את האפשרות לבחון את המפגע בזמן אמת. כך הנתבעת או מי מטעמה לא תיעדו את המפגע.
יש באמור כדי לגרום לנזק ראייתי לתובעת.
- בע"א 8279/02 גולן נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט (פורסם בנבו) דן בית משפט בדוקטרינת הנזק הראייתי והעברת נטל השכנוע בקובעו:
"יצוין, כי הגישה לפיה יועבר נטל השכנוע אל כתפי הנתבע מקום שזה גרם לתובע נזק ראייתי, אומצה בעקבות עניין נגר בשורה ארוכה של פסקי דין. הפסיקה דנה בנזקים ראייתיים מסוגים שונים ובהקשרים שונים. כך למשל, הוכרו כנזק ראייתי קשיים בהוכחת אחד או יותר מיסודות העוולה, שאינם בהכרח הקשר הסיבתי. כמו כן דובר על נזקים ראייתיים הנובעים מעצם טיבה של הסיטואציה אליה נקלע הניזוק באשמת המזיק, ומנגד נדונו נזקים שמקורם במעשה או במחדל נפרד של המעוול, נוסף על גרימת הנזק הממשי, כדוגמת אי ניהול רישומים רפואיים. הכלל שגובש הוא כי נטל השכנוע יועבר לנתבע ביחס לאותן עובדות שלגביהן נגרם נזק ראייתי בשל רשלנותו, ואך ביחס אליהן (ראו, למשל, ע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו(1) 712, 721; ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 127-125; רע"א 8317/99 שוקרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 321 (להלן - עניין שוקרון), 334-333; ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5) 54, 66-64 (להלן - עניין מאיר)). מקובל לומר כי גישה זו מגלמת את ההיבט הדיוני-ראייתי של דוקטרינת הנזק הראייתי, להבדיל מן הפן המהותי-נזיקי שלה שיידון להלן. במאמר מוסגר נעיר, כי אפשר שהאמירה כי נטל השכנוע עבר לנתבע חוטאת לאמת. מאחר שברובם המכריע של המקרים בהם נעשה שימוש בטכניקת העברת הנטל, אם לא בכולם, הנתבע אינו מסוגל להרים את הנטל המועבר אליו, ניתן לומר שלמעשה אין מדובר בכלי ראייתי, כפי שעשוי לרמז שמו, כי אם בכלל מתחום המשפט המהותי המכריע את גורל ההתדיינות (ע"א 361/00 ד'אהר נ' סרן יואב (טרם פורסם), פיסקה 16 (להלן - עניין ד'אהר); כן השוו, ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן, פ"ד נה(4) 898, 905 (דעת המיעוט של השופט אנגלרד) וע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539, 561, שם עלה העניין בהקשר לגישה מסוימת לכלל "הדבר מעיד על עצמו"; להתייחסות נוספת ראו ג' שני, כלל "הדבר מעיד על עצמו" בדיני הנזיקין - בחינה מחודשת, משפטים לה 81, 134-124)."
בע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר דן לאור (פורסם בנבו), נקבע:
"הלכה היא כי נזק ראייתי אשר נגרם על-ידי הנתבע מצדיק בנסיבות מתאימות את העברת נטל השכנוע מן התובע אל הנתבע. אם קיימת מחלוקת לגבי עובדות אשר היה ניתן להוכיחן לולא התרשלות הנתבע – לולא הנזק הראייתי שגרם – תיקבענה העובדות כטענת התובע, אלא אם ישכנע הנתבע שהעובדות הן כטענתו. במילים אחרות, נטל השכנוע לגבי אותן עובדות, אשר לגביהן נגרם נזק ראייתי בשל רשלנות הנתבע, עובר מן התובע אל הנתבע."
- אין להתעלם מכך שמרבית הפסיקה מתייחסת לנושא בהיבט הרפואי, אך סבורני כי לאור הנזק הראייתי לתובעת כתוצאה מהפינוי המהיר של הענפים מהרכב ללא כל תיעוד, די בכך כדי להעביר את נטל השכנוע מכוח דוקטרינה זו.
- לאור המפורט לעיל ולאור נסיבותיו של התיק שבפני, ניתן להחיל את הכלל של העברת נטל הראיה מכוח כל אחת משלוש הדוקטרינות שונות של "הכלל מדבר בעד עצמו", "כלל הידיעה המיוחדת ו "דוקטרינת הנזק הראייתי".
- בשלב זה יש לבחון מהן הראיות שעל הנתבעת להמציא על מנת להדוף את טענת הרשלנות של התובעת.
בתא"מ 7850-09-17 (אוזכר לעיל) התייחס בית המשפט לגישות השונות.
גישה אחת מחמירה קובעת:
"מכאן, מצופה שהרשות תביא ראיות על קיומו של נוהל עבודה מסודר, הכולל קריטריונים, סדרי עדיפויות, התייעצות עם אנשי מקצוע במקרה הצורך וכדומה. בנוסף, מצופה כי יהיה בידי הרשות תיעוד כתוב של פעולות המניעה והביקורות שביצעה, אשר יהיה בהן כדי ללמד על טיב שיקול הדעת שהופעל, על מנגנוני המעקב והביקורת שננקטו וכדומה. עמד על כך בית המשפט המחוזי בע"א (מחוזי חי') 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור, פסקה ס' (30.1.2013):
"היה על המשיבה להביא ראיות שיהא בהן כדי להניח את הדעת שהיא קיימה נוהל עבודה מסודר של קיום מעקב ובקרה תקופתיים ותיעוד של מצב העצים, טיפול יזום על-ידי או בפיקוח איש מקצוע, וכן גיזום לפי הצורך, בהתאם לייעוץ של אגרונום מוסמך, ובתדירות מספקת לפי הייעוץ של אותו אגרונום, בשים לב לסדרי עדיפות שייקבעו לפי שיקול דעת מקצועי".
ראו גם: ת"א (שלום חי') 43192-10-14 אתנחתא ספא בע"מ נ' עיריית חיפה (26.9.2016); תא"מ (שלום ת"א) 15319-12-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (12.9.2016); תא"מ (שלום חי') 23245-09-16 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' עיריית אור עקיבא (14.11.2017).
לעומת זאת, הגישה המקלה קובעת:
"לצד האמור, ניתן למצוא בפסיקה גישה המקלה יותר עם הרשות המקומית. כך, למשל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין מ.מ. פרדס חנה, התקבל ערעור על פסק דין של בית משפט השלום ונדחתה תביעת שיבוב שהוגשה בגין נפילת עץ על רכב במהלך סערה. בית המשפט קבע, כי היה על המשיבה (התובעת) להביא ראיות בדבר מצבו של העץ והגורם לנפילתו, ומשלא עשתה כן אין לקבל את טענת הרשלנות. בית המשפט דחה את הטענה כי העירייה לא הוכיחה שנקטה אמצעי זהירות מספיקים, וקבע שניתן להסתפק בעדותו של מנהל מחלקת תשתיות ונכסים במועצה המקומית, שהעיד ש"ידוע לו שמערכת הגינון מבצעת גיזום של עצים וככל שנדרשת כריתת עצים, זו מתבצעת בכפוף לקבלת אישורים" (פסקה 11 לפסק הדין). נקבע, כי ניתן להסתפק בעדות זו, על אף העדרו של דו"ח תקופתי מסודר (שם). בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין זה נדחתה, תוך קביעה כי אין הצדקה לדון בעניין בגלגול שלישי (רע"א 9144/11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה – כרכור (21.8.2012)).
(פסקי דין נוספים שהלכו בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין מ.מ פרדס חנה ראו: תא"מ (שלום י-ם) 10595-02-14 בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ נ' עירית ירושלים (13.12.2015); תא"מ (שלום קריות) 3407-05-09 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית קריית אתא (22.4.2012); תא"מ (שלום אשדוד) 49581-05-13 חיים פסקוביץ ובניו בע"מ נ' מועצה אזורית תמר (1.1.2015)). לסקירת הגישות השונות, תוך העדפת הגישה המחמירה עם הרשות המקומית, ראו תא"מ (שלום ת"א) 26524-11-12 אלדן תחבורה בע"מ נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (31.1.2015))."
דעתו של בית המשפט היתה עם הגישה המחמירה, מהנימוקים הבאים:
"דעתי כדעת הגישה המחמירה: מקום בו הרשות המקומית אינה מסוגלת להראות תהליך עבודה סדור ומתועד, יש בכך אינדיקציה ממשית כי היא לא פעלה כרשות מקומית סבירה. עם זאת, יש להיזהר מהצבת סטנדרט תיעוד בלתי ריאלי בפני הרשות המקומית, במיוחד כאשר מדובר ברשויות לא גדולות."
- דעתי כדעתו של בית המשפט בהליך זה מהנימוקים המפורטים בה. אוסיף ואציין כי איני סבור שדי בהצהרה כללית של מנהל מחלקה ברשות כדי שזו תעמוד בנטל שמוטל לפתחה. יש להתייחס לכל אירוע באופן ספציפי ולבחון את התנהלות הרשות כל מקרה לנסיבותיו. אין ללמוד מהצהרה כללית או אף מטיפול באירוע מסוים או דומה לגבי הנסיבות הספציפיות של אירוע אחר. לאמור אתייחס עובדתית בהמשך.
- ומן הכלל אל הפרט, מטעמה של הנתבעת העיד מר אסף דניאל – מנהל היחידה לאחזקת גנים ונוף.
- בנוסף, הנתבעת צירפה רישום כי ביום 13.10.15 בוצע גיזום ברחוב הקליר.
- מר דניאל העיד בעניין ההכנות לחורף:
ש. מפנה לסעיף 4 לתצהירך – מקריאה.
איפה ניתן לראות איך העירייה מכינה את העיר. יש לכם נוהל עבודה מסודר של העירייה.
ת. יש חוזה מול הקבלן, במסגרת הפיקוח על החוזה טרם החורף בדרך כלל במהלך אוגוסט ספטמבר עושים בדיקה ויזואלית של העצים, הפקחים שחלקם אגרונומים, עושים בדיקה ויזואלית, מה שמזהים ת קלה או בעיה, סכנה רושמים ובמסגרת עבודה של הקבלן מוודאים שמטפלים בעצים. בנוסף מי שמבצע את העבודה גוזם מוסמך מהקבלן, יש לו הסמכה ממשרד החקלאות.
כרגע לא יכול להראות נוהל.
ש. אתה יכול להראות לי את הבדיקה הויזואלית שערכו עובדי העיריה באוגוסט ספטמבר.
ת. אין לי משהו להראות, גם לא זוכר אם שמתי את זה בתיק. יש הרבה אינפורמציה, לא זוכר בעל פה.
ש. יש לכם תכנית עבודה שהעירייה עורכת עם הגורמים שלה, לעניין הגיזום לקראת החורף.
ת. יש תכנית עבודה שנתית, מטפלים בכל סוג של עץ בתקופה שונה בשנה, בדיקה לפני חורף עושים על כל האזור. לא ידוע אם הבדיקה השנתית פה.
ש. יכול להראות לי תכנית ספציפית של העץ.
ת. אין לי פה מולי.
ש. האם אתה יודע 13.10. כשבועיים לפני האירוע, איזה עצים נגזמו ברחוב קליר.
ת. כל העצים.
ש. יכול להראות לי רישום.
ת. מה שרשום בטבלה זה מבחינתי האישור.
ש. כל מה שיש בטבלה – איפה הפירוט של מה שנעשה ברחוב קליר, איזה עצים נגזמו, כמה ענפים, איזה בדיקות עשו.
ת. אין לנו מסמך, לא יורדים לרזולוציה כזו, לא בנויים לזה ולא מסוגלים. " (ר' עמ' 19 ש' 14-28 לפרוטוקול).
מהאמור עולה כי נוהל עבודה - לא הוצג,
תכנית עבודה שנתית – לא הוצגה,
תכנית של עץ ספציפי – לא הוצגה,
בדיקה ויזואלית שנעשתה בחודשים אוגוסט וספטמבר – לא הוצגה,
בדיקה שנתית – לא הוצגה.
- אוסיף ואציין כי בהמשך אישר מר דניאל שלא הוצג אישור שאין עצים חולים ברח' הקליר – כנטען בסע' 5 לתצהירו (ר' עמ' 21 ש' 1-2 לפרוטוקול) ואף אין בידיו כל אסמכתא אלו עצים נגזמו ברח' הקליר ומה נעשה ביום 13.10.15 (ר' עמ' 20 ש' 6 לפרוטוקול ועמ' 21 ש' 24-25 לפרוטוקול).
כך גם אין דוחות מפקח או אגרונום למרות שנטען כי קיימת חברת פיקוח (ר' עמ' 22 ש' 7-9 לפרוטוקול).
- במסגרת עדותו של מר דניאל טען הנ"ל כי די ברישום כי בוצעו עבודות ביום 13.10.15 ברח' הקליר כדי ללמדנו שהעץ נשוא התובענה טופל. איני מקבל טענה זו. עסקינן במסמך כללי. העד נשאל אם יש ברשותו פירוט מה נעשה בפועל ועל כך השיב בשלילה (ר' עמ' 20 ש' 4-6 לפרוטוקול).
מכאן, אין ברישום האמור כדי ללמדנו שהעץ נשוא התובענה טופל ונבדק בפועל.
- לא זו אף זו, הן הנתבעת וצד ג' נמנעו מלזמן לדיון ולו עד אחד שהיה קשור ישירות לביצוע העבודות ברח' הקליר ביום 13.10.15. הלכה היא שאי זימונו של עד תעמוד לרעת הצד אשר נמנע מלהביאו.
- לסיכומם של דברים, הנתבעת לא עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח כי לא התרשלה בפיקוח ותחזוקה שוטפת של העץ שממנו נפלו הענפים על גג רכב התובעת.
טענת כוח עליון:
- לטענת הנתבעת וצד ג', ביום האירוע נשוא התביעה היה מזג אוויר סוער במיוחד שמהווה כוח עליון ויש בו כדי לפטור את הנתבעת מאחריות כלפי התובעת בגין כל נזק שנגרם לה לטענתה.
- הנטל להוכיח האמור נופל לפתחה של הנתבעת. לצורך זאת, הגישה הנתבעת חוות דעת מטעמו של ד"ר נוח וולפסון – ד"ר למטאורולוגיה. בהתאם לחוות הדעת ביום האירוע נשוא התביעה בין השעות 09:00-10:00 התחזקו הרוחות באופן מהיר ופתאומי למהירות של 30-35 קשר מלוות במשבי רוח של 60-70 קשר (דרגה 11-12 בסולם בופור).
- ד"ר וולפסון ציין בחוות דעתו כי זו נתמכת על נתונים ממספר תחנות מדידה באזור שממזרח לנתניה ועל נותנים ממספר מדידות לאורך מישור החוף.
- כבר בפתח הדברים אציין כי הנתבעת וצד ג' לא עמדו בנטל שמוטל לפתחם להוכיח כוח עליון.
- ובמה דברים אמורים, מלבד התייחסות למהירות הרוח והמשבים, אין כל התייחסות בחוות דעתו של ד"ר וולפסון לעניין השכיחות ותקופת החזרה של רוחות כאמור באזור נתניה.
שנשאל ד"ר וולפסון בחקירתו הנגדית של ב"כ התובעת מדוע אין התייחסות לאמור בחוות הדעת השיב כי לא התבקש לעשות כן.
- זאת עוד, חוות דעתו של ד"ר וולפסון אינה מפרטת את מקור הנתונים עליהם מבוססת חוות הדעת על מנת שהתובעת תוכל לבחון אותם ובמידת הצורך לאמת את ד"ר וולפסון מולם.
- הנתבעת וצד ג' ניסו לתקן את האמור בשלב החקירה הנגדית מטעם צד ג' לאחר חקירתו הנגדית של ד"ר וולפסון ע"י ב"כ התובעת. בית המשפט לא אפשר הצגת ראיות חדשות בשלב זה של ההליך ובקצרה אציין כי העדויות בעניין זה מטעמו של ד"ר וולפסון הינן בגדר הרחבת חזית אסורה.
- הנתבעת מייחסת את טענתה לכוח עליון למדד בופור שצורף לחוות דעתו של ד"ר וולפסון.
דא עקא, מלבד חוות דעתו של ד"ר וולפסון ומדד בופור שצורף לה, לא הוצגה כל ראיה נוספת מטעם הנתבעת או צד ג' ביחס לטענה לכוח עליון.
ד"ר וולפסון התייחס לנפקותו והמשקל שיש ליתן למדד בופור באומרו:
" אין מה להתייחס לסולם בופור, זה משהו שבשנת 1850 לא היו מכשירים ומתעסקת בגובה גלים, הוא לקח תופעות הטבע ושם בצד שמאל כפי שרואים וחילק לעוצמות. זה שכתוב שבעוצמה 9 נזקים קלים ממבנים וגגות נעקרים, זה יכול / לא יכול לקרות, צריך להסתכל על המספר הדיגיטלי שהיו בתקופה הזו. למשל אם עוצמה 12 קורא עוצמת הוריקן." (ר' עמ' 16 ש' 1-4 לפרוטוקול)
ד"ר וולפסון הוסיף וציין כי הוא מצרף את המסמך אך לנוחות חברת הביטוח (ר' עמ' 16 ש' 10 לפרוטוקול) וכן שאין לו כל מושג על אחיזת עצים ברוחות (ר' עמ' 16 ש' 12 לפרוטוקול).
דהיינו, העד עליו מסתמכת הנתבעת לביסוס הקשר הסיבתי שבין הרוחות באותו היום לבין התוצאה של הנזק שיכול להיגרם כתוצאה מכך (נפילת ענפים וקריסת עצים), אינו מוסמך ואינו בעל ידע להתייחס לאמור.
- לסיכומם של דברים, ד"ר וולפסון הינו העד היחיד מטעמה של הנתבעת וצד ג' בנוגע לטענה לכוח עליון. אין בחוות דעתו כל התייחסות לשכיחות ותקופת החזרה של רוחות כאמור. אין בחוות דעתו כל בסיס נתונים מדויק ומפורט ממנו נלקחו הנתונים שבחוות הדעת. ד"ר וולפסון עצמו אינו נותן כל משקל למדד בופור ואינו מסומך לחוות דעתו על הקשר הסיבתי בין הרוחות לנפילת עצים. מלבד מדד בופור, הנתבעת וצד ג' לא הציגו כל ראיה למשמעות מהירות הרוח והמשבים ולנזק שנגרם.
- לאור המפורט לעיל, הנתבעת לא עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח כי ביום האירוע נשוא התביעה היה מזג אוויר סוער במיוחד אשר מהווה "כוח עליון" שיש בו כדי לפטור את הנתבעת מאחריות כלפי נזקי התובעת.
הודעת צד ג':
- משקבעתי כי האחריות לאירוע נשוא התביעה נופלת לפתחה של הנתבעת, יש לבחון את מערכת היחסים שבין הנתבעת לבין צד ג'.
- אין מחלוקת לכך שבין הנתבעת לבין צד ג' נחתם הסכם. בהסכם נרשם:
"הקבלן אחראי כלפי עובדיו והפועלים מטעמו וכלפי כל צד שלישי במידה שאחריות כזאת מוטלת על אדם לפי פקודת הנזיקין או לפי כל דין אחר לנזקים שייגרמו תוך ביצוע העבודה או בקשר לכך ובאם העיריה תידרש לשאת בכל נזק הנ"ל, מתחייב הקבלן לפצות ולשפות את העירייה מיד לפי דרישת העירייה עד כדי סכום שהעירייה תידרש לשלם כאמור..."
- מהאמור עולה כי פיצוי ושיפוי כאמור הינו במידה והקבלן אחראי עפ"י פקודת הנזיקין או כל דין אחר. משמע, יש לבחון את התנהלותו של צד ג' והאם הנ"ל התרשל בביצוע עבודתו בהתאם להוראות סע' 35 לפקודת הנזיקין.
- במסגרת העדויות אשר הועלו בפני התברר כי הפיקוח על ביצוע העבודות נופל לפתחה של הנתבעת. מר דניאל (עד הנתבעת) העיד כי הגיזום מתבצע בהתאם להנחיות משרד החקלאות והמפקח מטעם העירייה (ר' עמ' 23 ש' 20 לפרוטוקול)
מר דולב (נציג צד ג') אישר עדות זו באומרו שצד ג' פועלת בהתאם לתכנית העירייה לגיזום (ר' עמ' 25 ש' 13-14 לפרוטוקול) ושהמפקח מטעם הנתבעת עובר ונותן הנחיות (ר' עמ' 25 ש' 19 לפרוטוקול).
- לאור האמור התרשמתי כי צד ג' פועלת בהתאם להוראות המפקח מטעם הנתבעת שנמצא עמה במשך הגיזום בפועל.
כפי שציינתי לעיל, הנתבעת לא טרחה לזמן את אותו המפקח למתן עדות.
- משכך, צד ג' כפופה להוראותיו של המפקח ופועלת בהתאם להנחיותיו.
יחד עם זאת, אין להתעלם מכך כי מטעם צד ג' ישנו גוזם מקצועי שגם הוא לא הובא למתן עדות.
אותו גוזם מקצועי מבצע את הגיזום בפועל ובאחריותו לבצע זאת כהלכה.
צד ג' לא הביאה כל ראיה בעניין זה.
- אשר על כן, הנני סבור כי עיקר האחריות לפיקוח ולמתן הוראות לצד ג' בנוגע לגיזום עצים בפועל נופל לפתחה של הנתבעת. באחריות צד ג' לבצע את הגיזום באופן מקצועי – דבר אשר לא הוכח על ידה, ועל כן יש להורות על שיפוי חלקי בלבד של הנתבעת מצד ג' בשיעור של 25%.
הנזק:
- הנתבעת וצד ג' לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת.
- התובעת הגישה תביעתה על סך 49,887 ₪.
- התובעת מאשרת כי לא הפחיתה מסכום התביעה את הסך של 19,731 ₪ שהתקבל בגין מכירת הרכב לשרידים.
- אשר על כן, יש להפחית מסך הנזק שנגרם לתובעת את הסך של 19,731 ₪ לסך כולל של 30,156 ₪.
סוף דבר:
- לסיכומם של דברים, הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 30,156 ₪.
הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
- נוסף בזאת, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 754 ₪ אגרת בימ"ש (לפי חישוב הסך של 30,156 ₪), סך של 300 ₪ הוצאות העדה ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.
- צד ג' תשפה את הנתבעת בשיעור של 25% מהסך הכולל ששילמה הנתבעת לתובעת וכן תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 1,248 ₪ אגרת בימ"ש ובהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, בשכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי מרכז – לוד.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ז' כסלו תשע"ט, 15 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.