השופטת ע' ארבל:
ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' כהן) מיום 1.4.12 בת"פ 211/08.
רקע עובדתי
1. המערער, רווק בן 33, הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירת סחיטת באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על-פי עובדות כתב האישום, ביום 22.2.07 בשעת הצהריים נכנס המערער לקופת חולים "כללית" ביישוב אבו גוש, בה עובד ד"ר מאזן אבו ליבדה (להלן: המתלונן), וצעק כי הוא מחפש את המתלונן. לאחר שהמתלונן יצא מחדר האחות, המערער הכניס אותו לחדרו ונעל את הדלת מבפנים. המערער דרש מהמתלונן לתת לו 200 ש"ח ואישור מחלה לחודש ינואר 2007. תחילה סירב המתלונן לדרישות המערער, אך לאחר שהלה הכניס את ידו לכיס בתנועה מאיימת והצהיר שלא יעזוב את החדר בלי לקבל את מבוקשו, המתלונן מסר למערער 100 ש"ח, בתקווה שהמערער יתרצה ויניח לו. לאחר שהמתלונן יצא מחדרו והלך לכיוון רכבו, המערער יצא אחריו, נכנס לתוך רכבו של המתלונן, התיישב במושב הנהג והמשיך לדרוש 100 ש"ח נוספים ואישור מחלה. המתלונן מסר למערער 100 ש"ח נוספים. או אז הסכים המערער לעוזבו, אך אמר כי יגיע ביום ראשון לקחת את אישור המחלה, ואיים כי "אם לא יהיה אישור מחלה אז אתה יודע מה יהיה...".
2. ביום 1.4.12 ניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' כהן), אשר השית על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל למשך שנתיים, עונש מאסר על תנאי למשך 12 חודשים שלא יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו עבירת סחיטה באיומים.
בגזר הדין הדגיש בית המשפט המחוזי את חומרת התופעה של סחיטה באיומים ואת הקושי בחשיפתה לאור החשש מצד קרבנות העבירה להיחשף. בהקשר זה עמד בית המשפט על האינדיקציות לכך שלא מדובר במעשה בודד אלא שהמתלונן שימש קורבן לסדרת עבירות של סחיטה, בין היתר מצד המערער. כמו כן, שקל בית המשפט לחומרה את העובדה שהמתלונן נפל קורבן לעבירה בעת מילוי תפקידו כרופא המעניק שירות חיוני לציבור הרחב. בנוסף, התחשב בית המשפט בעברו הפלילי המכביד של המערער בתחום של עבירות אלימות, רכוש, הטרדת עד, סמים ועוד. מנגד, בית המשפט לא נתן משקל של ממש לתסקיר שירות המבחן שהמליץ על כך שהעונש שיוטל על המערער ירוצה בעבודת שירות ויהיה קצר ככל הניתן. זאת, מכיוון שהנימוק העיקרי עליו הושתתה המלצת שירות המבחן, היעדר עבר פלילי למערער, התברר כשגוי. כמו כן, בית המשפט לא ראה לנכון לתת משקל לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, מאחר שהדיון בתיק התארך שלא לצורך באשמת המערער עצמו.
טענות הצדדים
4. בערעור טוען בא-כוח המערער כי שגה בית המשפט המחוזי עת דחה את המלצות שירות המבחן להטיל על המערער עונש שירוצה בעבודות שירות. לטענת בא-כוח המערער, העונש שהוטל על המערער חורג מעקרון המידתיות, כפי שעולה, לטענתו, מסקירת העונשים שהוטלו בגין עבירת סחיטה באיומים במקרים חמורים יותר מזה של המערער. בהקשר זה מודגש כי מדובר במקרה בודד של סחיטת סכום כסף זעום בלא שהמערער נקט באמצעים אלימים. עוד טוען בא-כוח המערער כי יש להתחשב במצבו הנפשי הקשה של המערער, אשר סובל מהפרעה פוסט-טראומטית בעקבות תאונת דרכים שעבר ובעקבות היחשפות לאירועי אלימות קשים, והוא אף מטופל במרפאה לבריאות הנפש. בהקשר זה מפנה בא-כוח המבקש לתסקיר שירות המבחן הקובע כי המערער לוקה בעיוותי חשיבה שגרמו לו לנתח באופן שגוי את מערכת היחסים בינו לבין המתלונן ולראות באחרון משום נדבן שניתן לבקש ממנו כסף. בנוסף, נטען כי היה על בית המשפט לתת משקל של ממש - ברוח הפסיקה - לסולחה שנערכה בין משפחת המערער למשפחת הקורבן. לבסוף, טוען בא-כוח המערער כי מדובר באכיפה סלקטיבית נגד המערער, שכן לגורמי החקירה ידועים שמות של אנשים שלכאורה סחטו את המערער בעבר בהזדמנויות אחרות. באשר להימשכות המשפט, טוען בא-כוח המערער כי למצער בחלק מהמקרים העיכובים נוצרו בשל נסיבות שלא היו בשליטת המערער.
5. מנגד ביקשה באת-כוח המשיבה לדחות את הערעור בטענה כי אמנם העונש שהושת על המערער מצוי ברף הגבוה של הענישה בעבירות דומות, אולם הדבר נובע ממהות העניין. לטענתה, מדובר בסחיטה של רופא על רקע פעילותו המקצועית, ולראייה המערער דרש מהמתלונן לא רק סכום כסף אלא גם אישור מחלה. באשר לטענות הסולחה אותן העלה בא-כוח המערער, סבורה באת-כוח המשיבה כי אין לקבלן לאור העובדה שהמתלונן חושש מהמערער. טענה אחרונה זו סומכת באת-כוח המשיבה על העובדה כי עדות המתלונן התקבלה בבית המשפט מכוח סעיף 10א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, המאפשר לקבל כעדות הודעת עד מחוץ לכותלי בית המשפט. עוד עומדת באת-כוח המשיבה על עברו הפלילי המכביד של המערער ועל העובדה כי לאחר ביצוע העבירה מושא הדיון, שב המערער וביצע 5 עבירות נוספות. נטען כי מכך עולה מסוכנותו של המערער הנובעת מחשש להישנות העבירות, כפי שנקבע בתסקיר שירות המבחן. באת-כוח המשיבה שללה את טענות המערער לאכיפה סלקטיבית בטענה כי שני מקרים נוספים של סחיטת הרופא על-ידי אנשים אחרים נחקרו, אך לא נמצא בהן די ראיות להעמיד את החשודים לדין.
6. בדיון לפנינו הוסיפה דברה גם קצינת המבחן גב' וייס שתיארה את המערער כאדם חלש, נטול דפוסי פעולה של עבריין. לסברתה, העבירות אינן ברף החומרה הגבוה. יחד עם זאת, נטען כי כמות העבירות והישנותן מעידות על אי הפנמה והיעדר יכולת להיעזר בגורמים הטיפוליים. נוכח האמור, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה כלשהי.
7. למחרת הדיון בערעור פנה בא-כוח המערער לבית המשפט ב"בקשה דחופה להוסיף טענה", שם נטען כי בתיק הנדון אין לתת משקל לעברו הפלילי של המערער, וזאת בהשראת תיקון 113 לחוק העונשין העוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. בתגובתה לבקשה טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה מהטעם שניתן למערער יומו בבית המשפט. מאחר שתיקון 113 לא חל על המקרי שבפנינו אין לנו צורך להידרש לעצם האפשרות להוסיף טענה לאחר סיום הדיון בערעור.
דיון והכרעה
8. לאחר שקילת טיעוני הצדדים ובחינת נימוקי הערעור והחומר שהוגש לפנינו, החלטנו כי דין הערעור להידחות. הלכה פסוקה היא כי אין ערכאת ערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לחומרת העונש שהוטל על הנאשם אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בגזר דינה של הערכאה הדיונית או שישנה סטייה ברורה ממדיניות הענישה המקובלת (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.06); ע"פ 5764/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.12.07); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.09); ע"פ 6415/11 פולוחין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.12. 12)).
9. באשר לעבירה של סחיטה באיומים המיוחסת למערער, בית משפט זה עמד לא אחת על חומרת העבירה, כיעורה, שכיחותה, הסבל הרב של קרבנותיה, הקשוי להוכיחה והצורך להוקיעה. (ע"פ 7659/02 נפתלייב נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 1.4.03); ע"פ 1924/05 אלגילאווי נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 20.12.05); ע"פ 584/06 רחמילוב נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 8.3.07)). ע"פ 1725/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 14.5.07); ע"פ 1106/11 מדינת ישראל נ' ואקנין (לא פורסם, 29.6.11)). יפים לענייננו דבריו השופט א' לוי בע"פ 6774/01 מדינת ישראל נ' אלעלווין (לא פורסם, 1.1.11):
"סחיטה באיומים היא למרבה הדאבה תופעה נפוצה, אך רק לעתים רחוקות אוזר הקורבן אומץ כדי לפנות לרשויות החוק, הואיל והוא חושש שידם של הסחטנים עלולה להשיג אותו במוקדם או במאוחר, מבלי שאנשי החוק יוכלו להושיעו. לפיכך, כשסוף סוף מעז מתלונן לבקש את הגנת החוק, יש לראות בכך הזדמנות לא רק להעניש את העבריין המסוים אשר נמצא כי חטא, אלא גם להעביר מסר לציבור בכלל, ולאלה שחוטאים בעבירות מן הסוג הזה בפרט, כי עבריינים בתחום זה עלולים לשלם על מעשיהם בדרך של שלילת חירותם לתקופה ארוכה. ענישה מסוג זה מטרתה איפוא משולבת, לתת ביטוי למידת הכיעור שבעבירה זו ולשאט הנפש שהיא מעוררת בלב השומע, והיא נועדה גם כדי לעודד את הקורבנות לשבור את קשר-השתיקה, ולהביא את דברם בפני רשויות החוק כדי לשים קץ לסחיטה בה הם נתונים".
10. חומרה מיוחדת נודעת לעבירת הסחיטה באיומים כאשר היא מופנית כלפי עובדי ציבורי העושים מלאכתם נאמנה ומוצאים עצמם נסחטים או מוכים. לא כל שכן כאשר קורבן העבירה הוא רופא, האמון על צרכיו החיוניים של הציבור, אשר נסחט בעת מילוי תפקידו על-ידי אחד ממטופליו. בהקשר זה יש לשים לב כי הסחיטה לא במקרה הופנתה דווקא כלפי רופא, שכן אחת מדרישותיו של המערער מהרופא התייחסה לאישור מחלה.
11. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של המערער. למערער הרשעות קודמות בעבירות אלימות, לרבות עבירות תקיפה, חבלה ואיומים, וכן עבירות רכוש. בעבר הושתו על המערער לא אחת עונשי מאסר בפועל, חלקם ממושכים, אך לא נראה כי המערער הפנים את חומרת מעשיו. אף לאחר העבירה מושא הליך זה, הורשע המערער בחמש עבירות נוספות. נוכח כל האמור, אין בידינו להיעתר לבקשת המערער להקל בעונשו.
אשר על כן, הערעור נדחה.