המפיץ יוסי ישראלי בע"מ נ' הסל ואח'

פסק דין

1.בפניי בקשת התובעת (להלן: "המבקשת") למחיקת התובענה.

רקע עובדתי בתמצית

2.ראשיתו של ההליך שבפניי בבקשה לביצוע שטר שהגישה המבקשת כנגד הנתבעים (להלן: "המשיבים"), שעניינה שתי המחאות ע"ס כולל של 2,264 ₪, ז.פ. 21.09.2007, והמשוכות ע"ש המשיבים לטובת המבקשת.

3.המשיבים הגישו התנגדות לבקשה לביצוע שטר במסגרתה טענו המשיבים כי אינם חייבים מאומה למבקשת וכי השיקים נשוא התובענה נפרעו במלואם.

4.בדיון שנערך בפני כבוד הרשמת ג. ג'בארין-כליפה (כתוארה אז) ביום 06.09.2009 אושרה למשיבים רשות להתגונן. עקב כך, הועברה התביעה לדיון בסדר דין מהיר בפניי.

5.בהחלטתי מיום 28.12.2010 הוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם ואף קבעתי דיון הוכחות בתיק דנן.

6.המבקשת לא הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה ותחת זאת עתרה בבקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות. בנימוקי הבקשה, ציין ב"כ המבקשת כי השטרות נשוא התובענה נמסרו לכיסוי חוב כספי שחב אחיו של המשיב 1 למבקשת. בגין החוב הנ"ל מנהלת המבקשת הליך משפטי מקביל כנגד אחיו של המשיב 1 אשר מתברר בימים אלה וממתין להכרעה. הואיל ומדובר באותו חוב, מצאה המבקשת לנכון למחוק את התביעה הנדונה ולגבות את אשר מגיע לה במסגרת ההליך המשפטי שמתנהל, כאמור, כנגד האח.

7.אפשרתי למשיבים להגיש תגובה לבקשה ובה הודיעו, כי הם מסכימים למחיקת התביעה אך עתרו לחיוב המבקשת בהוצאות משפט משמעותיות, וזאת לנוכח התנהלותה הקלוקלת של המבקשת, כך נטען, אשר ביקשה להתעשר שלא כדין ולגבות את החוב פעמיים. עוד פירטו המשיבים את ההוצאות שנגרמו להם, לרבות הפסד ימי עבודה, נסיעות, קבלת ייעוץ משפטי, נקיטת הליכי הוצל"פ כנגדם וכדומה.

8.בתשובה לתגובת המשיבים טענה המבקשת, כי טענת המשיבים לפיה החוב נשוא התובענה שולם במלואו אינה נכונה כלל ועיקר. עוד נטען, כי טענות המשיבים לעניין הוצאות שנגרמו להם אגב ההליך המשפטי דנן הינן מופרזות ומוגזמות.

דיון והכרעה

9.לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובת המבקשת ולאחר שקילת מלוא טענות ב"כ הצדדים, אני מחליטה להורות, בהסכמת הצדדים, על מחיקת התובענה.

10.יחד עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות העניין יש מקום לחייב את המבקשת בתשלום הוצאות לטובת המשיבים בגין ההליך דנן.

11.הכלל הוא, כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו, ולכן רק בנסיבות מיוחדות ניתן יהא להימנע מלפסוק לו הוצאות [ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מ (4) 330].

12.בחנתי בקפידה את נסיבות המקרה שלפניי ולא מצאתי בנימוקי המבקשת טעם המצדיק סטייה מהכלל האמור. שומה היה על המבקשת לערוך בדיקה יסודית אודות מקור החוב הכספי נשוא התובענה וזהות החייב עוד בטרם נקטה בהליך דנן כנגד המשיבים. באם הייתה המבקשת עושה כן, היא הייתה מגלה כי החוב הנטען אינו חובם של המשיבים, אלא חובו של אחיו של המשיב 1, ובכך הייתה נמנעת מהגשת התביעה הנדונה כנגדם.

13.משהחלטתי להשית על המבקשת הוצאות לטובת המשיבים, כאמור, עליי כעת לשום אותן.

14.עפ"י ההלכה הפסוקה נטל ההוכחה מוטל על מבקש השומה ודי להוכיח, כי ההוצאות נוצרו ואין חובה להוכיח שההוצאות שולמו בפועל (רע"א 361/00 עאזם דאהר נ' סרן יואב, פורסם במאגרים ביום 16.06.05).

15.לבית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב בשאלת חיוב בעל דין בהוצאות ושיעורן. במסגרת שיקול דעתו יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, את אופי התביעה ומידת מורכבותה, אופי ניהולה, היקף העבודה שהושקעה בתיק, השלב הדיוני בו הסתיים ההליך, וסבירות ההוצאות ושכר הטרחה בהתחשב בנסיבות ובטיב העניין ובכפוף למגבלות של הכרחיות, סבירות ומדתיות (ראו: ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נצרת עילית, פ"ד ס (1) 600 ; וכן ע"א 9535/04 "סיעת ביאליק 10" נ' "סיעת יש עתיד לביאליק", פ"ד ס (1) 391).

16.בעניינו, המשיבים לא הגישו לבית המשפט מסמכים כלשהם שיש בהם כדי ללמוד על שיעור ההוצאות הריאליות שהם שילמו בפועל בגין ניהול ההגנה מפני התביעה דנן בבית המשפט. לפיכך, אין מנוס אלא לקבוע שיעור הוצאותיהם של המשיבים לפי הרמה המקובלת והמידתית, על פי שיקול דעתי ובשים לב לנסיבות המקרה שבפניי.

17.לעניין זה, יפים הדברים שנאמרו בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת, (פורסם באתרים משפטיים) שלפיהם: