השופט ע' פוגלמן:
ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטים א' טל, י' אמסטרדם ור' לבהר-שרון) אשר הרשיע את המערער בשתי עבירות של אינוס, האחת לפי סעיף 345(א)(1), והשנייה לפי סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירה של מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) ביחד עם סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין; בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; בשלוש עבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין; ובעבירה של מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות, לפי סעיף 348(ד)(1) לחוק העונשין. בצד זה, זיכה בית המשפט את המערער משתי עבירות נוספות של מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות; וכן מעבירות של ניסיון למעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות; ניסיון לאינוס במרמה; וניסיון לקבל דבר במרמה. בעקבות הכרעת הדין, נגזרו על המערער 7 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. עוד נקבע, כי המערער יפצה כל אחת מן המתלוננות באישומים הראשון והשני בסכום של 25,000 ש"ח.
הרקע העובדתי
המערער הוא שחקן ובדרן מוכר, אשר שימש גם מורה למשחק במסגרות שונות. כתב האישום שעל בסיסו הורשע כולל 6 אישומים המתייחסים למעשים שביצע בתלמידותיו הקטינות, עת שימש להן מורה או בתקופות שלאחריהן.
1. על-פי עובדות האישום הראשון, במהלך שנת 1998, שימש המערער מורה למשחק למתלוננת ק.צ שהיתה אז כבת 16, במסגרת קורס בסוכנות "סטטוס". במהלך הקורס, הציע המערער למתלוננת לשחק בהצגה לצד השחקן נתן נתנזון (להלן: נתנזון). ק.צ נענתה להצעה, וקיימה עם המערער ועם נתנזון חזרות במלון "דן פנורמה" בתל-אביב, שאליהן באה - בהנחיית המערער - כשהיא לבושה בבגדים חושפניים לצורך התפקיד. לאחר ההצגה, החמיא המערער לק.צ בפני חבריה לקורס, ובהמשך פנה אליה, אמר לה שיש לה פוטנציאל גדול, הציע לה לשחק בסרט המבוסס על תסריט שהוא כותב, והיא נענתה. המערער אמר לק.צ. כי התסריט עוסק במשפחה שבה מתפתח קשר של גילוי עריות בין אב לבין בתו הקטינה, לאחר מותה של האם בתאונת דרכים. המערער סיפר לק.צ כי הוא מייעד לה את תפקיד הבת ולו את תפקיד האב, ואמר כי עליהם לעבוד על התסריט בביתו, שם מצוי התסריט וציוד צילום. בד בבד, ביקר המערער בבית הוריה של ק.צ, הציע לאימה שק.צ תלמד אצלו באופן פרטי והזמין את בני המשפחה לצפות בהצגה שבה הופיע. לאחר הדברים האלה, נפגש המערער עם ק.צ בביתו, הציג בפניה את התסריט ושאל אותה אם תוכל להתמודד עם סצנה של קיום יחסי מין, באומרו כי אחריה "כל הסרט יעבור לה בקלות". במפגש הבא בבית המערער, הפעיל האחרון מצלמה שהיתה בסלון ביתו, ולאחר מכן הציע לק.צ להחליף את חולצתה לזו שלו, כדי שתרגיש בנוח, וכן בשל סצנת המין שעליהם לקיים. בתשובה לשאלתה של המתלוננת, אישר המערער כי סצנות המין בסרטים ישראליים אינן אמיתיות, ובתגובה לאמירתה כי אין היא מתכוונת "לפתוח רגליים כדי לקבל את התפקיד", ציין כי היא לא צריכה לעשות זאת.
בפגישה הבאה שהתקיימה בשעות הערב המאוחרות, שאלה ק.צ את המערער מתי תפגוש את שאר השחקנים בסרט, והוא השיב כי מדובר באנשים מפורסמים. אחר-כך, הלך המערער להתקלח, וביקש שק.צ תמתין לו בסלון. כשחזר ורק מגבת לגופו, אמר המערער לק.צ כי עליהם לעבור אל חדר השינה כדי לעבוד על הסצנה, ועודד אותה להרגיש בנוח "כי הכל זה משחק וזו רק סצנה". כשהיו במיטה, הוריד המערער את חולצתה וחזייתה של ק.צ. וכן את מכנסיה, תוך שהוא מוסיף לדבר על התסריט ומדגיש כי אין בכוונתו לשכב איתה. כשהחל המערער לנשק את ק.צ. ולהתחכך עם גופו העירום בגופה, היא אמרה לו כי אינה חשה בנוח, היתה קפואה ולא שיתפה עימו פעולה, אך הוא המשיך במעשיו וחזר על אמרתו שזה רק לצורך הסרט. ק.צ שבה וביקשה מן המערער כי יפסיק, והוא השיב "בסדר" אך המשיך במעשיו, הסיר את תחתוניה, ואמר לה כי אינו מתכוון לשכב איתה. מיד לאחר מכן, החדיר המערער את איבר מינו לאיבר מינה של ק.צ, אשר החלה לבכות, סובב אותה על בטנה ואמר לה כי עליה לשתף עימו פעולה שאחרת לא יוכל לבחון אם היא יכולה לשחק בסצנה. ק.צ חדלה מלדבר, ובעודה שוכבת תחתיו, סובב אותה המערער על גבה, חזר ונישק אותה, וכשהזיזה את ראשה, נישק אותה בצווארה, חיכך את איבר מינו בין שדיה ולאחר מכן שב והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. ק.צ ביקשה מן המערער שלכל הפחות "יגמור בחוץ" משום שאינה נוטלת אמצעי מניעה, ולאחר שבא על סיפוקו, נותרה שוכבת במיטה, בוכה, בלא כוח לזוז. ק.צ ביקשה לשוב לביתה, והוא השיב לה כי היתה מצוינת וש"לא תהיה בעיה עם הסצנה". המערער הסיע את ק.צ לביתה על הקטנוע שלו, ובמהלך הנסיעה, פתח את רוכסן מכנסיו, הניח את ידה על איבר מינו וביקש כי תשפשף אותו. ק.צ ביקשה שיחדל, אך הוא התעלם מבקשותיה. המערער הוריד את ק.צ בשביל הסמוך לביתה ואמר לה כי ידבר איתה למחרת, אך היא התעלמה מדבריו ונותרה שם כשהיא בוכה. למחרת, התקשר המערער לק.צ מספר פעמים. ק.צ ביקשה ממנו כי יפסיק להתקשר, ומאז חדלה מלימודי המשחק בהנחייתו.
2. על-פי עובדות האישום השני, במהלך שנת 2003, שימש המערער מורה למשחק של המתלוננת מ.ש, שהיתה אז כבת 20, במסגרת קורס בסוכנות "סטטוס". בסיום הקורס, פנתה מ.ש אל המערער ושאלה אם תוכל להמשיך להתייעץ איתו בנושאים הקשורים לעתידה המקצועי, והוא נעתר להצעה, ואמר שיש לה פוטנציאל. המערער הציע למ.ש לעבוד איתו בביתו באופן פרטי וללא תשלום, ובהמשך חתמו הצדדים בנוכחות אביה על הסכם שלפיו היא תקבל 60% מרווחיה העתידיים כשחקנית, בעוד המערער יקבל 40%. בשלב מסוים במהלך לימודיה אצל המערער, סיפר לה זה על טלנובלה חדשה שבה הוא אמור לככב, אשר עתידה להיות משודרת בערוץ 2. המערער סיפר למ.ש כי התסריט עוסק במשפחה שבה הבן נפגע בתאונת דרכים ומאושפז בבית חולים במצב "צמח", וחברתו מפתה את אביו במטרה להשתלט על רכוש המשפחה. מ.ש. אמרה למערער כי היא סבורה שתוכל לגלם את תפקיד חברתו של הבן בתסריט, הגם שהוא כולל סצנות סקס. משכך, החל המערער "לאמן" אותה לקראת האודישן לתפקיד, באומרו כי יפגיש אותה עם במאי הטלנובלה רק כשתהיה "מוכנה". המערער צילם את מ.ש במצלמה רגילה ובוידיאו, כשהיא לבושה ב"ביבי דול", וכן בעירום חלקי ובעירום מלא, בטענה שעליו להעביר את הצילומים לבמאי כהוכחה לכך שהיא נועזת. בהמשך, נישק המערער את מ.ש ואמר לה שעליהם להמשיך "לעבוד" על הנשיקות, על מנת שתשתפר וכדי שהם יתרגלו האחד לשני. לאחר מכן, אמר המערער למ.ש כי לדרישת הבמאי, עליהם לקיים חזרות "אמיתיות" על סצנות הסקס שיבוצעו, בשלב זה - כששניהם לבדם. לביסוס טענתו, הציג המערער למ.ש קטעי עיתון שבהם שחקנים המספרים על אודות חזרות "אמיתיות" שביצעו על סצנות סקס, וכן פלט פקס מטעם חברת "טלעד" שבו אישור על כוונה לשדר את הטלנובלה האמורה. לאחר שיחות רבות שבמהלכן ניסה המערער לשכנע את מ.ש לשכב עימו כחזרה לאודישן, ואף ניהל בנוכחותה שיחת טלפון עם מי שטען בפניה שהינו במאי הטלנובלה, שאותו כינה בשם "ניק", הסכימה לבסוף מ.ש לקיים עם המערער יחסי מין, אך סייגה זאת לפעם אחת בלבד, לצורך האודישן.
במהלך חודש אפריל 2004, בשעות הערב, באה מ.ש לבית המערער לצורך חזרות. השניים נכנסו לחדר השינה, התפשטו והתנשקו, והמערער ביקש ממנה שתיזום את יחסי המין ביניהם, שכן בתפקידה המיועד היא אמורה לפתותו. מ.ש מילאה אחר הנחיותיו וקיימה עימו יחסי מין מלאים, שלאחריהם אמר לה המערער כי יודיע לה מה אמר הבמאי. בחלוף ימים מספר, אמר המערער למ.ש כי טרם הגיעה השעה להפגישה עם הבמאי, וכי קודם עליה "להשתפר", ומשכך עליהם להמשיך ולתרגל יחסי מין. לאחר מסכת שכנועים נוספת, נתרצתה מ.ש, והוסיפה לקיים עם המערער יחסי מין במספר הזדמנויות. בהמשך אמר לה המערער כי עליהם לקיים גם יחסי מין אוראליים ואנאליים, ולתמיהותיה השיב כי הדבר יסייע לפתיחות ביניהם ויתרום להצלחת האודישן. לבסוף, נתנה מ.ש את הסכמתה, ובחודשים יוני-יולי 2004 קיימו השניים יחסי מין אוראליים ואנאליים. אסי, שהיה חברה של מ.ש בעת ההיא וסבר כי המערער מרמה ומנצל אותה, דרש ממנה לנתק את הקשר עימו, והיא הודיעה למערער שהיא זקוקה לתקופה של נתק ממנו. המערער אמר לה בתגובה כי לא כדאי לה לצאת עם חבר שמעכב את התפתחותה המקצועית והתרה בה לבל תספר לאיש על הקשר ביניהם, באומרו כי שחקנים אינם חושפים את דבר קיומם של יחסי מין בזמן החזרות, וכי אם תדבר על כך - יכחיש. לאחר שערכה בירורים בבתי ספר למשחק והתברר לה שקיום יחסי מין בזמן חזרות אינו נהוג, החליטה מ.ש לסיים את הקשר עם המערער, וביקשה כי ימסור לה את תצלומיה שברשותו.
3. על-פי עובדות האישום השלישי, במהלך שנת 1996, שמע המערער את ד.מ שהיתה אז כבת 16 וחצי, שרה במסגרת לימודיה בקונסרבטוריון "שטריקר" בחולון. המערער פנה לד.מ והחמיא לה על שירתה, וכשזו סיפרה לו על רצונה להתקבל ללהקה צבאית, הציע לסייע לה בכך, ללא תמורה. ד.מ נענתה, וכעבור שבוע נפגשה עם המערער בקונסרבטוריון למשך חצי שעה, שלאחריה קבעו השניים פגישה נוספת באותו מקום. כשנפגשו, אמר המערער לד.מ כי בידיו מפתח למתנ"ס ברמת-גן שבו יוכלו לעבוד באין מפריע עד שעה מאוחרת. המערער הסיע את ד.מ בקטנועו למתנ"ס ובהגיעם למקום, עלתה ד.מ על הבמה והחלה לבצע חזרות, כשהמערער מדריך אותה. לפתע, התלונן המערער על כאבים וביקש מד.מ כי תעסה את גבו. ד.מ, שהרגישה מחויבת למערער בעקבות התנדבותו לסייע לה, נענתה לבקשתו. עוד היא מעסה את גבו, אמר המערער לד.מ שהיא יכולה לשבת עליו, אך היא התעלמה מדבריו אלה. בתום העיסוי, אמר לה המערער כי עתה יעסה הוא אותה, והתעקש על כך, על אף שאמרה לו כי אינה זקוקה לעיסוי. לבסוף, ניאותה ד.מ לאפשר למערער לעסות את גבה כשהיא לבושה ושוכבת על בטנה. אלא שאז, הכניס המערער את ידו מתחת לתחתוניה, נגע בישבנה וכן הכניס את ידו מתחת לחולצתה והחל לגעת בה בגופה. בתגובה לכך, קמה ד.מ ונעמדה, אמרה לו שזה לא בסדר, והחלה לבכות. נוכח השעה המאוחרת, הסביבה הלא מוכרת ומזג האוויר הגשום, ביקשה ד.מ מן המערער כי יסיעה לביתה שבחולון, ובהגיעם אל העיר, ביקשה לרדת מן הקטנוע, ונסעה במונית לביתה. למחרת, התקשר המערער אל ד.מ, התנצל בפניה, וביקש כי לא תספר זאת. הוא אף שב והציע לסייע בידה להתקבל ללהקה צבאית בתנאים שתקבע, אצלה או בדירה שברשותו בתל אביב, אך היא סירבה.
4. על-פי עובדות האישום הרביעי, במהלך השנים 2004-2003, שימש המערער מורה למשחק של המתלוננת ש.ש, בעת שהיתה כבת 16.5, במסגרת קורס שהתקיים בסוכנות "רייטינג" בתל אביב. לקראת סיום הלימודים, פנתה ש.ש אל המערער וביקשה להתייעץ עימו כיצד להתכונן לאודישן לטלנובלה. השניים נפגשו, ובמהלך הפגישה, אמר המערער לש.ש שהוא מבקש לקדמה, הציע להיות הסוכן האישי שלה, ואף דן עימה בתנאי הסכם הייצוג. במהלך חודש פברואר 2004, החלו השניים לקיים חזרות בבית המערער שבמושב בית נחמיה. במהלך עבודתם, סיפר המערער לש.ש על תסריט שהוא כותב לטלנובלה באחד מערוצי הטלוויזיה הגדולים. הוא ציין שאפשר שתתאים לאחד התפקידים הראשיים, אך הוסיף כי אינו בטוח שתעמוד בדרישות התפקיד, הכולל סצנת מין שבה יופיעו השחקנים בעירום. המערער סיפר לש.ש כי התסריט עוסק באלמן עשיר - שאותו מתכוון לשחק הוא עצמו - שבנו שרוי בתרדמת בעקבות תאונת דרכים, וחברתו של הבן, המבקשת להשתלט על רכוש המשפחה, מפתה את האב ושוכבת איתו. ש.ש אמרה למערער כי הגם שהיא מעוניינת בתפקיד הבת, היא חוששת כי סצנה כזו תפגע בשמה הטוב ותביך את משפחתה, והמערער השיב שהבמאים הגדולים מעדיפים שחקניות המפגינות פתיחות, ובעתיד איש לא יזכור לה את זה. המערער ביקש מש.ש שתחשוב על הדברים, ומייד לאחר מכן התקרב אליה, קירב אותה אליו כשהוא אוחז בגבה, ואמר לה "תני לי נשיקה, אני רוצה לראות איך את מנשקת". ש.ש אמרה כי הדבר אינו נעים לה וכי יש לה חבר, והמערער לעג לה באומרו "זאת בדיוק הבעיה, איך שאתן מגיעות לסיטואציה אתן משתפנות". המערער חזר והעלה את נושא הטלנובלה פעם אחר פעם בפגישותיהם הבאות, ואף אפשר לה לדבר בטלפון עם מי שלטענתו הוא במאי הטלנובלה, שכונה ניק, באומרו כי הבמאי יצפה בשניהם מבצעים את סצנת הסקס, ולפיכך מוטב שיעשו חזרות כשהם לבדם בביתו. הוא הציע שהוריה והחבר שלה יבואו לצפות באודישן, אך ציין כי אפשר שהדבר יביך אותה ויפריע למהלכו של המבחן. בתשובה לשאלתה, אמר המערער לש.ש. כי היא לא תוכל לגלם תפקיד אחר בטלנובלה, וכי עליה להחליט מייד שכן הוא אינו רוצה שהיא "תעשה לו בושות". בצד זה, החמיא לה המערער על חזה, ישבנה ומבנה גופה. במועד מאוחר יותר, סיפרה ש.ש למערער כי נפרדה מבן זוגה, והמערער הגיב בשמחה ואמר שעתה "תוכל להתחיל לעבוד כמו שצריך" וכי עליהם לקיים יחסי מין כדי שיהיו משוחררים האחד אם רעהו, וכדי שיוכל ללמד אותה "להיות טובה במיטה", דבר שיקל עליה לעבור את האודישן. המערער הדגיש כי "לא חסרים לו יחסי מין", נתן לה דוגמא מסרט שבו קיים יחסי מין עם השחקנית ששיחקה לצדו וביקש שלא תספר על השיחה ביניהם שכן "אחרים לא יבינו אותה". בעקבות כך, החליטה ש.ש לנתק את הקשר עם המערער.
5. על-פי עובדות האישום החמישי, במהלך שנת 1999, שימש המערער מורה למשחק של המתלוננת ה.ח, שהיתה כבת 17, במסגרת קורס שהתקיים בסוכנות "אפריל מילניום". במהלך הקורס, הרבה המערער להחמיא לה.ח על כישורי המשחק שלה והציע להסיעה על קטנועו לביתה בתום השיעורים. ה.ח נענתה להצעה, ובמהלך הנסיעות, נהג המערער לגעת במותניה ובירכיה, תוך שהוא מעיר הערות לגבי גופה. הגם שלא רצתה במגע עם המערער ולא שיתפה עימו פעולה, לא הביעה ה.ח התנגדות למעשים, בתקווה שלא יבצע מעשים חמורים מהם. בתום הקורס, הציע המערער לה.ח להשתתף בסדרת טלוויזיה שעליה טען שעבד, באומרו כי היא מתאימה לתפקיד הראשי כמזכירתו של עורך דין שעימו יש לה רומן, אשר יגולם על-ידו. ה.ח נענתה להצעה, ובאה לביתו של המערער כדי לעבוד על התסריט. במהלך שהותם בבית, העניק המערער לה.ח קלטת שירים שלו, ולאחר מכן ביקש כי תקרא את התסריט ואמר לה שלפי דרישת ההפקה, עליהם לצלם קטע של מספר דקות שבו הם "מתמזמזים במיטה". ה.ח השיבה כי אין בכוונתה לעשות כן, וניסתה להתחמק בתירוצים שונים, אך המערער הדפם בזה אחר זה. ה.ח עמדה בסירובה וניתקה עם המערער את הקשר. המערער ניסה ליצור עימה קשר מספר פעמים בהמשך, אך היא דחתה את פניותיו, עד שחדל.
6. על-פי עובדות האישום השישי, במהלך שנת 2004, שימש המערער מורה למשחק של המתלוננת א.ש, שהיתה אז כבת 15.5, במסגרת קורס בסוכנות "סטטוס". בעידוד המערער, פנתה אליו א.ש לקראת תום הקורס כדי לדון עימו באפשרות שתלמד אצלו באופן פרטי, והשניים קבעו פגישה, שבה נכחו גם הוריה, שהתרשמו מן המערער באופן חיובי. א.ש ביקשה לקיים את השיעורים בבית הוריה, אך המערער אמר כי על השיעורים להתקיים בביתו שכן הוריה עלולים שלא להבין חזרות שיכללו קרבה פיסית. בתום השיעור האחרון בקורס, הסיע המערער את א.ש לביתו על קטנועו, וכשהגיעו אל הבית, שאל אותה אם יש לה חבר ואם היא בתולה. למשמע תשובותיה, אמר לה המערער - שידע כי טרם מלאו לה 16 - כי חבר יפריע לה להתקדם בעולם המשחק, והוסיף כי עליה להתנהג באופן בוגר, בציינו כי היא יפה וסקסית. לקראת פגישתם השנייה, הורה המערער לא.ש להביא עימה בגדים יפים לצורך צילומים שיוצגו בפני מפיקים שונים. כשהגיעו אל הבית, הלך המערער להתקלח, וכששב - ביקש מא.ש כי תיכנס אל חדר השינה שלו. תוך שהוא שוכב על המיטה, עמד המערער על כך שא.ש תחליף בגדים בנוכחותו, שכן "זמן שווה כסף". א.ש נאלצה, אפוא, להישאר בחזייה ותחתונים בעוד המערער צופה בה, והיא החליפה את בגדיה מספר פעמים על-פי דרישותיו. בתום הפגישה, שבמהלכה הציג המערער בפני א.ש מונולוג של צעירה השואפת להיות דוגמנית ומפתה את הבמאי הבוחן אותה, הורה לה המערער להביא עימה לפגישתם הבאה בגדים חושפניים. לאחר מכן, הסיע אותה לביתה, ובטרם יצאה מן הרכב, אמר לה שמגיעה לו נשיקה ממנה, והיא נשקה לו על לחיו. נוכח הלחץ שהפעיל עליה, ומשרצתה לסיים את הפגישה, ניאותה א.ש לנשק את המערער על שפתיו, והוא פתח את פיו לעומתה כדי "להעמיק" את הנשיקה. בתגובה, התרחקה א.ש ממנו ויצאה מהרכב. נוכח תחושותיה הקשות, נותרה א.ש מחוץ לביתה עוד 10 דקות, כשהיא בוכה. בשבועות הבאים, התחמקה א.ש מפגישה עם המערער, אך לבסוף - בלחץ הוריה - שלהם לא סיפרה על שאירע, היא קבעה עם המערער פגישה נוספת. במהלך נסיעתם לביתו, סיפר המערער לא.ש כי בכוונתו לעשות סרט העוסק במשפחה שבה האם נהרגה, והבת החפצה בקרבת אביה, מפתה אותו לשכב איתה. כשהגיעו אל הבית, הלך המערער להתקלח, ולאחר מכן שכב במיטתו והורה לא.ש להחליף את בגדיה וללבוש בגדים "סקסיים" לצורך החזרה. המערער שלא רווה נחת מפרטי הלבוש שא.ש הביאה, ביקש כי תלבש חולצה השייכת לו, ללא חזייה, והיא עשתה כן. בשלב זה, התקשר אביה של א.ש וביקש כי תחזור, והמערער הסיעה לביתה, תוך שהוא נוזף בה ואומר כי עליה להיות נועזת וסקסית. לאחר פגישה זו, ניתקה א.ש את הקשר עם המערער.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
7. בפסק דין ארוך ומפורט אשר ניתן על דעת כל שופטי ההרכב, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות של אינוס, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומעשה מגונה, על יסוד העובדות נושא האישום הראשון; אינוס ומעשה סדום, על בסיס העובדות נושא האישום השני; שתי עבירות של מעשה מגונה, לפי האישומים השלישי והרביעי; ובמעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות, בהתאם לאישום השישי. בית המשפט זיכה את המערער מביצוע עבירה של מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות, נושא האישום השלישי; ניסיון למעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות וניסיון לאינוס במרמה שיוחסו לו באישום הרביעי; וכן מעבירות של מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות וניסיון לקבל דבר במרמה, נושא האישום החמישי.
8. בהתייחס לאישום הראשון, סקר בית המשפט את ראיות התביעה, ובראשן הודעת המתלוננת במשטרה ועדותה, שבהן תיארה את אופן יצירת הקשר בינה לבין המערער; סיפרה על אודות התסריט לטלנובלה שטען כי חיבר, ועל דבריו כי עליהם לקיים חזרות לקראת האודישן שלה, הכולל מגע מיני ביניהם; ופירטה על אודות האופן שבו בעל אותה תוך הפעלת כוח, והאופן שבו הניח את ידה על איבר מינו לאחר פתיחת רוכסן מכנסיו, תוך כדי נסיעה על הקטנוע. עדות נוספת שנסקרה היא זו של דרור, ידיד קרוב של ק.צ במשך שנים, אשר סיפר על שיחתו איתה בעת שהותה אצל המערער, כשזה היה במקלחת, שבה התלוצץ והזכיר לה סרט שבו מופיע גבר שיוצא מהמקלחת, ואונס את הנערה שממתינה לו; וכן על פגישתו עימה לאחר האירועים, שבה סיפרה בבכי "שהוא עשה לה דברים לא יפים, בניגוד לרצונה". עוד הובאה עדותו של אסף, בן זוגה של ק.צ דאז, שסיפר כי העיר לה על השעות המאוחרות שבהן מתקיימות החזרות; ובהתייחס לאירוע נושא האישום - הוסיף כי המתלוננת הגיעה לביתו, החלה לבכות וסיפרה לו כי המערער אנס אותה. לדבריו, מצב רוחה של ק.צ לאחר מכן היה ירוד; היא הרבתה לבכות ולהתקלח וחיי המין שלהם דעכו. על התנהגותה של ק.צ לאחר האירועים סיפרה גם הרופאה הראשית של עירית תל-אביב, ד"ר רינה לברן (להלן: ד"ר לברן), שפגשה אותה לאחר האירועים, והעידה כי התרשמה כי קיימים אצלה סימנים שונים של דיכאון. עדה נוספת, המומחית לפסיכיאטריה, ד"ר עמית ירוסלבסקי (להלן: ד"ר ירוסלבסקי), סברה כי ק.צ סובלת מתסמונת פוסט טראומטית. עוד נסקרו עדותה של חברתה של ק.צ, שסיפרה על מצבה הנפשי הקשה של ק.צ עת התרחשו האירועים, ושל ד', בת זוגה במשך שנתיים, אשר סיפרה כי ק.צ סבלה מסיוטי לילה לאחר האירועים, ורק בשלב מאוחר סיפרה לה כי המערער אנס אותה. ד' העידה גם כי ק.צ סיפרה לה כי נכנסה להיריון מהמערער, שבעקבותיו עברה הפלה, ודברים ברוח זו השמיעה ק.צ גם לעיתונאית נעמה לנסקי (להלן: נעמה), שהכתבה שפרסמה על אודות הפרשה בעיתון "ידיעות אחרונות", החלה את תהליך חשיפת הפרשה. לבסוף, הובאה עדות אימה של ק.צ, שסיפרה על ביקורו של המערער בביתה, על הצעתו כי ביתה תלמד אצלו באופן פרטי, ועל התנהגותה של ק.צ לאחר הצגה שבה הופיעה שהיתה "משוגעת לגמרי" ו"סהרורית". לדברי האם, בטרם הופיעה הפרשה בעיתונות, היא לא ידעה דבר על שהתרחש. מנגד, סקר בית המשפט את ראיות ההגנה, ובראשן עדות המערער, שלפיה ק.צ והוא קיימו חזרות בביתו לצורך הצגה בהשתתפות נתנזון; במהלך החזרות הוא הבין שק.צ מנסה להתחיל איתו; אחרי החזרה השלישית הם ביצעו "התעלסות בהסכמה", ללא חדירה, תוך שק.צ נותרה בתחתונים; והוא לא מסר לק.צ כל תסריט שעניינו גילוי עריות. בנוגע לאירוע על הקטנוע, הודה המערער כי הניח את ידה על איבר מינו, אך טען כי הדבר נעשה בהומור, כשאיבר מינו בתוך מכנסיו.
9. על רקע חומר הראיות והאמון שנתן בדבריה של ק.צ, העדיף בית המשפט את עדותה על פני זו של המערער, שאותה מצא "חמקמקה" ו"בלתי אמינה". בית המשפט לא מצא כי בדבריו של דרור כי ק.צ סיפרה לו שנותרה בתחתונים במהלך המגע המיני עם המערער, יש כדי לכרסם בקביעה זו. בית המשפט גם לא סבר כי בדבריה של ק.צ לנעמה ולד' כי ביצעה הפלה נוכח חששה כי הרתה למערער - שלא עלו בקנה אחד עם העובדות - יש כדי לפגום ב"גרעין הקשה של עדותה". כן לא ראה בית המשפט בטענות בנוגע להתנהגותה של ק.צ, דבר המכרסם בתוקף דבריה, ונתן משקל למצבה הנפשי לאחר האירועים. בד בבד, מצא בית המשפט כי עדות המערער איננה אמינה; וכי גם בקיומם של "מעשים דומים" בפעולתו יש כדי להוכיח את אשמתו. באשר לאירוע על הקטנוע, מצא בית המשפט כי נוכח חוסר העקביות בדברי ק.צ כי המערער הוציא את איבר מינו ממכנסיו, לא ניתן להרשיעו בעבירה הכוללת רכיב עובדתי זה, ואולם בית המשפט לא נתן אמון בדברי המערער כי הניח את ידה של ק.צ על מכנסיו באזור איבר מינו "בבדיחות הדעת ובהסכמתה" וקבע כי "מעשיו של הנאשם נעשו במודעות מלאה, לשם גירוי מיני, ללא הסכמתה של המתלוננת, שמשכה ידה מאיבר מינו וביקשה ממנו כי יחדל". נוכח האמור, ומשנקבע כי התקיימו היסוד העובדתי והנפשי בכל אחת מהעבירות נושא אישום זה, הרשיע בית המשפט את המערער בביצוען.
10. גם בהתייחס לאישום השני, עמד בית המשפט על ראיות התביעה, ובראשן דברי המתלוננת מ.ש, שסיפרה על השיעורים הפרטיים במשחק אצל המערער; על דבריו כי הוא מייעד לה תפקיד בטלנובלה שכתב; על שיחותיו הטלפוניות באמצעות "רמקול" עם מי שטען כי הוא במאי הטלנובלה; ובהמשך - על ניסיונותיו לשכנעה לערוך עימו חזרות הכוללות מגע מיני. עוד עמד בית המשפט על כך שהמערער והמתלוננת קיימו יחסי מין מלאים לאורך תקופה - לטענת המערער, כדי להתכונן לאודישן, וכן יחסי מין אוראליים ואנאליים, תוך שהמערער מצלם אותה בעירום. מ.ש העידה כי הדבר "הגעיל אותה", וכי עשתה זאת כי סברה שהדבר נחוץ מטעמים מקצועיים. ראיות נוספות שנסקרו כללו שיחות מוקלטות בין המערער לבין המתלוננת שנערכו בהנחיית המשטרה. באחת השיחות, ציינה מ.ש כי החזרות ביניהם נפסקו לאחר שבן זוגה באותה תקופה אסי גילה שהשניים מקיימים יחסי מין, ואילו המערער נשמע אומר לה כי הוא "נפטר" מתמונות העירום שלה. עוד נאמר בשיחה כי הטלנובלה שבה דובר אמנם נדחתה אבל בסוף היא תצא אל הפועל; כי אל לה לברר אם נהוג לקיים יחסי מין באודישן, שכן איש לא יאמר לה את האמת; וכי מוטב - מסיבות מקצועיות - שהיא תהיה בת זוגו. בשיחה שנייה, לא הסכים המערער להמשיך ולדון בנושא יחסי המין עם מ.ש. בנוסף, הובאה עדותו של אסי, שסיפר כי לאחר שאלות חוזרות מצידו, אמרה לו מ.ש כי היא מקיימת יחסי מין עם המערער כחלק מהחזרות. אסי הוסיף ותיאר את מצבה הנפשי הקשה של מ.ש לאחר שניתקה את הקשר עם המערער. עדויות נוספות שנסקרו הם אלו של אימה של מ.ש, שסיפרה כי בתה ואסי מסרו לה ולבעלה מידע ש"מרוח הדברים הבינה שהיה כאן ניצול מיני" ותיארה את מצבה הנפשי הקשה של מ.ש לאחר האירועים; עדותו של המפיק אבי פרידמן (להלן: פרידמן), שמסר כי מ.ש ביקשה לברר עימו אם אודישן לטלנובלה עלול לכלול קיום יחסי מין, וסיפר על תגובתה הקשה כשהתברר לה כי רומתה; ועדותו של המפיק דני פארן, שטען כי הוא לא נתקל בסיטואציה שבה נערכו חזרות "אמיתיות" על סצנות מין; וציין כי אינו מכיר אדם בשם ניק, וכי המערער אמנם שלח לו הצעת תסריט לטלנובלה, אך הוא דחה אותה.
אשר לראיות ההגנה, עמד בית המשפט על דברי המערער בעדותו, שטען כי לאחר שסיפר למ.ש על הטלנובלה שהוא כותב, ואמר כי לא תוכל לשחק בסצנה, רצתה זו להוכיח לו כי הוא טועה, ואז החלה מערכת יחסים מינית ביניהם במסגרת קשר זוגי בהסכמה. עוד הובאה שיחה מוקלטת בין המערער לבין מ.ש שבה נשמע המערער אומר כי קיים עימה יחסי מין לצורך אימון לאודישן, וכן עדות המערער כי שיקר בשיחה שהוקלטה אך בשל חשדו שאסי מקליט את השיחה. בצד זה, צוין דבר קיומו של מסמך מן התקופה הרלוונטית שבו כתבה מ.ש כי המערער הציע לה לגור אצלו, לבלות איתו סוף שבוע בכרמל, ולהפליג עימו בספינה. כן הובאה עדותו של ראש אגף החקירות והמודיעין של מחוז מרכז במשטרה, נצ"מ מנצור, שהעיד כי במהלך חקירתה הראשונה של מ.ש, שהביאה בסופו של דבר לסגירת התיק, התקשר למי שהיה אחראי על החקירה, רפ"ק סלקמן, ובתשובה לשאלתו - ענה האחרון כי "נזרק כאילו הוא [סלקמן] הבין שיש רומן ביניהם...". רפ"ק סלקמן העיד כי התרשם, בעת בירור התלונה הראשונה של מ.ש, שבינה לבין המערער התקיימו "קשרי חברות, קשר אולי עבודה, קשר שגלש".
11. נוכח חומר הראיות, קבע בית המשפט כי עדיפה בעיניו גרסתה של מ.ש כי המערער הוליך אותה שולל, באומרו כי קיום יחסי מין נדרש כחלק מהאודישן לתפקיד בטלנובלה - שהיתה עקבית וקוהרנטית - על פני גרסתו של המערער בדבר קיומו של קשר רומנטי ביניהם, שאותה מצא בית המשפט לא אמינה. על רקע הניתוח העובדתי, שנתמך גם בהוכחת קיומם של "מעשים דומים", קבע בית המשפט כי המערער עבר עבירות של אינוס במרמה ומעשה סדום במרמה, שכן אמרתו הכוזבת כי קיום יחסי מין נדרש כחלק מהאודישן, היא שהביאה אותה לקיים יחסי מין עימו. בהצטרף אלה לכוונת המערער להשיג במרמה את מבוקשו תוך ניצול יחסי המרות בינו לבין מ.ש, גובשו - לפי קביעת בית המשפט - יסודותיהן של העבירות האמורות.