לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיאד"ר ע' מודריק והשופטיםי' אמסטרדם ו-א' זמיר) בעמ"ש 7578-07-10 מיום 29.8.2010, במסגרתו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כבוד השופטת ע' מילר) בתמ"ש 21155-01-10 מיום 7.7.2010 במובן של ביטול התוצאה האופרטיבית של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר הורה על החזרת הקטינה ג', בתם של הצדדים (להלן: הקטינה), לחזקת המבקשת מכוח חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק אמנת האג). הבקשה מופנית אך כלפי הוראתו של בית המשפט המחוזי, לפיה יש למנות מומחה נוסף לבחינת טענתו של המשיב בעניין נזק שעלול להיגרם לקטינה עם חזרתה לארצות הברית.
עובדות והליכים קודמים
1. הקטינה נולדה ביום 1.9.2005 בארצות הברית למבקשת ולמשיב, שניהם נוצרים אזרחים אמריקאיים ילידי ארצות הברית, אשר לא נישאו זה לזו. משמלאו לקטינה שנתיים נפרדו הצדדים ולאורך פרק זמן מסויים חילקו ביניהם משמורת משותפת בהסכמה על הקטינה. ביום 19.8.2008 התלונן המשיב במשטרה בארצות הברית כי בבית המבקשת מתקיימת מסיבת סמים ואלכוהול, תלונה אשר נבדקה ונמצאה חסרת בסיס. מכאן פתח המשיב בהליך משפטי בעניין משמורת הקטינה, על בסיס טענה להתעללות ולהזנחה מצד המבקשת. ההליכים המשפטיים בין המשיב לבין המבקשת התנהלו בין חודש אוגוסט 2008 לחודש פברואר 2009 ובמהלכם ניתנה הקטינה למשמורתו הזמנית של המשיב ונקבעו הסדרי ראייה שונים עבור המבקשת. הרחקת הקטינה מן המבקשת נבעה מטענת המשיב ואמו שהקטינה סיפרה להם כי עברה התעללות מינית על ידי המבקשת ובן זוגה הנוכחי, עמו עברה המבקשת להתגורר בחודש אוקטובר 2008. ביום 31.12.2008 מינה בית משפט אמריקאי שתי מומחיות לבדיקת הטענה להתעללות מינית בקטינה.
ביום 26.2.2009, זמן קצר לאחר שבית המשפט האמריקאי ביטל פסיקה המאשרת הנפקת דרכון לקטינה, נטל המשיב את הקטינה והביאה עמו לישראל (למשיב גם אזרחות ישראלית). ימים ספורים לאחר הגעתו לישראל הגיעו לכאן גם הוריו. המשיב החליף מספר מקומות מגורים בישראל וכיום הוא מתגורר עם בתו ועם הוריו בכפר דרוזי בכרמל. הקטינה, שהינה בת חמש כיום, פוקדת את גן הילדים בכפר.
ביום 2.3.2009 נודע למבקשת שבתה הוצאה אל מחוץ לגבולות ארצות הברית. היא פתחה בהליכים שונים במטרה לגרום להחזרת הקטינה למשמורתה. ביום 10.3.2009 נתן בית המשפט האמריקאי צו המורה למשיב לגרום להחזרת הקטינה באופן מיידי לארצות הברית. ביום 27.3.2009 ניתנה על ידי בית המשפט בארצות הברית סדרה של צווים, וביניהם שהמבקשת תקבל חזקה מלאה על הקטינה והיא מתמנה למשמורן עיקרי של הילדה; צו החזרה מיידי של הקטינה לארצות הברית והפקדת הדרכון של הקטינה בידי המבקשת; ביטול צו ההגנה הזמני שהוצא נגד המבקשת בשל "חוסר ביסוס"; צו התייצבות וצו מעצר כנגד המשיב ללא אפשרות לשחרור בערובה, נוכח מחדלי ציות להוראות בית המשפט. עוד נקבע כי הסדרי ראייה תחת פיקוח ייקבעו לאחר שהמשיב ישלים איבחון פסיכולוגי. מאוחר יותר הורה בית המשפט האמריקאי להוציא צו המסמיך את רשויות אכיפת החוק בכל מקום שהקטינה נמצאת בו, לקחת אותה ולהחזירה לטיפול ולהחזקת המבקשת.
2. ביום 30.6.2009 הוגשה לרשות המרכזית בישראל בקשה לסיוע לפי האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים שנחתמה ביום 25.10.1980, המצורפת כתוספת לחוק אמנת האג (להלן: אמנת האג). ביום 16.9.2009 הגישה המבקשת תובענה בישראל לפי חוק אמנת האג בבית המשפט לענייני משפחה, אך זו נמחקה לאחר שלא עלה בידי המבקשת לאתר את המשיב ולבצע מסירה כדין. התובענה הוגשה בשנית ביום 17.1.2010. בית המשפט לענייני משפחה מינה, לאחר שמיעת עדויות, את הפסיכיאטרית ד"ר סוזאנה אב-רון אידלמן כמומחית מטעם בית המשפט והנחה אותה לבחון האם צפוי לקטינה נזק פיזי או פסיכולוגי אם יורה בית המשפט על החזרתה לארצות הברית; האם החזרת הקטינה לארצות הברית יעמיד אותה ב"מצב בלתי נסבל" וכן מהו היחס בין הנזק לקטינה הנובע מן החטיפה והסכסוך שבין הוריה לבין הנזק שייגרם, אם ייגרם, על ידי החזרתה לארצות הברית. ד"ר אב-רון אידלמן קיימה פגישות עם המשיב ועם המבקשת (כל אחת מן הפגישות ארכה כ-45 דקות) ונמנעה מפגישה עם הקטינה היות שדעתה הונחה כי הקטינה מתנהלת היטב, חשה בטוב בסביבת מגוריה הנוכחיים ואינה מגלה בעייתיות כלשהי.
3. בפסק דינו מיום 7.7.2010 הניח בית המשפט לענייני משפחה כי צווי ההחזרה של הקטינה שניתנו על ידי בית המשפט האמריקאי ניתנו כדין וכן קבע כי לא מתקיימים החריגים הקבועים באמנת האג, אשר עשויים למנוע את החזרת הילד שנחטף. בעניין החריג של "חשש חמור" (סעיף 13(ב) לאמנת האג) דחה בית המשפט לענייני משפחה את טענת המשיב כי מתעורר חשש חמור לנזק פיזי ונפשי לקטינה אם תוחזר לרשות אמה בארצות הברית. דחיית הטענה התבססה על שני נדבכים: ראשית, החשש להתעללות מינית ופיזית מצד המבקשת בבתה (או מצד בן זוגה הנוכחי) נבחן היטב על ידי השלטונות האמריקאיים. המומחיות שמונו על ידי בית המשפט האמריקאי לא מצאו ראיות לכך שהילדה עברה התעללות מינית ובהתבסס על עדויותיהן, מצא בית המשפט האמריקאי את המבקשת כגורם אחראי שאין לגביו חשש בהקשר למסוגלות הורית. בית המשפט האמריקאי הוסיף וקבע כי המשיב טפל על המבקשת האשמות שווא בעניין הזנחה והתעללות בילדה. בית המשפט לענייני משפחה הסתמך גם על עדות המומחית מטעמו, ד"ר אב-רון אידלמן, אשר הגיעה למסקנה כי לא נשקף לקטינה סיכון לנזק פיזי מצד המבקשת, אשר נמצאה על ידי ד"ר אב-רון אידלמן כבעלת מסוגלות הורית. שנית, לעניין החשש לפגיעה נפשית בקטינה כתוצאה מהחזרתה לארצות הברית נסמך בית המשפט לענייני משפחה על חוות דעתה של ד"ר אב-רון אידלמן, אשר העריכה כי הפרדה מהאב תגרום לקטינה לגעגועים, עצבות ובכי ממושך ותצריך טיפול פסיכולוגי, אך השפעה נפשית זו לא תגרום למגבלות תפקודיות או רגשיות אם תטופל כראוי. מכל האמור הסיק בית המשפט לענייני משפחה כי החריג של "חשש חמור" אינו מתקיים וכפועל יוצא משלילתם של החריגים האפשריים ציווה על החזרת הקטינה לידי אמה בארצות הברית.
4. המשיב ערער לבית המשפט המחוזי על פסק דינו האמור של בית המשפט לענייני משפחה. בפסק דינו מיום 29.8.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בהנחת המוצא של בית המשפט לענייני משפחה, לפיה המשיב חטף את בתו והביאה לישראל שלא כדין. בית המשפט המחוזי אף לא ראה לנכון להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה, לרבות דחיית הטענות כלפי המבקשת בדבר התעללות בבתה, חוסר מסוגלות הורית וסיכון פיזי שעלול לנבוע ממנה או מן הסובבים אותה כלפי הקטינה. בהקשר זה, קיבל בית המשפט המחוזי את גישתו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר נשען על מהלכי הבחינה העובדתית שקיים בית המשפט האמריקאי בכל הנוגע לטענות של התעללות המשיבה בבתה וקבע כי אף לא הובאו ראיות לפני בית המשפט לענייני משפחה, שמהן עולה הסתברות ממשית שהקטינה צפויה לנזקי התעללות ואלימות עם שובה לחזקת האם. בית המשפט המחוזי קבע כי אף "בעניין ההשלכות הנפשיות אין לנו יסוד לקבוע שמחוות הדעת ומן העובדות שהוצגו לפני בימ"ש קמא עולה בבירור אפשרות ממשית שהחזרת הילדה לרשות האם תגרום לנזק 'בלתי נסבל' שאין ממנו חזרה".
אלא שבית המשפט המחוזי החליט להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע למינויה של ד"ר אב-רון אידלמן לנוכח מומחיותה ולהסתמכות בית המשפט לענייני משפחה על ממצאיה וחוות דעתה. בית המשפט המחוזי קבע כי מחוות דעתה של ד"ר אב-רון אידלמן ומעדותה בבית המשפט לענייני משפחה עולה ספק כי עיקר מומחיותה הוא בהקשר לילדים ובעיות במשפחה, היא העידה על עצמה בחוות דעתה שמומחיותה הינה בפסיכוגריאטריה דווקא. לעניין שיטת הבדיקה שנערכה על ידי ד"ר אב-רון אידלמן קבע בית המשפט המחוזי:
"... אנו מתקשים לתת ציון הערכה גבוה לחוות דעת של מומחית שהסתפקה בשיחה יחידה קצרה עם כל אחד מן ההורים שנמנעה ממפגש עם הילדה ומניסיון לברר את מאווייה ואת רגשותיה ושהסתפקה בחוות דעת לקונית למדי שאין בה כל התייחסות לכתיבה תיאורטית ול'ביסוס תיאורטי ואמפירי רחבים ככל הניתן'. לשאלות ב"כ המערער הגיבה המומחית באמירה מוזרה כשהיא לעצמה שאין היא נוהגת לנמק את חוות דעתה והיא עושה כן רק כשהיא נדרשת לכך על דוכן העדים. אמירה כזו אינה תורמת לביטחון של בית המשפט בתוקף חוות הדעת." (עמ' 12 לפסק הדין)
לפיכך, סבר בית המשפט המחוזי כי מן הראוי לבסס את מסקנות בית המשפט לענייני משפחה על חוות דעת מומחה נוסף מתחום הפסיכולוגיה של ילדים ויחסי הורים וילדים במשפחה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אין לראות בפסק דינו בסיס לממצא או למסקנה כאילו מן החומר שהוצג לפני בית המשפט לענייני משפחה עולה אפשרות להתגבשות חריג של "חשש חמור" כאמור בסעיף 13(ב) לאמנת האג, והבהיר כי כוונתו היא "להניח את הדעת שהממצאים מבוססים על חוות דעת מומחית בת תוקף". בית המשפט המחוזי העריך כי המהלך שיינקט בעקבות פסק דינו עשוי לארוך כשלושה חודשים וסבר כי אין לפרק זמן עודף זה משמעות קריטית, לנוכח העובדה שהקטינה שוהה בישראל כבר שנה וחצי לערך. על כן הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לשם מינוי מומחה אשר ייתן את חוות דעתו וייחקר על חוות דעתו במידת הצורך, ולאחר מכן על השלמת פסק הדין על ידי בית המשפט לענייני משפחה. מכאן הבקשה שלפניי.
נימוקי הבקשה
5. במסגרת בקשתה טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנוגד להוראת תקנה 295יג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), לפיה על ערכאה ראשונה ליתן פסק דין בתום 6 שבועות מיום פתיחת התיק, כך ששמיעת כל הראיות, לרבות חוות דעת מומחה וחקירתו, צריכים להיעשות בתוך פרק זמן זה. לטענת המבקשת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי משמיט את הקרקע תחת המטרה שתיקים העוסקים באמנת האג יתקיימו במהירות וביעילות.
המבקשת טוענת עוד כי בתיק זה לא היה צריך כלל למנות מומחה שכן די בכך שבית המשפט האמריקאי קבע, על בסיס ממצאיהן של המומחיות שמונו על ידו, כי טענת המשיב בדבר התעללות מינית בקטינה היא בדיה. לטענת המבקשת, מינויה של ד"ר אב-רון אידלמן היה הליך מיותר שנעשה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, בלא שאף אחד מן הצדדים ביקש זאת. המבקשת טוענת עוד כי "לא יעלה על הדעת למנות מומחה בכל פעם שצד טוען שייגרם נזק בלתי נסבל מבלי שיפרט מה הנזק הבלתי נסבל שצפוי". לבסוף טוענת המבקשת כי אין להטיל דופי במומחית שמונתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה והעידה כי אין שום חשש לנזק חמור שיכול להיגרם לקטינה, וכי בוודאי שאין צורך במינוי מומחה נוסף. אשר על כן, מתבקש בית משפט זה על ידי המבקשת לבטל את החלק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המורה על מינוי מומחה נוסף ולהורות על שליחתה של הקטינה לחו"ל לאלתר וכן לחייב את המשיב בשכר טרחת עורך דין.
דיון והכרעה
6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי לקבל את תגובת המשיב.
7. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא אם מתעוררת בנסיבות העניין שאלה בעלת חשיבות משפטית או כללית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים [ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. המקרה שלפניי אינו מעורר שאלה כאמור, והמבקשת אף אינה טוענת כי נסיבות העניין מעוררות שאלה החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים. ויודגש, אין בעובדה כי בית המשפט המחוזי התערב בהכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה, כשלעצמה, בכדי להצדיק מתן רשות ערעור [ראו: רע"א 4024/06 קינן נ' הירשברנד, פסקה ז (לא פורסם, 28.1.2007); רע"א 3221/09 רוזנברג נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 10 (לא פורסם, 21.7.2010)]. החלטתו של בית המשפט המחוזי נוגעת לאופן ניהול ההליך הדיוני, תחום שבו ממעטת ערכאת הערעור להתערב [ראו למשל: החלטתי ברע"א 4764/07 נשיא נ' נשיא, פסקה 9 (לא פורסם, 20.1.2008) והאסמכתאות שם]. יחד עם זאת, התערבותו של בית המשפט המחוזי באופן ניהול ההליך על ידי בית המשפט לענייני משפחה אינה מקימה, כשלעצמה, עילה להתערבות נוספת של בית משפט זה ב"גלגול שלישי".
8. דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. אין בידי לקבל את טענת המבקשת לפיה לא היה צורך למנות מומחה בתיק זה, לנוכח מינוי המומחיות על ידי בית המשפט האמריקאי. ראשית, בהתאם להוראת תקנה 258יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, מוסמך בית משפט לענייני משפחה למנות מומחה מטעמו לצורך הגשת חוות דעת בכל עניין הנוגע לדיני משפחה, אף ללא הסכמת בעלי הדין. שנית, כבר נקבע כי בית משפט הדן בהליך מכוח חוק אמנת האג נדרש להשתית את החלטתו על מסד נתונים, על תשתית עובדתית ועל ביסוס תיאורטי ואמפירי רחבים ככל הניתן וכי לעניין זה ישנה חשיבות רבה לחוות דעתם המקצועית של מומחים בתחום הרלוונטי באשר להיבטים הנוגעים לטובתו של הילד, ובכלל זה אלו הקשורים בחריגים המנויים באמנה, הגם שההחלטה הסופית בעניין זה נתונה בידי בית המשפט [ראו: בע"מ 5579/07 פלוני נ' פלוני, פסקה 18 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (7.8.2007); דנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 19 לפסק דינו של השופט א' גרוניס (לא פורסם, 5.4.2009); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 836-835 (מהדורה עשירית, 2009)]. לפיכך, לא נפלה כל שגגה בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, למנות מומחית לצורך בחינת התקיימותו של חריג "החשש החמור" הקבוע בסעיף 13(ב) באמנת האג, הקובע:
"על אף האמור בסעיף הקודם, אין הרשות השיפוטית או המינהלית של המדינה המתבקשת חייבת להורות על החזרת הילד, אם הוכיחו האדם, המוסד או גוף אחר המתנגדים להחזרתו כי -