כתב האישום
נגד הנאשם הוגש כתב אישום, במסגרתו יוחסה לו עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- החוק).
כעולה מעובדות כתב האישום, הנאשם מתגורר עם משפחתו במתחם בפזורת הואשלה מחוץ לדימונה (להלן- המתחם), כשבמתחם מתגוררים גם אבי הנאשם, פריג' הואשלה (להלן- פריג' או האב), ואחי הנאשם, חאלד הואשלה (להלן- חאלד). ג' ילידת 2001, היא בתו של חאלד והיתה קטינה במועדים הרלוונטיים (להלן- הקטינה); ומחמד הואשלה ז"ל (להלן- המנוח) הוא קרוב משפחה רחוק של הנאשם, ובינו לבין הנאשם הכרות קודמת על רקע הקשר המשפחתי.
על פי הנטען בכתב האישום, מספר ימים לפני 17.10.15, התגלע סכסוך בין משפחת הנאשם למשפחת המנוח, על רקע הצעת נישואין של המנוח לקטינה, וחשש לפגיעה מצדו בכבוד הקטינה ומשפחתה. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, סמוך לפני 21.10.15, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה לפגוע במנוח ולגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום.
ביום 21.10.15, סמוך לאחר השעה 10:30, הגיע המנוח למכון שטיפת רכב בדימונה, מסר את רכבו לניקוי, והתעתד להמשיך מיד לאחר מכן לבאר שבע. סמוך לאחר מכן הגיע גם הנאשם למכון השטיפה עם רכבו מסוג טויוטה ויגו (להלן- הרכב), פנה למנוח והציע לו לנסוע יחד למספר דקות, בתואנה כלשהי; המנוח הסכים ועלה לרכב, כשהוא מותיר את רכבו במקום באמצע הניקוי. הנאשם הסיע את המנוח ברכב והביאו לשיג שבמתחם; וסמוך לאחר מכן, דקר הנאשם את המנוח באמצעות חפץ חד, מספר רב של דקירות, בין היתר בחזהו, בגב, בזרוע שמאל ובירך שמאל, על מנת לגרום למנוח חבלה חמורה, נכות או מום; כל זאת כשהוא מודע לאפשרות גרימת מותו של המנוח בשל מעשיו, ואדיש לאפשרות זו. בהמשך, המנוח החל לדמם מפצעיו, והנאשם נמלט מהשיג.
בני משפחתו של הנאשם, איימן ועלי, הגיעו לשיג, ופינו את המנוח ברכב למיון "מיראז'" בדימונה, שם נמסר להם שאין רופא במקום, הם התקשרו למד"א, ופרמדיקים של מד"א שהגיעו למקום, טיפלו במנוח באמבולנס וקבעו את מותו. מותו של המנוח נגרם בשל נזק חמור ללב, והלם תת נפחי בשל איבוד דם נרחב, בעקבות פצע דקירה בחזה שפגע בלבו; ובנוסף, הדקירה בגב משמאל חדרה לתוך הריאה השמאלית, גרמה לתמט של הריאה ולפגיעה באוורור הריאתי, ובכך תרמה להחשת מותו של המנוח.
נטען, כי במעשיו אלו גרם הנאשם במעשה אסור למותו של המנוח, כשהוא מודע לתוצאות האפשריות ממעשיו.
המענה לכתב האישום
הנאשם כפר בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום; אישר את הסעיפים הכלליים שבכתב האישום, למעט עניין הסכסוך המשפחתי עם משפחת המנוח, לגביו אמר כי "אינו צד למתיחות הנטענת אף אם קיימת מתיחות שכזו"; וכפר בכך שהחליט לפגוע במנוח, שדקר אותו או שגרם למותו.
הנאשם אישר שביום האירוע הגיע עם רכבו למכון השטיפה, שם פגש במנוח שמסר את רכבו לניקוי; טען כי הציע למנוח לנסוע עמו לזמן קצר, על מנת שיסייע לו בתיקון ובהנעת טרקטור שנמצא בסמוך לביתו, ואישר כי המנוח הצטרף אליו, עלה לרכב, והותיר את רכבו באמצע הניקוי. הנאשם אישר שהביא את המנוח לשיג שבמתחם, וטען כי המנוח היה אמור להמתין לו בשיג, בזמן שהוא ניגש לביתו שנמצא בסמוך לשיג כדי להחליף בגדים לבגדי עבודה. לדבריו, כששב לאחר זמן קצר לשיג, הבחין בטרקטורון שיוצא מכיוון השיג; ובשיג ראה את המנוח כשהוא פצוע ושותת דם. הוא התקשר מיד לאחיו קאיד (להלן- קאיד), כדי שיגיע מיד לטפל במנוח, וניגש לתלולית עפר הסמוכה לשיג "על מנת לתצפת על הטרקטורון, על מנת לזהות את כיוון בריחתו"; ובסמוך לכך, קאיד קרא לעלי ואיימן, שהיו בסמוך לשיג, כדי לטפל במנוח, והוא הבחין שרכבו יצא מהמקום. לטענתו, בשלב זה, הוא עלה על הטרקטורון שלו, שהיה בסמוך לשיג, ונסע לנקודת תצפית גבוהה יותר כדי לנסות לאתר את כיוון נסיעתו של הטרקטורון, אותו ראה יוצא קודם, ומשלא הצליח לאתרו, חזר חזרה; אולם, אז הבחין בשוטרים בקרבת השיג, ומשהבין שהמנוח נהרג, ברח מהמקום "מחשש שיבולע לו, שכן הואיל והוא האחרון שפגש במנוח חשש מפרשנות מוטעית לפיה 'כל האנשים יגידו שאני לקחתי אותו, את מוחמד מהשטיפה, יגידו שאני עשיתי את זה ופחדתי מהמשפחה שלו ומכל העולם'". לדברי הנאשם, שהה בשטח כ-20 ימים, ולאחר מכן שב לביתו, וכשהבין שהמשטרה מחפשת אחריו, התייצב ביוזמתו אצל חוקרי ימ"ר נגב ביום 10.11.15 בשעות הערב.