השופט י' עמית:
"הזיכרון האנושי מתעורר וכבה כחפצו. הוא מעמעם ומחדד מעשים, מגדיל ומקטין את עושיהם. ברצותו ישפיל וברצותו ירומם. כשקוראים לו הוא מתחמק, ובשובו - יצוץ בזמן ובמקום שנוחים לו. אין לו מלך, שוטר, קטלוג ומושל. סיפורים מתערבים זה בזה, עובדות מצמיחות ייחורים. המצבים, המילים והריחות - הוי הריחות - האצורים בו, מושלכים במחסניו באי-סדר גמור ונפלא. לא בסדר כרונולוגי, לא לפי גודל או חשיבות ואף לא לפי האלף-בית" (מאיר שלו הדבר היה ככה 151 (עם עובד, התש"ע-2010)).
1. התיק שבפנינו מעמיד במרכז הבמה את הזיכרון האנושי, אותו "מקום אחסון" מופלא במוחנו, מושא לכתיבה ולמחקר בדיסציפלינות שונות. פתחנו בציטטה מהספרות, אך ענייננו אינו בספרות אלא בממשק בין המשפט לבין תחומים שונים העוסקים בזיכרון האנושי. איך נבנה הזיכרון? מהם סוגי הזיכרון? כיצד אנו קולטים מידע, מאחסנים מידע ושולפים מידע מהזיכרון? המדובר בשאלות מובהקות שבמומחיות ועל שולחננו עולה שאלה השנויה במחלוקת בין המומחים לדבר: האם ייתכן כי זיכרון יודחק למשך שנים רבות ויצלול במעמקי השכחה עד שיפרוץ החוצה בעקבות מאיץ (טריגר) כזה או אחר? ואם כן, האם הזיכרון המודחק נשמר "בטהרתו" כשהוא חף מעיוותים, שגיאות וסילופים? או שמא "גנב הוא הזיכרון גונב ומגנב" (שמואל יוסף עגנון פתחי דברים) ולפנינו תעלול זיכרון - כתוצאה מ"השתלה" חיצונית מכוונת או לא מכוונת או כתוצאה משחזור שגוי עצמי - המייצר זיכרון כוזב?
2. בגיל 26 מגישה המתלוננת תלונה נגד אביה, על כך שמאז היותה בת 4 ועד גיל 10 עשה בה האב מעשים מגונים ומעשי אונס. המתלוננת מעידה על עצמה כי רק בגיל 23 עלה לתודעתה כי אביה הוא שפגע בה מינית במהלך ילדותה. האב מועמד לדין על שלושה מעשי אינוס ומורשע, ועל כך נסב הערעור שבפנינו, ערעור המעלה את השאלה אם ניתן להרשיע את האב על סמך אותם זיכרונות מושהים/מודחקים (Repressed Memories) הנבנים ומשוחזרים בהדרגה (Recovered Memories), או שמא, כטענת הסנגוריה, בזיכרונות שגויים/כוזבים/מדומים/מסולפים (False Memories) או מושתלים (Implanted Memories) עסקינן.
רקע כללי ותמצית כתב האישום
3. טרם נידרש לעיקרי העובדות הצריכות לעניין, נכיר את הנפשות הפועלות ונתחיל בתא המשפחתי הגרעיני. המתלוננת ע' היא ילידת 1978 (להלן: המתלוננת או ע'). אחותה כ', מבוגרת ממנה בארבע שנים, ילידת 1974. למתלוננת אח צעיר, ג', יליד 1981 ואחות צעירה, ר', ילידת 1988. המשפחה מנהלת אורח חיים דתי, האב-המערער מתפרנס מעסקי המזון והאם מסייעת בידו בעסק, ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום האב היה בעל מסעדה. עוד נזכיר את הדודה ברכה, אחותו של האב-המערער (שהוא הבכור מבין 7 אחים) ואת הדודה אורית, אחות האם. בהמשך הדרך נפגוש דמויות נוספות.
וזו תמצית כתב האישום בגינו הורשע המערער בבית משפט קמא: בין הגילאים 4 עד 6 לערך, המערער נהג להתקלח עירום עם המתלוננת, ובמקלחת הורה לה לשחק ולגעת באיבר מינו, שיחק ושפשף את איבר מינו ואף הכניס את איבר מינו לפיה של המתלוננת באומרו "בואי, תלקקי את הסוכרייה". מעשים אלה ליווה המערער בשירה ובצחוק, תוך שהוא מציג את מעשיו כמשחק. לעיתים, לאחר המקלחת, הושיב את המתלוננת על מכונת הכביסה הצמודה לחדר האמבטיה והורה לה לשחק באיבר מינו, תוך שהוא מלטף את גופה. בגילאים 6 עד 8 לערך, המערער נהג להושיב את המתלוננת בסלון ביתם ביישוב ב', הושיבה על ברכיו עת צפה בסרטים פורנוגרפיים, ותוך כדי הצפייה נתן לה ללטף את איבר מינו וליטף את גופה או אונן לפניה, ולעיתים החדיר את איבר מינו לפיה עד שהגיע לסיפוקו. בין אוגוסט 1987 ועד לסוף מאי 1988, כשהמתלוננת הייתה בת 9 שנים לערך, לפחות פעמיים, נכנס המערער לחדרה של המתלוננת, הסיר מעליה את הכותונת שלבשה, נשכב עליה בכל כובד משקלו, שפשף את איבר מינו באיבר מינה ואף החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בשנת 1988 לערך, פעם אחת לפחות, כשהמתלוננת חזרה מבית הספר, כשהיא עדיין לבושה בתלבושת בית הספר, המערער לקח אותה לחדר השינה, הרים את חצאיתה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. המערער הורשע אך ורק בשלוש עבירות האינוס שביצע בתקופה בין אוגוסט 1987 לסוף מאי 1988, וזאת מחמת התיישנות העבירות שביצע בהיות המתלוננת בגילאים 4 עד גיל 7 וחצי לערך.
תמצית השתלשלות הדברים במהלך השנים
4. פתחנו ואמרנו כי המתלוננת נזכרה במעלליו של אביה רק בהיותה בת 23, ואת התלונה נגד אביה הגישה בגיל 26. נעמוד להלן בקצרה על שאירע במהלך השנים, כפי שעולה מחומר הראיות ומהעובדות שנסקרו בהכרעת הדין המפורטת של בית משפט קמא.
האירועים הנטענים בכתב האישום התרחשו כאשר המשפחה התגוררה ביישוב ב'. כשהמתלוננת הייתה בת 10 לערך ובכיתה ה', עברה המשפחה לגור ביישוב א', שם למדה המתלוננת בבית ספר חרדי לבנות שביישוב.
במסגרת התא המשפחתי נתפסה המתלוננת כבת "המועדפת" על ידי אביה. במהלך השנים המתלוננת התנהגה בצורה נורמטיבית בבית הספר ובין חברותיה, ולדבריה, עד כתה ו' בסוף בית ספר יסודי היא אף הייתה תלמידה מצטיינת. מכתה ו' עד כיתה י"ב למדה המתלוננת באולפנא וכל אותה עת לא היו כל בעיות בהתנהגותה ובלימודים, למעט אפיזודה אחת בגיל 16 לערך, שאז, בתקופת החופש הגדול ברחה מהבית עקב עימותים עם אביה [למושב בדרום, לביתה של סבתא של חברה שלה, ולאחר מכן ישנה ברחובות על ספסלים, גונבת אוכל מסופרמרקט, עד שלבסוף הוחזרה לביתה על ידי הדודה אורית, שקודם לכן התקשרה לאמה ואמרה לה שתגיד למערער שירסן את עצמו (המתלוננת סיפרה כי שהתה מחוץ לבית כחודשיים ולדברי אחרים היה מדובר בפרק זמן של כשבועיים)]. בהיותה כבת 17 עקרה המשפחה מהיישוב א' ועברה להתגורר ביישוב כ'. בהיותה כבת 18 יצאה המתלוננת לשרות לאומי במסגרת מד"א ועברה להתגורר ביישוב ט', שם הצטיינה בתפקידים שמילאה. אחד המדריכים במד"א בשם אביעד, שבדרך מקרה היה גם ידיד של אביה, הגיע לזמן קצר לקורס ביישוב ט' והתאכסן במלון דירות. אותו אביעד הפציר במתלוננת פעמים רבות לבקר אותו בחדרו ולבסוף נעתרה המתלוננת להפצרותיו ובאחד הימים באה לחדרו. שם, ניסה אביעד לאנוס אותה ורק ברגע האחרון, לאחר שמצאה עצמה עירומה בפלג הגוף התחתון, הצליחה המתלוננת להיחלץ ממנו ולהימלט.
5. לאחר ניסיון האונס החלה המתלוננת לפתח הפרעת אכילה, נטלה משלשלים והחלה לאבד משקל רב. התנהגותה השתנתה מהקצה אל הקצה, ומבחורה מלאת שמחת חיים הפכה לבחורה מדוכדכת. אחת מחברותיה, שהבחינה בשינוי העובר עליה, הציעה לה לפגוש ב"קורא בעיניים" והמתלוננת נעתרה להצעה. ה"קורא בעיניים" אמר למתלוננת, להפתעתה, כי מישהו פגע בה לאחרונה, כי מדובר בחבר של אבא שלה, כי זו אינה הפעם הראשונה שפוגעים בה, והחל לחרף ולגדף את אביה. המתלוננת סיפרה כי ה"קורא בעיניים" המשיך לשאול אותה על ילדותה, אך היא גילתה להפתעתה שאין לה כלל זיכרונות ילדות, ובשלב זה לא יכלה לשאת עוד את דבריו של אותו "קורא בעיניים", נמלטה מהמקום, ולאחר מכן ישבה שעות ארוכות ומיררה בבכי.
6. האירועים המתוארים לעיל התרחשו בעוד המתלוננת נמצאת במסגרת השרות הלאומי במד"א. אחד העובדים במד"א בשם ש' נחמני, שאיתו התיידדה המתלוננת, הבחין ברזונה הבולט ולקח אותה לבית החולים ביישוב ט' שם הפנו את המתלוננת לבית חולים רמב"ם בחיפה למחלקה להפרעות אכילה, אך בית החולים רמב"ם סירב לאשפזה, לדבריה, מאחר שלא הייתה במצב של תת-תזונה. בתחילה הסתירה המתלוננת מש' נחמני את ניסיון האונס אך כחלוף זמן כתבה לו מכתב (ת/3) שאותו הרוותה בדמעותיה, ובו סיפרה את שאירע לה מידיו של אותו אביעד ועל הביקור אצל ה"קורא בעיניים" ומחשבותיה ותחושותיה כלפי אביה לאורך השנים, ותוהה על פשרם. היא מספרת במכתב כי היא חשה רתיעה כאשר אביה היה מחבק אותה עם שובה הביתה מהשרות הלאומי לביקורים, והיא לא מבינה מדוע היא נרתעת מפניו. ש' נחמני טילפן למערער על מנת להזעיקו לטפל במתלוננת, אך לדבריו, הורי המתלוננת הגיעו ליישוב ט' רק כעבור יומיים-שלושה בדרכם חזרה מטיול בצפון הארץ, והמערער הגיב לסיפור של ש' נחמני באומרו כי אביעד מתפלל עימו בבית הכנסת (אציין כי המערער ואשתו טענו כי ברגע שש' נחמני אמר להם בטלפון כי קרה משהו לבתם המתלוננת הם "טסו" למקום, אך בית משפט קמא העדיף את עדותו של ש' נחמני על גרסתם). מכל מקום, ההורים לא סיפרו למתלוננת כי ש' נחמני סיפר להם אודות ניסיון האונס, ורק בשלב מאוחר יותר נודע למתלוננת כי הוריה יודעים על כך.
7. נוכח מצבה הבריאותי ההולך ומתדרדר של המתלוננת, היא שוחררה מהשרות הלאומי בגיל 19, למרות שהביעה את רצונה להמשיך ולשרת שנה נוספת. המתלוננת חזרה לבית הוריה, שם שהתה כארבע שנים במצב נפשי ומשברי קשה. המתלוננת פיתחה הפרעת אכילה ייחודית, נמנעה לחלוטין מדברים קשים כמו בשר ואכלה רק דברים רכים ולבנים, כמו יוגורט, חלב וגבינות. לדבריה, לבן הוא טהור, ואילו בבשר ובשוקולד יש הנאה והיא לא זכאית לכל הנאה. המתלוננת הופנתה על ידי רופאת המשפחה למרכז שניידר בשל הפרעות האכילה. בטופס אבחון והערכה מחודש מרץ 1998 של מרכז שניידר נכתב כי המתלוננת מדברת בכאב רב על ניסיון התקיפה המינית שעברה אך לא מקשרת בין האירוע לבין מה שקורה לה, מדברת כל הזמן על הקונפליקט בין הרצון שלה לאכול לאי היכולת שלה לאכול ולא מבינה מה קורה לה. בתקופת שהותה בבית הוריה, המתלוננת לא יצאה את הבית, לא התרועעה עם חברות, לא עבדה, לא למדה, רק נשארה בבית, ניקתה את הבית בצורה אובססיבית וטיפלה באחותה ר', הצעירה ממנה בעשר שנים. בעדותה סיפרה המתלוננת כי היו לה סיוטים, וכי בין היתר חלמה כי מישהו לוקח אותה לבית כנסת ומתעלל בה מינית על הדוכן.
ההורים, שראו כיצד המתלוננת הולכת ודועכת נגד עיניהם, שלחו אותה לבית החולים שניידר לטיפול בהפרעות אכילה, אך המתלוננת הפסיקה ללכת לטיפול באשר לטענתה הטיפול נועד למי שסובל מהפרעות בדימוי גוף ולא זו הבעיה שהיא סובלת ממנה.
8. חברה של ההורים בשם ויולט הציעה באחד הימים למתלוננת לבוא עימה לרב "קורא במזוזות", שמא יוכל למצוא מזור לבעיותיה. המתלוננת הסכימה ופנתה לאותו "קורא במזוזות", שעיין בקלף שנטלה מהמזוזה של חדר השינה שלה ואמר לה כי פגעו בה פעמיים גופנית והפגיעה הנפשית שלה קשה יותר. לאחר מכן הוסיף ואמר שהוא רואה פגיעה עם אביה ושאל אותה מה היא עוד עושה בביתה ומדוע אינה נמלטת להציל את נפשה. כאשר יצאה המתלוננת מהרב, ויולט ניסתה לדובב אותה מה הרב אמר לה, והיא השיבה לה כי עברה התעללות מינית בילדות, אך לא אמרה לה על ידי מי, כי באותה תקופה לא הייתה לה וודאות כי אכן מדובר באביה.
9. זמן מה לאחר האפיזודה של ה"קורא במזוזות" החלה המתלוננת ללכת לטיפול שאותו הפסיקה כעבור זמן קצר, לאחר שנתברר לה כי המטפלת היא עובדת סוציאלית בעוד שהיא סברה כי מדובר בפסיכולוגית. פרופ' לוי-שיף, שטיפלה באותה עת באחותה הגדולה כ', הפנתה אותה לפסיכולוגית אנה אשד, שאצלה הייתה המתלוננת בטיפול משך כעשרה חודשים בתקופה מחודש מרץ 2000 ועד ינואר 2001. במהלך הטיפול המתלוננת חלקה עם הפסיכולוגית אשד תהיות לגבי מה שאירע עם אביה, הביעה אמביוולנטיות כלפיו, דיברה על היותה הבת המועדפת עליו, סיפרה על חוסר תפקודה המוחלט של האם בתא המשפחתי ועל סיוטים ופלאשבקים שאותם חוותה. המתלוננת הפסיקה את הטיפול אצל הפסיכולוגית אשד, לגרסתה, מאחר שאביה סירב להמשיך לממן את הטיפול ומאחר שלא יכלה לעמוד בסבל של הסיוטים והפלאשבקים. הפסיכולוגית אשד סיפרה בעדותה, כי נוכחה לדעת שמנגנוני ההגנה וההדחקה של המתלוננת מתחילים לקרוס, ולכן העדיפה להפסיק את הטיפול.
10. בתקופת הטיפול אצל הפסיכולוגית אשד, החלה המתלוננת לעבוד במפעל להכנת מזון שפתחו הוריה. לדבריה, באחת הפעמים שהייתה במפעל שמעה דפיקה עזה של מכונה שנוחתת על מכונה אחרת, ואז חוותה פלאשבק קשה, כאשר לפתע חשה דפיקות בראשה וראתה איבר מין גברי חודר ויוצא מפיה. באותה עת לא זיהתה במי מדובר.
במהלך עבודתה במפעל ועובר לסוף הטיפול אצל הפסיכולוגית אשד, הכירה המתלוננת את העד מוטי, שהשכיר את מבנה התעשייה להוריה וניהל מפעל בסמוך. אמה של המתלוננת, שנוכחה לראות בסבלה של בתה, ביקשה ממוטי לדבר על ליבה, לשכנע אותה לאכול ולברר עמה מה פשר הפרעת האכילה ממנה סבלה. המתלוננת נעתרה להצעתו של מוטי להיפגש עמו והלכה עמו למסעדה, שם ניסה לשכנע אותה לאכול. כבר באותה פגישה סיפרה המתלוננת למוטי כי אביה פגע בה, והייתה זו הפעם הראשונה שאמרה למאן דהוא במפורש כי אביה פגע בה מינית.