פסק דין
1.בשנת 2010 הגיש עו"ד רועי הלוי ("התובע") בשם כ-22 תובעים, תביעה משפטית כנגד חברת טי. גי. אי. בע"מ ("הנתבעת"), העוסקת בשיווק עסקאות נדל"ן בחו"ל. בתביעה, העלו התובעים, באמצעות בא כוחם, התובע דכאן, טענות קשות כנגד הנתבעת כי הונתה אותם, הציגה לפניהם מצגי שווא וגזלה מהם את כספם. התביעה זכתה לתהודה רבה בתקשורת.
2.במהלך התגבשות תובעי תביעה נוספת, שלח התובע מכתב התראה לנתבעת, בו פירט את שמות התובעים הפוטנציאליים וטענותיהם. בתגובה לכך, פנתה הנתבעת למשקיעיה והזמינה אותם להיפגש עם נציגיה, במטרה למנוע את התביעה המתגבשת. במהלך שיחות ששוחחה הגב' קנטור, (נתבעת מס. 2) עם מי מהמשקיעים. נאמר על ידה כי התובע הינו עו"ד חסר ניסיון שלא יוכל להתמודד עם עורכי הדין המנוסים והמכובדים של הנתבעת ולפיכך אין סיכוי כי תביעתם תצלח.
3.דבר הגשת התביעה הנוספת פורסם בעיתון דה מרקר וכך אף תגובת הנתבעת. בתגובתה נכתב: "האדם שעומד מאחורי תביעת הסרק הזו הוא עורך דין ששידל מיעוט לקוחות שמסרב לקבל את עובדות החיים שכשפורץ משבר עולמי, ישנם פרויקטים שהרווחיות בהם יורדת. עורך הדין בחר למסור לכם תביעה שטרם נמסר לחברה. מדובר בטענות שקריות שהומצאו ע"י עורך דין שמוכר אשליות.TGI מאמינה בבית המשפט בישראל ובטוחה שבסופו של ההליך המשפטי תביעה זו תידחה."
4.תגובה זו פורסמה, לטענת התובע, ביוזמת החברה יועצת התקשורת של הנתבעת- רוני רימון-בני כהן יועצי תקשורת בע"מ (הנתבעת 3), וערן יואלס (הנתבע 4)- איש יחסי הציבור ומנהל מחלקת תקשורת עסקית של הנתבעת.
סכום התביעה הועמד על 269,174 ₪ כנגד כל הנתבעים, ביחד ולחוד בגין הוצאת לשון הרע בכתב ובעל פה.
5.טענות התובע
התובע טוען כי כאשר הגיש את תביעתו הראשונה כנגד הנתבעת, נקט בה בקו לוחמני ובלתי מתפשר. בעקבות כך, פורסם ברבים דבר הצלחותיו בהליך, לרבות הטלת צווי עיקול על נכסי הנתבעת. בכך פרץ את הדרך לתובעים אחרים, מרובים, שהגישו תביעות אחרות כנגד הנתבעת ואף גרם למשקיעים אחרים לפנות אליו, לצורך הגשת תביעה נוספת.
לטענתו, פעלה הנתבעת על מנת למנוע תביעות נוספות, בין היתר באמצעים פסולים והוצאת לשון הרע כנגדו.
6.לטענתו, לאחר משלוח מכתב התראה, וקודם להגשת התביעה השנייה, פנתה הנתבעת לכל אותם משקיעים ששלחו לה מכתבי התראה באמצעות התובע, ובשיחות טלפוניות או בפגישות פרונטליות, הפעילה עליהם לחץ וניסתה לשכנע אותם שלא להגיש את התביעות. כך למשל, נאמר ע"י הנתבעת 2: "הוא לא יעמוד בזה, למה הוא לא מבין בזה שום דבר, הוא בכלל לא מנוסה העו"ד הזה". "אתם תבזבזו הרבה כסף על עו"ד רועי הלוי שהוא לא מנוסה." "אנחנו מטופלים אצל פוקס נאמן, העו"ד הכי חזק בארץ, מול רועי הלוי שהוא עורך דין בלי ניסיון, עו"ד צעיר שרוצה לעשות את השם שלו."
לטענתו, לו הייתה הנתבעת מסתפקת בשכנוע הלקוחות לגופו של עניין, ולא לגופו של מייצג, לא הייתה תביעה זו באה אל העולם. לשיטתו, שיחות אלו מכפישות אותו ומפיצות בלע וכזב בנוגע אליו ואל מקצועיותו.
7.באשר לפרסום בדמרקר טען התובע כי פרסום זה בא כתוצאה מכתבה שפורסמה על הגשת התביעה השנייה בסכום של כ-19,000,000 ₪. העיתון, ששלח לתגובת הנתבעת, פרסם את תשובתה, כפי שצוטטה לעיל. בתגובה זו, טוען התובע, מייחסת לו הנתבעת שידול לקוחות, שקרים וייצוג לקוחות שלא בנאמנות ומתוך אינטרסים אישיים. פרסום זה זכה לתהודה גדולה וגרם ללקוחות פוטנציאליים שלא לשכור את שירותיו.
עוד טען התובע כי הפרסומים, בכתב ובעל פה, נעשו בכוונה לפגוע בו ומתוך כוונה פסולה, להתנקם בו על התביעות שהגיש.
8.משגילה התובע את הפרסום בעיתון דה מרקר, פנה אל האחרון וביקש הכחשה והתנצלות. הדרישה נענתה בחיוב וההבהרה אכן פורסמה. מאידך, הנתבעים, שגם אליהם פנה התובע, התעלמו מפנייתו. לטענת התובע הינו זכאי לכפל הפיצוי הסטטוטורי בגין כל אחד מהפרסומים.
9.טענות הנתבעים
הנתבעים הכחישו את הפרסומים בעל פה וטענו כי הנתבעת, באמצעות נציגיה, הייתה בקשר עם משקיעיה ולבקשתם ודרישתם ניתנו להם הסברים ותשובות. לטענת הנתבעת - זכותה להגן על האינטרס שלה כי לא יוגשו כנגדה תביעות, אך היא לא נקטה באמצעים פסולים לשם כך. לגרסתה, רק כאשר נשאלה הנתבעת 2 , עובדת החברה, אם היא מכירה את התובע, השיבה כי למיטב ידיעתה הוא עורך דין "צעיר יחסית". לשיטתה, מרבית המידע שנמסר הינו אמיתי ופרסומו בא רק בכדי להוסיף עובדות והבעת דעה בקשר להתנהגותו ואופיו של התובע ולא לכל מטרה אחרת.
10.לטענתם, אמירה כנגד עורך דין כי הוא חסר ניסיון, איננה הוצאת לשון הרע, שכן בכירי עורכי הדין בארץ החלו דרכם כחסרי ניסיון. במיוחד, טוענים הנתבעים, שעה שעסקינן בהשוואה בין משרדים וותיקים ומבוססים, לעומת חוסר הניסיון של התובע. עוד נטען על ידם כי חוסר הניסיון שויך לעסקאות נדלן בחו"ל, שאין התובע מצוי בהן. בנוסף טענו כי שיחות טלפון עם אדם יחיד, אינן יכולות להוות הוצאת לשון הרע כמשמעותה בחוק.
11.באשר לפרסום תגובתם בעיתון טענו הנתבעים כי למיטב ידיעתם אכן פעל התובע על מנת לשדל לקוחות להגיש את התביעה כנגדה וכי היה ענין להביא ידיעה זו לידיעת הציבור. לגופן של הטענות כנגדה טענה הנתבעת כי טרם הוכרעו התביעות וטרם התקבלו טענות התובע ותלונותיו כנגדה.
12.הנתבעת 2 טענה כי הינה עובדת הנתבעת וכי הונחתה לפנות אל הלקוחות על מנת לזמנם לפגישות אישיות שתכליתן הייתה למנוע את הגשת התביעה מטעמם.
הנתבעים 3,4 טענו כי הינם נותני שירותים לנתבעת, אך אין אחראים לניסוח, לתוכן ולכוונות המשתמעות מהפרסומים המועברים על ידם. עוד טענו כי ההבהרה שניתנה מטעמו של עיתון דהמרקר- יש לראותה כבאה אף מטעמם, ומנקה אותם מהעוולה המיוחסת להם.