המשטרה תפצה אדם שגלגלי הרכב שלו ניזוקו בשל מחסום שהציבה בפתאומיות

רקע וטענות הצדדים

1.         לפניי תביעה קטנה אותה הגיש התובע כנגד הנתבעת ובה הוא עותר לפיצוי בסכום של 3,000 ש"ח.

            הפיצוי הנדרש מתמקד בנזק שנגרם לגלגלי רכבו של התובע, לאחר שביום 03.05.2006בשעה 22:00 נפגעו צמיגי רכבו של התובע מדוקרנים שהיוו חלק ממחסום פתע שנפרש בכביש. המחסום הוקם לשם פעילות מבצעית וכטענת התובע, בפתאומיות וללא התראה.

            התובע מצרף לתביעתו 3 חשבוניות - הראשונה בסכום של 2,100 ש"ח בגין החלפת שלושה צמיגים; השניה בסכום של 350 ש"ח בגין איזון גלגלים במסגרת שירות לילה והשלישית בסכום של 150 ש"ח בעבור עבודה נוספת הקשורה לצמיגים [שאינה מפורטת].

2.         הנתבעת מבהירה כי המחסום הוצב במקום בעקבות מידע מודיעיני על הברחת סמים. הודגש כי המחסום סומן בהתאם לנהלים, כך שהוצב אוהל [להלן: "אוהל חסם "] וכ-400 מ' ממנו הוצב מחסום עם הדוקרנים שכלל אורות מהבהבים לפני הדוקרנים. בצד המחסום עמדו מספר שוטרים שלבשו אפוד וכובעים זוהרים עם תגי זיהוי משטרתיים ואחד מהשוטרים סימן לרכב התובע לעצור כשבידו פנס מהבהב.

            מודגש כי רכבו של התובע נסע במהירות גבוהה ועורר חשד מאחר והוא נחזה כעונה לתיאור רכב חשוד.

            התובע התעלם מהסימון במקום, המשיך בנסיעתו המהירה, עלה על הדוקרנים ונעצר רק לאחר שהתפוצצו שלושה מגלגלי רכבו. הנתבעת סוברת כי לו היה התובע נוהג במהירות סבירה, הוא היה מבחין במחסום ומספיק לעצור.

עוד מובהר כי בין מיקום אוהל החסם לבין המחסום עצמו, קיים שדה ראיה פתוח המאפשר הבחנה במחסום. 

            מודגש כי בנו של התובע שישב עימו ברכב אמר לשוטרים כי הבחין בקיומם של אורות מחסום והעיר לתובע כי עליו להאט.

            עוד מובהר כי השוטרים במקום סייעו לתובע, אך אין בכך כדי לפרש את התנהגותם זו כהודאה באחריות. הסיוע שניתן לתובע התמקד בפירוק הצמיגים והעמסתם על רכבי הנתבעת, בתוספת להסעת התובע הלוך ושוב לרכבו, תוך סיוע בהתקנת צמיגים חלופיים.

3.         מטעם התובע העידו הוא עצמו, בנו ורעייתו - יושבי הרכב.

4.         מטעם הנתבעת העידו מפקד פעילות המחסום ושניים מן השוטרים שנכחו במחסום.

5.         מעדותו של התובע לפרוטוקול, עולה הכחשה באשר לקיומם של אורות מהבהבים במחסום ובאשר לטענה כי נהג במהירות מופרזת. התובע מציין כי הוא נהג את רכבו כראשון בשיירה, כשבני משפחתו נהגו ברכב נוסף מאחוריו. כך היה התובע חייב להיות עימם בקשר עין, והוא נהג במהירות שאינה עולה על 80 קמ"ש.

            מודגשת תחושת חוסר הנעימות של השוטרים " שלא ידעו איך לתקן הפגם, איך לצאת מהעניין הזה ". התובע מאשר כי המקום היה חשוך, אך פנסי רכבו פעלו. מוכחשת גישת הנתבעת, לפיה בנו של התובע שישב עימו ברכבו, ראה את המחסום.

6.         מעדותו של מר פרי שלום - בנו של התובע - עולה כי הוא הבחין בתאורה התואמת פצצת תאורה, עד כדי סברתו כי המדובר בזיקוקין. חוץ מתאורה זו שנורתה באויר, לא ראה העד דבר, עד שנשמעו " פיצוצים " והאוטו " רעד ". זאת בגין הנזק שנגרם לרכב מפאת הדוקרנים. גם עד זה מאשר המצאות כלי רכב נוסף של בני משפחתו מאחורי הרכב בו הוא שהה עם התובע.

            העד מכחיש מפורשות כי הזכיר דבר מה אל מול השוטרים באשר לתאורת המחסום. העד עצמו לא ראה מחסום ולכן גישתו כי לא יכול היה לומר לאביו דבר בהקשר זה. לאחר שירדו העד ואביו מן הרכב, נטען כי רק אז הציבו השוטרים: " את שאר הדברים, מהבהבים כחול לבן, עיגולים כאלה, פעם ראשונה שראיתי דברים כאלה כדי שלא יכנסו בנו, הרכב כבר עמד ולא יכל לזוז, אחרי זה הם פרסו את המבהבים הכחולים אדומים האלה ".

7.         רעייתו של התובע, גב' הדי שלום, נסעה ברכב התובע ביחד עמו ועם בנם מר פרי שלום. העדה העידה אף היא באשר לפיצול המשפחה בין שני כלי הרכב. מובהר כי מהירות הנסיעה לא היתה גבוהה, שכן היה צורך בשימור קשר עין בין כלי הרכב. לפתע ראתה העדה זיקוקין באמצע החשיכה " אור מתפלח " ואז הרכב עלה על " משהו פתאום ונעצר ".

            העדה מבהירה כי המדובר " בשאלה של שניות " מאז שנראה האור ועד שהרכב עלה על הדוקרנים.

8.         מר גידי עדני מטעם הנתבעת העיד כמפקד כלל הפעילות במחסום והבהיר כי המחסום הוצב כ-400 מ' בריחוק מן הדוקרנים כשבמקום אוהל חסם, המתווה קרבה לחסימה פיסית.