העלאת טענת התיישנות כנגד זכות קיזוז הנעשה במסגרת גביית ארנונה מנהלית

1.         חייב, הנתבע על ידי רשות מקומית בהליכים של גבייה מינהלית לתשלום חוב ארנונה, והוכח כי אותה רשות גבתה ממנו בעבר תשלומי יתר, והוא תובע השבת תשלומי היתר או קיזוזם כנגד חובו, האם זכותו זו להשבה ו/או קיזוז כפופה לדיני ההתיישנות?

            זוהי השאלה המרכזית העומדת להכרעה בפסק דין זה.

2.         החלק העובדתי בתובענה זו, כמעט ואינו שנוי במחלוקת, בעיקר לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית לויתור הדדי על חקירת המצהירים מטעמם, ולהלן תמצית השתלשלות הדברים הרלבנטיים:

א.         המבקש בעלים של בית במושב בצרה, המצוי בשטח השיפוט של המשיבה. מתוקף כך, שילם המבקש, מאז שנת 1980 ואילך, ארנונה למשיבה, תחילה באמצעות אגודת המושב ואחר כך ישירות למשיבה.

            שטח הבית הוא כ-274 מ"ר, מתוכו שטח של 81 מ"ר המוגדר כמרתף (או מקלט).

            במשך כל השנים, עד שנת 2004, חויב הבית בתשלומי ארנונה על כל שטח הבית בתעריף אחיד, ללא כל אבחנה.

ב.         בשנת 2004 נודע למבקש "באקראי", כטענתו, כי קיים תעריף מופחת לחיוב ארנונה בגין המרתף.

            המבקש פנה למשיבה, הגיש השגה על החיוב בארנונה בגין אותה שנה ודרישה להשבת תשלומי היתר בגין שבע השנים הקודמות.

המשיבה קיבלה את ההשגה בגין אותה שנה, אך דחתה את דרישת ההשבה.

ג.          המבקש הגיש ערר לועדת הערר, והפעם דרש השבת תשלומי היתר בגין כל תקופת חיובי הארנונה, גם עבור השנים שלפני שבע השנים האחרונות.

            המשיבה טענה, כי ועדת הערר איננה מוסמכת לדון בתביעות השבה, וזו קיבלה את עמדת המשיבה, והפנתה את המבקש לברר תביעתו זו בבית המשפט.

            יחד עם זאת המליצה ועדת הערר למשיבה "בהיותה נאמן הציבור, לבחון את טענות העורר בפתיחות ובהגינות ולנסות להגיע להבנה ביחס לטענותיו במניין תקופת ההתיישנות" (החלטה מיום 7.8.05, נספח ט' לתובענה).

ד.         לאחר משא ומתן ממושך שנמשך כשנתיים, הסכימה המשיבה לקזז מחובו של המבקש כלפיה את סכום תשלומי היתר ששולמו בגין שבע השנים האחרונות בלבד (1997 - 2004), אך סירבה לקזז/להשיב תשלומי יתר ששולמו בשנים שלפני כן.

ה.         יצוין, כי עוד בטרם מתן החלטת ועדת הערר הודיע המבקש למשיבה, במכתב מיום 8.3.05 (נספח ה'), כי הוא מקזז מחובו אליה סכום השווה לכל תשלומי היתר ששולמו לה במשך כל התקופה הנדונה.

3.         גם הסכום שבמחלוקת, כלומר: הסכום הנתבע להשבה/קיזוז, אינו שנוי במחלוקת.

החישוב מבוסס על סכום הזיכוי, שנעשה בעקבות ההשגה לשנת 2004, המשקף את ההפרש שבין החיוב שביתר לבין החיוב המתוקן: סך של 111.2 ש"ח לחודש.

בהתאם לכך, עמדה הודעת הקיזוז שהוציא המבקש למשיבה על סך 30,691 ש"ח, סכום המשקף את תשלומי היתר בגין 23 שנים, משנת 1980 עד שנת 2003

(111.2X276).

לאחר הקיזוז שעשתה המשיבה בגין השנים 2003-1997 בסך של 9,069 ש"ח, עמד חובו של החייב למשיבה על סך של 13,128 ש"ח, ואילו יתרת תביעת ההשבה/קיזוז עמדה על סך של 13,970 ש"ח.