פסק דין
תביעה ותביעה שכנגד, כספיות, שיסודן בהסכם קבלנות לביצוע עבודות שיפוצים על ידי הנתבע/תובע שכנגד (להלן:"הנתבע") בדירת התובעים/נתבעים שכנגד (להלן: "התובעים").
רקע כללי וטענות הצדדים
ביום 17/3/2011 נחתם בין הצדדים הסכם שלפיו התחייב הנתבע, יחד עם חברת אלסביל (להלן: "אלסביל"), לבצע עבודות שיפוצים בדירתם של התובעים תמורת 191,250 ₪ בצירוף מע"מ. על פי ההסכם, העבודה הייתה אמורה להתחיל ביום 27/3/2011 ולהסתיים ביום 15/7/2011; כן סוכם כי תשלום התמורה לנתבע יבוצע בשלבים לפי התקדמות העבודה; הנתבע התחיל בעבודתו כמוסכם; הוא קיבל תשלומים מהתובעים על פי התקדמות העבודה.
לטענת התובעים, ביום 11/4/2011 לאחר שהנתבע גבה תשלום בסך 18,000 ₪ באותו יום, הוא התקשר אליהם ומסר כי אינו יכול להמשיך בביצוע העבודה, וכי הוא רוצה "לפתוח את החוזה" על מנת להגדיל את תמורת העבודות; התובעים לא הסכימו לכך והודיעו לנתבע על הפסקת עבודתו; ביום 20/4/2011 הם חתמו על הסכם קבלנות חדש עם קבלן אחר בשם יורם הראל (להלן: "הראל ") להשלמת העבודות.
התובעים עותרים בתביעתם לחייב את הנתבע להשיב להם את הסכומים ששולמו לו בסך כ- 73,000 ₪, פיצוי בגין תוספת התשלום ששילמו לקבלן החלופי, מר הראל, בסך 21,750 ₪, וכן פיצוי נוסף בגין בזבוז זמן ועוגמת נפש בסך של 20,000 ₪.
מנגד נטען על ידי הנתבע כי, הוא עמד בהסכם וביצע עבודות על פי הסכם העבודה עד למועד הפסקת ההסכם שלא כדין על ידי התובעים; הוא נעדר מהעבודה יום אחד עקב פטירת דודו, אך פועלים עבדו בשטח; בעקבות כך התקשר אליו התובע 1 ומסר לו לא להגיע למחרת לעבודה.
הנתבע ממשיך וטוען כי, התובעים נהגו כלפיו שלא כדין ושלא בתום לב; הם הפסיקו את העבודה ללא הצדקה וללא התראה וגרמו לו נזק כספי ועוגמת נפש, ובגין כך הוא מבקש פיצוי בסך 50,000 ₪.
דיון והכרעה
לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות.
מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם ומר אלון בלושטיין, מפקח העבודה מטעם התובעים (להלן:"בלושטיין").
מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו ועד נוסף, מר אמג'ד זחאיכה – ששימש קבלן משנה מטעמו של הנתבע בביצוע העבודות.
בתצהיריהם מסרו התובעים כי ביום 11/4/2012 התקשר התובע אל תובעת 2 (להלן : "התובעת") ומסר לה כי אינו יכול להמשיך בעבודה, וכי הוא רוצה "לפתוח את החוזה על מנת להגדיל את סכום החוזה" (ראו: סעיף 3 לתצהיר התובעת, וסעיף 13 לתצהיר התובע 1 (להלן: התובע).
מחומר הראיות עולה כי גרסה זו של התובעים לוקה בחולשות לא מבוטלות. כך, למשל, בתצהירו מסר מר בלושטיין, המפקח מטעם התובעים, כי הנתבע מסר לו בשיחת טלפון שהוא החליט להפסיק את העבודה משום שהתובעים מקשים עליו את המשך ביצוע העבודה, ואין הוא מוכן להמשיך בתנאים כאלה (ראו: סעיף 12 א' לתצהירו של מר בלושטיין); מר בלושטיין לא הזכיר בתצהירו ובעדותו כי הנתבע ביקש לפתוח את ההסכם על מנת להגדיל את תמורתו, אלא אך דיבר על קשיים שגורמים לו התובעים בביצוע ההסכם.
זאת ועוד. גרסתם האמורה של התובעים שלפיה הנתבע הודיע על הפסקת העבודה, אינה מתיישבת עם העובדה שביום 12/4/2011 נכחו במקום העבודה עובדים מטעם הנתבע, כולל מר אמג'ד זחאיכה, העד מטעם הנתבע, ופועליו; לא נראה סביר שהנתבע ביקש להפסיק את העבודה ובד בבד שלח עובדים מטעמו להמשך העבודה (ראו: סעיף 14 ד' ו- ה' לתצהיר התובע, וכן עדותו של התובע בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 28-31).
גרסתם של התובעים לעניין הפסקת העבודה של הנתבע, אף אינה מתיישבת עם עדותם שלפיה לאחר הפסקת העבודה, הנתבע התקשר אליהם והתנגד לכניסתו של קבלן אחר במקומו, ואף איים להפריע לעבודתו של קבלן זה (ראו: עדותו של התובע, בעמ' 11 לפרוטוקול הדיון, ש' 31-32 ובעמ' 12, ש' 1-3; ראו גם: סעיף 17 לתצהירו של מר בלושטיין, מפקח העבודה, שם מסר כי הנתבע התנגד להכנסת קבלן אחר במקומו).
ההתרשמות מחומר הראיות ומעדויות הצדדים היא, שהפסקת העבודה נבעה מ- "קצר" בתקשורת בין הצדדים, שגרמה לחוסר אמון מצד התובעים בנתבע ולהפסקת עבודתו. נראה כי קצר תקשורת זה נגרם כאשר הנתבע נעדר מהעבודה יום אחד עקב פטירת דודו, דבר שעורר את דאגתם וחוסר אמונם של התובעים; השיחה שהתקיימה בין הצדדים בעקבות כך לא עלתה יפה.
התרשמות זו מתיישבת גם עם גרסתו של המפקח מר בלושטיין, שהנתבע מסר לו שהתובעים מקשים עליו; נראה שדברים אלה של הנתבע מקורם בלחץ שהופעל עליו ע"י התובעים, לאחר שלא הגיע לעבודה לרגל פטירת דודו, כאמור.
בנסיבות אלה, סבורני כי הפסקת עבודתו של הנתבע היתה ביוזמת התובעים וללא הצדקה אובייקטיבית.
השבה ופיצויים