הספקה לתעשיה בועז - עופר בע"מ נ' רפי שמאי אינסטלציה ובנין בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין ועיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

התובעת הגישה תביעה כספית נגד הנתבע וחברה שהייתה בבעלותו. כתב התביעה הומצא, ע"פ תגובת התובעת לבקשה דנא, למר דוד גבאי שהחזיק במועד הרלוונטי במניה אחת מהון המניות הרשום של חברת רפי שמאי אינסטלציה ובניין בע"מ ("החברה"). הנתבעים לא התגוננו ובהתאם ניתן נגדם פסק דין בהיעדר הגנה כבר ביום 8.12.98. בעקבות פסק דין פתחה התובעת נגד הנתבעים תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ננקטו נגד הנתבעים הליכים והוטלו עליהם הגבלות בעקבות תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל.

הנתבע עותר לבטל את פסק הדין. לדבריו, כתב התביעה מעולם לא הומצא לו הואיל ובזמנים הרלוונטיים הוא לא היה בארץ. הוא עזב את ישראל בשנת 1993 והוא מתגורר מאז בקביעות בארה"ב והוא גם בעל דרכון אמריקני אותו קיבל תוך כדי שהות בארה"ב.

לדבריו, רואה החשבון של החברה שהייתה בבעלותו גנב ממשרדו פנקס שקים והחל לפזרם. הנתבע טוען כי לא היה מודע להליכי המשפט שנקטה נגדו התובעת. הנתבע הציג לתמיכה בטענותיו תעודת משרד הפנים ולפיה תאריך העזיבה האחרון שלו את ישראל היה ביום 27.5.95. תאריך חזרתו לאחר מכן, עם אותו דרכון לפחות, היה ביום 10.11.11.

התובעת טוענת בתגובה כי יש לדחות את הבקשה. ראשית, נטען, כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. שנית, נטען כי הבקשה אינה נתמכת במסמכים הדרושים ובהם צילום דרכון המעיד על מועד יציאת הנתבע מן הארץ ומועד חזרתו. ב"כ התובעת מציינת כי הנתבע צירף לבקשתו עותק דרכון אמריקני אולם ברישומי משרד הפנים מופיעים פרטי דרכון ישראלי. ביתר פירוט מביעה התובעת ספק בטענת זיוף השקים שהעלה הנתבע שכן קיימת לדבריה התאמה בין חתימתו על הבקשה לבין החתימות על השקים. אין הסבר מדוע משך הנתבע שקים שנתיים לאחר שעזב את הארץ כנגד סחורות אותן רכש אצל התובעת. עוד נאמר כי אין בבקשה פרטים לגבי ביקורים שהיו, אם היו, ע"י הנתבע בישראל. לטענת התובעת, הנתבע מסתיר את העובדה כי נודע לו לפני זמן רב אודות פסק הדין שניתן נגדו. כך, כדוגמה, אין הנתבע מבהיר בתצהירו כיצד נודע לו אודות ההגבלות שהוטלו עליו במסגרת תיק ההוצאה לפועל. עוד נאמר כי הנתבע בבקשתו אינו מצביע על פגם שנפל בפסק הדין.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין ולהורות על ביטול כלל הליכי ההוצאה לפועל נגד הנתבע. אלו טעמיי.

ראשית אומר כי טענות התובעת בנוגע לידיעתו של הנתבע אודות פסק הדין הן טענות בעלמא. אין כל טענה, וודאי לא ראיה, ממנה ניתן ללמוד על המועד המדויק בו נודע לנתבע אודות פסק הדין שניתן בענייננו או על המועד בו נטען כי התובעת המציאה לנתבע את פסק הדין בעניינו או את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל בה נכללת, כידוע, פסיקתא שהיא תמציתו של פסק הדין. כיוון שכך, אינני סבור כי הונחה תשתית לטענה כי הנתבע איחר את המועד בהגשת בקשה זו.

כעת נפנה לבקשה גופה. לטעמי יש לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק ולחילופין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט. התובעת מציינת בתגובתה כי המצאת כתב התביעה במקרה דנא לא היתה לנתבע באופן אישי אלא למר גבאי שהיה בעל מניה אחת בחברה. לא ברור מדוע המצאה זו היא המצאה חוקית. אין כל טענה, וודאי לא ראיה, כי מר גבאי היה מורשה להמצאת כתבי בי דין מטעם הנתבע או כי היה מורשה בניהול עסקיו של הנתבע. אין טענה גם כי מר גבאי היה בן משפחתו של הנתבע המתגורר עמו באותה עת וממילא נוכח המפורט להלן לא היה בטענה כזו, גם לו הייתה נטענת, כדי להועיל. זאת ועוד: הוכח כי במועד ביצוע ההמצאה למר גבאי שהה הנתבע בחו"ל מתוך כוונה לשבת שם ישיבת קבע. לפיכך אין תחולה לכלל שנקבע בפסיקה ולפיו "היעדרות זמנית של אדם מביתו, שהוא המקום בו הוא חי בעבר עם משפחתו וכנראה ימשיך לחיות בו בעתיד, אינה מפסיקה לצורך התקנות הנ"ל את מגוריו שלו ואת מגורי בני משפחתו עמו באותו מקום." (ר"ע 526/83‏ פרושינובסקי‎ ‎נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ''ד לז(4) 485 (1983); הדגשה הוספה).

ידיעתו של הנתבע אודות הליכי ההוצאה לפועל נגדו אינם יכולים להוות תחליף להמצאת פסק הדין לידיו על פי התקנות או להיות שקולים לידיעתו המלאה והברורה של הנתבע אודות פסק הדין שניתן נגדו. אכן, התנאי לתחולתו של "כלל הידיעה" הינו קיומה של ידיעה ברורה או מלאה אודות פסק הדין. (ראו: רע"א 11286/05 אריק זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ( לא פורסם, 8.7.2007)). ידיעה על הליכי הגבייה הננקטים מכוחו של פסק דין אינה עונה לדרישות שנקבעו לצורך החלת "כלל הידיעה".

הנתבע העיד בבית המשפט כי מעולם לא היה לקוח של התובעת. טענת הנתבעת כי לא ברור מדוע פוזרו שקים לאחר שהנתבע עזב את הארץ מחזקת, אם בכלל, את טענתו של הנתבע כי השקים זויפו ופוזרו על ידי אדם אחר ולא על ידו. אדגיש כי בשלב זה די לנתבע להצביע על טענת הגנה אפשרית. הטענה כי השקים זויפו ונמסרו על ידי גורם לא מוסמך היא וודאי טענת הגנה טובה מקום בו הנתבע מכחיש לא רק את משיכת השקים אלא גם את קיומה של כל עסקת יסוד בינו או בין חברתו לבין התובעת. אמת, הנתבע יכול היה לא להסתפק בתצהיר ממנו עולה טענת זיוף אלא להביא גם חוות דעת ואולם בשלב זה של הדיון אין הנתבע נדרש לפרוש בפני בית המשפט את מלוא מסכת הראיות שבכוונתו להביא בעת המשפט. לעניין אי הגשת כתב הגנה ברור הוא כי העובדה שכתב התביעה הומצא לבעל מניות אחר בחברה אין משמעותה בהכרח כי הנתבע ידע על התביעה, מה עוד שלדברי הנתבע באותה עת הוא ומשפחתו שהו בארה"ב שלא על מנת לשוב לישראל. די בכל אלה על מנת ליתן הסבר מניח את הדעת, לכל הפחות, לאי הגשת כתב הגנה במועד.

הנתבע העיד עוד כי עזב את הארץ בשנת 95' וחזר רק בשנת 2011. לדבריו, נסע לארה"ב עם משפחתו תוך שימוש בדרכון ישראלי ורק בארה"ב קיבל את הדרכון האמריקאי. סבורני כי אין די בהעלאת השערות מצידה של ב"כ התובעת בדבר שימוש בשני דרכוניו של הנתבע מבלי להביא ראיות לביסוס הטענה ובפרט מקום בו הטענה אינה נתמכת בגרסתו של הנתבע בעדותו בבית המשפט.

לא ניתן להוציא מכלל אפשרות כי הנתבע שעזב את הארץ עם משפחתו לפני שנים רבות הותיר אחריו כספים בהיקף זה או אחר. אינני סבור כי יש בעיקול כספים אלה במסגרת תיק ההוצאה לפועל – עיקול שנעשה לכאורה ללא ידיעת הנתבע – כדי להעיד על ידיעת הנתבע אודות ההליכים נגדו.

סוף דבר: לאור כל האמור אני סבור כי יש לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק ולחילופין, נוכח טענות ההגנה, מתוקף שיקול דעת בית המשפט. אין צו להוצאות. כתב הגנה יוגש תוך 45 יום מתום פגרת הקיץ.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.