פסק דין
רקע וטענות הצדדים
1.בפני התנגדות לביצועם של שני שיקים ע"ס 245,000 ₪ כל אחד. השיקים הוגשו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1706627131) על ידי המשיבה, הליון בע"מ, נגד המבקשים, מושכת השיקים, טבת מסוף אשדוד בע"מ ומנהלה, הערב אישית לפרעונם, מר דוד מסיקה.
2.בהתנגדות, הנתמכת בתצהירו של המבקש, טוענים המבקשים כי במרץ 2011 התקשרה המבקשת עם חברת פיק-אפ המרכז ללוגיסטיקה ושינוע בע"מ (להלן – "פיק-אפ שינוע") לקבלת שירותי אחסנה בקירור עבור לקוחות המבקשת. כחודשיים לאחר מכן, נקלעה פיק-אפ שינוע לקשיים, והעבירה את פעילותה לחברה אחרת, פיק-אפ לוגיסטיקה והחסנה בע"מ (להלן – "פיק-אפ החסנה"). לשתי חברות אלה (להלן ביחד – "חברות הפיק-אפ") בעלי מניות זהים. גם פיק-אפ החסנה נקלעה לקשיים, ובחודש פברואר 2012, לאחר שחברות הפיק-אפ נכנסו להקפאת הליכים, השתלטה המשיבה על עסקיהן, במסגרת הסדר נושים, והזרימה – בעצמה או באמצעות חברת-האם ההולנדית שלה – סך 4,000,000 ₪ לכיסוי חובותיהן. השיקים שמסרה המבקשת נועדו למסירה לפיק-אפ החסנה, כמקדמה עבור תמורת שירותי החסנה עתידיים, שטרם סופקו, אך נמשכו בפועל לפקודת המשיבה נוכח השתלטותה של זו על עסקי פיק-אפ החסנה. בפועל, נוצרה יתרת זכות לטובת המבקשת, במישור היחסים בינה לבין חברות הפיק-אפ, בסך 600,000 ₪.
3.לשיטת המבקשים, יש לראות את המשיבה כצד קרוב לשיקים, ואת השיקים ככאלה שלא ניתנה בעדם תמורה; לחילופין, ואם ייקבע כי יש לראות את המשיבה כצד רחוק, הרי שהיא אינה נהנית מזכויותיו של אוחז כשורה, באשר לא פעלה בתום לב, וכאשר סוחרו לידיה השיקים ידעה כי פיק-אפ החסנה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי המבקשת, ולפיכך כי זכותה בשיקים פגומה. המבקשים סבורים, כי ההשתלטות על עסקי חברות הפיק-אפ היתה בגדר מזימה שרקחו המשיבה וחברות אלה, ככל הנראה על מנת שיתאפשר למשיבה לרכוש את פעילות חברות הפיק-אפ, אגב התחמקות מפרעון חובותיהן.
4.המשיבה ויתרה על חקירת המבקש, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. מתחילה, חרגו המבקשים באופן קיצוני מהיקף הסיכומים שנקבע (9 עמודים במקום 3 עמודים שנקצבו), ולאחר שבקשת הצדדים במשותף להתיר היקף כזה של סיכומים נדחתה, הגישה המשיבה סיכום טענות מצדה, והצדדים הסכימו, כי סיכום טענות מקוצר שיגישו המבקשים ישמש גם כסיכומי תשובה על סיכומי המשיבה.
5.בסיכומיהם, חזרו המבקשים על עיקרי הטענות דלעיל, והם נשענים בעיקר על הימנעות המשיבה מלחקור את המבקש, באופן המותיר את גרסתו העובדתית בלתי שנויה במחלוקת. יודגש, כי הגם שסיכומיהם הוגשו (בשנית) לאחר סיכומי המשיבה, ונועדו לשמש מענה לנטען שם, לא מצאתי התייחסות של ממש לטענות המשיבה.
6.המשיבה, מאידך, טענה כי הגנת המבקשים חסרת פירוט וממשות, וכי אינה יותר מאשר הגנת בדים. לשיטתה, היה על המבקשים להציג אסמכתאות אודות תנאי ההתקשרות של המבקשת עם חברות הפיק-אפ, ולהבהיר (תוך הצגת אסמכתאות) עבור מה בדיוק אמורים היו השיקים להיות משולמים.
דיון והכרעה
7.דעתי כדעת המשיבה, ואני סבור כי דין ההתנגדות להידחות, מחמת העדר פירוט. נזכיר מושכלות ראשונים: בהתנגדות לביצוע שיקים יש לדון כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן מפני תביעה המוגשת לפי סדר דין מקוצר.
8.בית המשפט העליון, בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ. Warner Home Video, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 277-278, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום:
"אכן, הדין הוא כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה...
"בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו. ...בעוד שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה.
"...אמנם ההלכה היא, כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן ניתן להעלות טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב, שכן אין למנוע בשלב זה העלאתה של טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד, ואין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו... אולם, אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהיר, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות, ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל."
ועוד נאמר (ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721, 722):
"לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו".
9.לשון אחר: אמנם, המשיבה נמנעה מלחקור את המבקש, ותוצאת הימנעות זו היא אכן, כטענת המבקשים, שיש לקבל את הגרסה העובדתית שבפי המבקש כאילו לא נסתרה. ברם, אין בהימנעות מלחקור כדי לשפר את הבקשה והגרסה הטמונה בה, ואם גרסה זו אינה מספקת על מנת להשתית עליה רשות להתגונן – לא נרפא פגם זה על ידי הימנעות המשיבה מלחקור.
10.אותה דרישת פירוט, המוצבת בפני העותר לקבל רשות להתגונן מפני תביעה, אינה תלושה מהאוויר. מקום בו התביעה היא פשוטה וברורה, נדרש הנתבע להציג גרסה ברורה של טענות ההגנה, ולו על מנת שהתובע ידע מול אילו טענות עליו להתמודד. מאידך, דרישת פירוט זו היא תלוית נסיבות, ולא תמיד קל לקבוע אם גרסה עובדתית כזו או אחרת עומדת במבחן הפירוט הנדרש. פעמים שיידרשו שמות ותאריכים, פעמים שיידרשו סכומים ותנאי תשלום, ופעמים שניתן יהיה להסתפק בגרסה כללית, גם בלי כל אלה.
11.לב ההגנה של המבקשים טמון בטענה, כי השיקים נועדו לתשלום עתידי. כל השאר נובע מטענת-יסוד זו. אלא, שבצדק תהתה המשיבה על כך, שהמבקשים "אינם מציינים עבור איזו תקופה שילמו את דמי ההחסנה, כטענתם – האם זהו תשלום חודשי, שנתי, שבועי – פרוט מינימלי הנדרש לתמיכת טענת כשלון התמורה" (סעיף 8.1 לסיכום טענותיה).
12.למעשה, מתוך שלל העובדות השזורות לכל אורך הבקשה, והמפרטות את הרקע למחלוקת, כמו גם את התיזה שבפי המבקשים אודות נסיבות הסדר הנושים אליו ביקשו חברות הפיק-אפ להגיע, בולטים בהעדרם נתונים בסיסיים הנוגעים להתקשרות עצמה, זו שעל בסיסה נמסרו השיקים.