השופט א' א' לוי:
ביום 19.07.04 נרצח רשם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט עדי אזר ז"ל, במכוניתו, על-ידי מתנקש שירה לעברו. כיממה לאחר הרצח נמצא ברכבו של השופט פתק ובו קריאה לשחרורו של יצחק זוזיאשווילי, אשר נשא אותה עת במאסר עולם בגין רצח אחר שביצע. בסיומם של הליכים שהתקיימו בבית-המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא צ' סגל והשופטים י' נועם ור' כרמל), הורשעו המערערים - זוזיאשווילי ורפי נחמני - ברצח השופט ובעבירות נלוות. בעקבות הרשעתם נדונו המערערים למאסר עולם, ועל כל אחד מהם הושתו תקופות מאסר גם בגין העבירות הנוספות. הערעור שבפנינו מופנה נגד ההרשעה, ולחלופין, נגד גזר-הדין.
כתב-האישום ותשובת המערערים
1. בכתב-אישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי נטען, כי ראשיתה של הפרשה בקשריהם הטובים של המערערים בין כותלי הכלא. במסגרת קשר זה סייע זוזיאשווילי, באמצעות מקורביו ובא-כוחו, להסדיר את יציאתו של נחמני לחופשה ממאסר העולם בו נשא בגין רצח, ממנה לא שב. זמן מה לאחר מכן הוא חבר למקורב של זוזיאשווילי, אבינעם חג'בי - אשר לימים הפך לעד המדינה - וזה שימש כנהגו במסגרת מה שהגדיר נחמני כסיורים לגביית חובות. אולם, על-פי כתב-האישום, נועדו הסיורים, לפי הוראתו של זוזיאשווילי, לאסוף מידע אודות אנשים שונים ובעיקר שופטים, מתוך כוונה לרצוח אחד מהם. מטרת הרצח הייתה ליצור עבור זוזיאשווילי "קלף מיקוח", בו יוכל לעשות שימוש במסגרת מאמציו להשתחרר ממאסר. לאחר תקופה בה חג'בי ונחמני ערכו מעקבים, כשזוזיאשווילי מכוון ומממן את פעילותם, נבחר היעד - רשם בית-המשפט המחוזי - השופט עדי אזר ז"ל. כמתואר בכתב-האישום, במועד שנבחר לביצוע המזימה הסיע חג'בי את נחמני אל מקום סמוך לביתו של השופט, שם ארב לו נחמני וירה בו את היריות הקטלניות. קודם שנמלט מהזירה, השליך נחמני לרכבו של השופט פתק ובו קריאה לשחרורו של זוזיאשווילי ממאסר. מייד לאחר מכן נסעו נחמני וחג'בי לחוף הים במכמורת, שם שרף נחמני את בגדיו והטמין בחול את האקדח באמצעותו בוצע הרצח.
עוד נטען, כי כשבוע לאחר מכן פנו באי-כוחו של זוזיאשווילי אל היועץ המשפטי לממשלה, ומסרו כי מרשם מוכן לסייע במציאת האקדח ששימש לרצח, ולשפוך אור על זהות מבצעיו, ובלבד שייערך לו משפט חוזר שבסופו ישוחרר מהכלא. כעבור חודש, ומשלא נענתה דרישתו של זוזיאשווילי, שבו באי-כוחו ופנו לפרקליט המדינה ובאמתחתם הודעה בהולה לפיה יש להיעתר לדרישות בתוך 48 שעות, ולא - צפויה "סכנה שמשמעותה פגיעה בנפש" (עמוד 4 לכתב-האישום).
2. כתב-האישום כלל אישום נוסף אשר יוחס לנחמני בלבד. נטען, כי בעת מעצרו נמצאו ברשותו אקדח (שאינו כלי הרצח), משתיק קול ומסמכים מזויפים, ולפיכך יוחסו לו עבירות של החזקת ונשיאת נשק, זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, התחזות לאחר ושיבוש מהלכי משפט.
3. בפתח המשפט הגיעו הצדדים להסכמה בדבר גדרי המחלוקת העובדתית בה נדרשה הכרעתו של בית-המשפט. לא הייתה מחלוקת באשר להיכרותם של המערערים אחד את השני, וקשר מסוים בינם לבין חג'בי - לרבות מגוריו של נחמני במשך תקופה מסוימת בביתו. עוד אישרו המערערים כי לזוזיאשווילי הייתה מעורבות בניסיון כושל להסדרת יציאתו של נחמני לחופשה, וכי חג'בי פעל בשליחותו של זוזיאשווילי, אך זאת רק לצורך גביית חובות. זוזיאשווילי טען כי היה מודע לפעילותה של קבוצה שעסקה באיסוף מידע על אנשי משפט בכירים, ומכאן הצעתו למסור פרטים אודות אותה פרשה. הוא אישר עוד כי סייע במימון פעילותה של אותה קבוצה, ואף רתם את חג'בי למשימות במסגרתה. אולם, הוא הכחיש כי ידע על כוונה לרצוח את השופט, לא כל שכן שהגה את המזימה. באי-כוחו של נחמני אישרו בשמו כי פעל יחד עם חג'בי לאיסוף מידע אודות אנשים מסוימים, שאינם שופטים (עמוד 265 לפרוטוקול). לעניין האקדח שנמצא, הסכימו הצדדים כי מדובר באקדח ששימש לרצח השופט, ושנחמני ואדם נוסף בשם משה ארג'ואן העבירו אותו ממקום מחבואו בחוף מכמורת לחולות פלמחים. בהקשר זה יצוין כבר עתה כי משה ארג'ואן הודה, במסגרת הסכם טיעון, בעבירה של סיוע לנשיאת נשק, ושימש כעד תביעה במשפט. אף שהכחישו כאמור את מעורבותם ברצח השופט, גרסתם של המערערים לאירועים לא נשמעה בפני בית-המשפט במלואה. זאת, נוכח החלטתו של זוזיאשווילי שלא להעיד להגנתו, בעוד שנחמני שהעיד להגנתו, סירב לשתף פעולה במהלך חקירתו הנגדית.
הכרעת-הדין
4. נוכח היקף חומר הראיות שהוצג בבית-המשפט המחוזי, התמונה שעמדה בפניו תובא רק בעיקריה, ואלה הם: גרסתו של חג'בי, ממצאי מחקרי התקשורת ועדים מרכזיים נוספים אשר נקשרו בפרשה.
גרסתו של עד המדינה והמשקל שיוחס לעדותו
5. בעקבות חקירת המשטרה שהתבססה על אמצעים טכנולוגיים ומעקבים, עלה בידי החוקרים לקשור מספר דמויות לפרשה, שהמרכזית בהם, לבד מהמערערים, היא אבינעם חג'בי. לאחר שנעצר ונחקר - ומסר מספר גרסאות שהתבררו כשקריות - הסכים חג'בי לשמש עד מדינה, ואף הוביל את חוקריו לזירות התרחשות שונות להן נודעה חשיבות. חג'בי מסר כי חבר לנחמני ושימש כנהגו, וזאת לפי בקשתו של זוזיאשווילי אותו הכיר מתקופת מאסר בו נשאו במשותף. במסגרת זו שהו חג'בי ונחמני זמן רב יחדיו, לרבות תקופה בה התגורר נחמני בביתו של חג'בי. השניים נהגו גם להעביר זה עבור זה כספים ממקורות שונים ולהחליף ביניהם מכשירי טלפון וכרטיסי sim. במהלך שהותם יחד נהגו השניים לעקוב אחרי אנשים שונים, שבדיעבד גילה חג'בי כי היו שופטים. כל העת עמד זוזיאשווילי עמם בקשר, ואף סייע להם באמצעות מקורביו ובאי-כוחו, כאשר נתקלו בקשיים שונים.
עוד פירט חג'בי את שפת הצופן בה נהג לתקשר עם נחמני, ותרגם את משמעותן האמיתית של מילות קוד בהן השתמשו ותועדו בתמלילי השיחות שהוצגו כראייה בבית-המשפט. נוכח המידע שמסר והפירוט אודות מכשירי ומספרי הטלפון שהיו בידי הגורמים השונים, סייע חג'בי להבהיר גם את התמונה שעלתה ממחקרי התקשורת המורכבים שנערכו במהלך החקירה.
6. לפי גרסתו של חג'בי בחודש מאי 2004 נודע לו מנחמני כי עליהם לפגוע באדם בכיר במערכת אכיפת החוק "ולאחר מכן יתנהל מו"מ על האקדח שבו נפגע הבן אדם או נפצע, לגבי התנאים של ג'ינג'י [כינויו של זוזיאשווילי] בבית הסוהר, או שחרורו מבית הסוהר" (עמוד 41 לפרוטוקול). חג'בי פירט כי הקשר הישיר בינו לבין זוזיאשווילי היה מוגבל, אולם תיאר שיחה אחת בה האיץ בו זוזיאשווילי, בשפת הצופן, להוציא לפועל את תוכנית הפגיעה. חג'בי סיפר גם אודות קשריו עם עורכי-דין שפעלו בשליחות זוזיאשווילי, אשר היו אמורים להעביר לו כספים מטעמו ואף עשו כן במספר מקרים.
חג'בי תיאר עוד כיצד יממה אחת עובר למועד הרצח, הגיע עם נחמני לביתו של השופט, אך הם לא מימשו את תוכניתם הואיל והשופט כבר שהה בביתו. לפיכך, השניים שבו למקום ביום המחרת, וחג'בי צירף לנסיעה זו את בנו הצעיר - זאת, לטענתו, מתוך ניסיון להניא את נחמני מתוכניתו. אולם, הנסיון לא צלח, שכן נחמני ירד מהרכב בסמוך לביתו של השופט ונטל עמו תיק ממנו הוציא "פיסת בד בצבע תכלת" (עמוד 50 לפרוטוקול). חג'בי ציין כי בשובו לרכב התנהג נחמני שלא כהרגלו, ו"מתוך התגובה שלו הבנתי שקרה משהו" (עמוד 48 לפרוטוקול). לאחר מכן נסעו השניים לחוף מכמורת, שם הבעיר נחמני את בגדיו והטמין את האקדח בחול.
7. ההגנה טענה כי חג'בי תיאר את התרחשויות בעקבות מידע שנמסר לו מפי חוקריו, וזאת מתוך כוונה לרצותם ולספק גרסה שתעלה בקנה אחד עם שאר הראיות. בייחוד התמקדה ההגנה בהסבר שסיפק חג'בי לנתון שנכלל במחקרי התקשורת - לפיו בסמוך לרצח נרשמה שיחת טלפון בין שני מספרים אשר, לפי טענת חג'בי, שימשו בשגרה את נחמני. חג'בי הסביר את פשרה של שיחה זו, בה לכאורה דיבר נחמני עם עצמו, וטען כי בסמוך לרצח העביר נחמני מכשיר טלפון לידיו. לעומת זאת, ראתה ההגנה בהסברו דוגמא לכך שביקש לספק תשובה - תמוהה ככל שתהיה - לכל קושי בחומר הראיות שהציגו בפניו החוקרים.
8. בית-המשפט המחוזי התייחס לקשיים ותמיהות, כהגדרתו, שהתגלו בעדותו של חג'בי. כך לדוגמא בעניין מספר גרסאות שמסר אודות המועד בו נודעה לו מטרתה האמיתית של פעילותו. בית-המשפט קבע שאין באי בהירות זו כדי לגרוע ממהימנות גרסתו במלואה. נקבע, כי חג'בי לא ידע מראש את תכלית פעילותו, והמטרה האמיתית נודעה לו רק בשלבים מאוחרים של פעילותו עם נחמני. בית-המשפט לא מצא ממש אף בטענות ההגנה על ההתפתחויות בגרסאות השונות שמסר חג'בי לחוקריו, אשר לגישת המערערים שיקפו את "שתילת" הגרסה בפיו. זאת, נוכח בחינה מדוקדקת של הליכי חקירתו, והגורמים אשר השפיעו עליו במסירת גרסאותיו השונות. נקבע, כי בתחילה חשש חג'בי לחשוף את מעורבותו בפרשה במלואה, אך משהתקדמה החקירה וננקטו פעולות למולו, החל למסור מידע רב ולבסוף פירט את גרסתו בשלמותה. בית-המשפט התייחס גם לטענות על פגמים נקודתיים בגרסאותיו, אך מצא כי לאלה קיים הסבר הגיוני המעוגן בהשתלשלות חקירתו של חג'בי. גם הטענה כי החוקרים הובילו להעלאת שמו של זוזיאשווילי על-ידי חג'בי נדחתה, ונקבע כי רק לאחר שחג'בי הבין כי חוקריו ממילא מודעים למעורבותו של זוזיאשווילי, גמלה בלבו ההחלטה לחשוף את מלוא הקשר של האחרון לרצח השופט.
בפרט, נדרש בית-המשפט לסוגיית חילופי הטלפונים ביום הרצח, ומצא כי הסברו של חג'בי לעניין זה נמסר מפיו, מרצונו החופשי, ומקורו אינו בשוטרים כפי שטענה ההגנה. בית-המשפט הדגיש את העובדה שחג'בי חשף את גרסתו הסופית לעניין זה במועד השחזור שנערך לו, וזאת עוד קודם למועד החקירה בה נטען שהחוקרים הדיחו אותו באופן ישיר למסור גרסה שמתאימה למידע שהיה בידם. בסוגיות אלה שמע בית-המשפט גם את עדותם של חוקרי המשטרה, וקבע על-פיהן ובהתאם לתיעוד המפורט של כל שלבי חקירתו של חג'בי - אשר למעט מספר דקות הוקלטה במלואה - כי אין חשש להדחתו בחקירה של חג'בי או כי הוא מסר מידע שנודע לו רק מפי חוקריו (ראו עמ' 115, 120 ו-125 להכרעת-הדין).
בכל הנוגע לטענת המערערים כי חג'בי מפליל אותם על לא עוול בכפם, נקבע כי אין מדובר במי שטפלו עליהם לפתע אשמת שווא בגין אירועים מרוחקים מהם, שכן הם אלו שקשרו את עצמם לפרשה - זוזיאשווילי, בכך שפנה מיוזמתו לגורמי האכיפה ואף פירט כי היה קשור למעקבים אחר שופטים, ונחמני, שאישר כי נטל חלק במעקבים אלה. בית-המשפט נדרש גם לתמיהה, כהגדרתו, שמתעוררת נוכח טענתו של חג'בי כי הסתייג מהמעשים ואף ניסה למנוע אותם, אולם לבסוף הוביל את נחמני לזירת הרצח. בית-המשפט קבע כי ההתנהגות שתוארה בהקשר זה אכן אינה רציונאלית ביסודה, אך אין בכך כדי לפגום בגרעין עדותו.
9. בית-המשפט מצא כי עדותו של חג'בי, חרף הקשיים והסתירות שעוררה, משקפת באופן מהימן את ההתרחשויות, וניתן לבסס עליה את הממצאים המרשיעים, זאת בעיקר נוכח התרשמותו מעדותו המפורטת והארוכה, ולאור העובדה שהיא עלתה בקנה אחד עם שלל נתונים נוספים שעמדו בפניו (ראו עמוד 107 להכרעת-הדין ואילך). כך לדוגמא, ציין בית-המשפט כי מתמלילי שיחות שניהלו חג'בי ונחמני לאחר הרצח, להן בוצעו האזנות סתר כדין, עולות התבטאויות מפלילות המתיישבות עם עדותו של חג'בי. באופן דומה נקבע כי לעדותו של חג'בי בדבר שריפת הבגדים והטמנת הנשק בחוף מכמורת נמצאו אישושים בממצאים פיזיים בחוף, וכי תיאוריו של חג'בי אודות איסוף מידע על שופטים אומתו כאשר ידע להוביל את חוקריו למקומות בהם אכן מתגוררים שופטים. בסיכומם של הדברים, נקבע כי מעדותו של חג'בי עלתה תמונה מהימנה על פרשת רציחתו של השופט, ומעורבות המערערים במסגרתה. אולם, בית המשפט ציין כי נוכח פגמים ותהיות שהתעוררו בגרסתו של חג'בי - עד המדינה שעדותו טעונה ממילא סיוע - יש לדרוש ראיית סיוע בעל משקל מיוחד (עמוד 132 להכרעת הדין).