ה"פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
201047-06
02/01/2007
|
בפני השופט:
אטדגי יונה
|
- נגד - |
התובע:
פנסיון גבעתיים (1995) בע"מ עו"ד רונית ליבמן
|
הנתבע:
מדינת ישראל - משרד התעשיה המסחר והתעסוקה עו"ד יעל מלר נציגת היועץ המשפטי לממשלה
|
פסק-דין |
1. המשיבה הוציאה למבקשת הודעות על הטלת קנס מינהלי קצוב (להלן - ההודעות), לפי סעיף 8 ל
חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (להלן -
חוק העבירות המינהליות) על עבירות לפי
חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן -
חוק עובדים זרים).
המבקשת הגישה למשיבה בקשה לביטול ההודעות, בהתאם לסעיף 8 א' ל
חוק העבירות המינהליות.
המשיבה סירבה, תחילה, להעביר את הבקשה לתובע מטעמה, כיוון, שלטענתה, הבקשה הוגשה לאחר המועד שנקבע בחוק לצורך זה.
מאוחר יותר, הועברה הבקשה לתובע, וזה סירב לדון בה, מאותו טעם, ואף הוסיף, כי אין מקום להארכת המועד להגשת הבקשה.
בתובענה זו עותרת המבקשת למתן צו הצהרתי, לפיו הבקשה לביטול ההודעות הוגשה במועד הקבוע לכך, ובהתאם לכך "לצוות על המשיבה לדון בבקשה לביטול הקנסות".
המשיבה עותרת לדחיית התובענה על הסף, מחוסר סמכות ענינית.
2. עבירה על פי
חוק עובדים זרים היא עבירה מינהלית, כמשמעה ב
חוק העבירות המינהליות, ובהתאם לכך נקבעו
תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - העסקת עובדים זרים שלא כדין), התשנ"ב-1992.
3. בהתאם ל
חוק העבירות המינהליות, מי שקיבל הודעה על הטלת קנס מינהלי קצוב (להלן - הנקנס), הברירה בידיו לבחור באחת מהחלופות הבאות:
א. להודיע בכתב, כי ברצונו להשפט על העבירה (סעיף 8(ג) לחוק).
ב. להגיש בקשה לתובע לביטול ההודעה (סעיף 8 לחוק).
ג. לשלם את הקנס הנקוב בהודעה (סעיף 16(א) לחוק).
יצוין, כי גם לאחר דחיית הבקשה על ידי התובע על פי ברירה ב' לעיל, רשאי הנקנס להודיע על רצונו להישפט בהתאם לברירה א' לעיל (סעיף 8א(ה) סיפא לחוק).
4. בית המשפט, המוסמך לדון באישום על פי
חוק עובדים זרים, הוא בית הדין האזורי לעבודה, בהתאם לסעיף 24(ב) והתוספת השניה ל
חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.
אולם, סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה קמה, רק משהנקנס הודיע על רצונו להישפט, כאמור לעיל. לבית הדין אין כל סמכות לדון בהודעת תשלום הקנס בלא שהנקנס ביקש להישפט עליה, וכן אין לו סמכות לדון בהחלטת התובע בבקשה שהוגשה לו לביטול ההודעה (ראו: בש"א 7837/05 (בד"ע ת"א-יפו)
אור דש בע"מ נ' מדינת ישראל (כב' השופטת גילצר-כץ); ב"ש 1042/05 (בד"ע ב"ש)
ירושלמי נ' משרד העבודה המסחר והתעסוקה (כב' השופטת אנלברג-שהם)).
5. דעתי היא, כי הסמכות הענינית לדון בתובענה, המבקשת לחייב את התובע מטעם המדינה לדון ולהחליט בבקשה שהוגשה לו לביטול הודעות על תשלום קנס מינהלי קצוב, נתונה לבית המשפט לענינים מינהליים.
התובע מטעם המשיבה הינו "רשות", כהגדרתה בסעיף 2 ל
חוק בתי משפט לענינים מינהלייים, התש"ס-2000 (להלן -
חוק בית המשפט לענינים מינהליים), הגדרה הכוללת "גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין".
החלטתו של תובע זה הינה, איפוא, "החלטה של רשות לפי חוק עובדים זרים", כאמור בסעיף 12 בתוספת הראשונה ל
חוק בית המשפט לענינים מינהליים.
תובענה הקשורה להחלטתו של תובע בקשר ל
חוק עובדים זרים, הינה, אם כן, עתירה נגד החלטתו, ובית המשפט לענינים מינהליים הוא בית המשפט המוסמך לדון בה, מתוקף סעיף 5(1) רישא ל
חוק בית המשפט לענינים מינהליים.
בהקשר זה, נזכיר, כי "החלטה של רשות" בהתאם לסעיף 2 לחוק זה, כוללת "העדר החלטה וכן מעשה או מחדל".