הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חסנו שלום

החלטה

לפני בקשה בכתב לביטול פסק דין.

בא כוח המשיבה העלתה בפתח הדיון טענה מקדמית למחיקת הבקשה לביטול פסק הדין על הסף מחמת העובדה כי הבקשה הוגשה באיחור ללא בקשה להארכת מועד וללא טעם מיוחד.

בא כוח המבקש השיב לטענה זו, בא כוח המשיבה השיבה לתגובת בא כוח המבקש במסגרת תשובתה העלתה טענה שלא פורטה קודם לכן לפיה כבר בשנת 2008 יצר המבקש וכן צדדים שלישיים בקשר עם משרדה.

בא כוח המבקש ביקש להעיר לפרוטוקול כי הינו מתנגד להרחבת חזית ולהעלאת טענות עובדתיות על ידי בא כוח המשיבה במסגרת תשובתה שלא פורטו קודם לכן בתצהיר.

בא כוח המשיבה ביקשה להשיב לעניין זה אולם לא התרתי לה זאת שכן אני סבור שאין מקום לניהול הליך של מעין "פינג פונג" של תגובה ותשובה ללא סוף ובמיוחד לנוכח טענות סדר הדין האזרחי, אשר מגבילות האפשרות במתן תגובה לאחר מתן תשובה.

המבקש טוען בבקשה לביטול פסק דין כי נודע לו על התביעה ופסק הדין בסמוך להגשת הבקשה לביטול פסק דין אשר הוגשה לבית המשפט ביום 30/6/11.

המבקש אינו מפרט המועד המדויק בו נודע לו קיומה של התביעה ו/או פסק הדין.

המבקש אינו מתייחס בצורה כלשהיא לאישור מסירה של האזהרה המצוי בתיק הוצל"פ שנפתח לביצוע פסק הדין.

מעיון בתיק הוצל"פ נמצא כי נרשמה בו אזהרה למבקש כבר ביום 6/4/07.

המבקש לא התייחס לאישור מסירה של האזהרה, אף שזה מצוי בתיק הוצל"פ.

בנסיבות העניין בהעדר התייחסות עניינית לאישור מסירה, ובהעדר בקשה לזימון שליח מסירה של האזהרה כמתחייב על פי תקנה 522 לתקסד"א, אזי שלא נסתר האמור בתצהיר שניתן על ידי שליח המסירה שהמציא את האזהרה למבקש.

על פי דין החובה על מבקש להגיש בקשה לביטול פסק דין תוך 30 ימים מקבלת האזהרה מרגע שנודע לו על קיומו של פסק דין, דבר שלא נעשה.

במקרה זה, הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור של כארבע שנים ממועד מסירת האזהרה, בנסיבות אלה, היה על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד ולפרט טעם מיוחד להארכת מועד שכזו, משלא עשה כן המבקש, ולא הגיש בקשה להארכת מועד ובקשתו אינו מגלה כל עילה או טעם מיוחד לעשות כן, אני מורה על סילוק הבקשה לביטול פסק הדין על הסף ודחייתה.

אף לגופו של עניין, מעיון בבקשה ובתצהיר התומך בה, לא מצאתי הגנה ולו לכאורה בפני התביעה.

המבקש טוען כי עשה שימוש ברכב של מעסיקו בעת קרות התאונה.

לטענת המבקש הרכב נשוא התביעה היה מבוטח על ידי מעסיקו.

על פי די ן העובדה כי הרכב בו נהג המבקש בעת קרות התאונה היה מבוטח גם עם עובדה זו נכונה אין בה שלעצמה כדי להוות הגנה בפני התביעה, שכן קיומו של ביטוח ומבוטח אינם מקימים טעם לביטול פסק דין, כך הדבר גם לגבי העובדה כי המבקש נהג ברכב כעובד אצל מעסיקו, שכן למבקש אחריות בתור מי שנהג ברכב.

אשר לטענת ההגנה הנטענת לפיה הנהג שבוטח על ידי המשיבה התרשל והינו בעל רשלנות תורמת אשר שטענה זו נטענת באופן כללי שאינו מפורט, ודי בטעם זה כדי לדחותה.

על כן הבקשה לביטול פסק דין נדחית.