לפני בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער מרכז (השופטת מ' ברנט) בעמ"ת 25812-04-11 שניתנה ביום 1.5.2011 (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי לנוער), בה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום לנוער ברמלה (השופט ז' ימיני) במ"ת 50199-11-10 שניתנה ביום 14.4.2011 (להלן: החלטת בית משפט השלום לנוער), בה נקבע כי המבקש ישהה במעצר בית ללא אפשרות לצאת ללימודים, ונקבע כי התיק יוחזר לבית משפט השלום שיכריע באפשרות ההקלה במעצר הבית של המבקש לאחר קבלת תסקיר פקיד סעד.
רקע עובדתי
1. לפי עובדות כתב האישום, ביום 22.11.2010 עת ישבו המתלונן וחברו (להלן: החבר) בחצר ביתו של החבר, זרק המבקש לעברם פרי אשר פגע בכתפו של החבר וניתז על המתלונן. בהמשך לכך, ירד המבקש מביתו כשהוא מצוייד במברג במטרה להתעמת עם המתלונן וחברו. כאשר נפגשו השלושה התפתח ויכוח במהלכו דקר המבקש את המתלונן בזרועו באמצעות המברג.
2. ביום 25.11.2010 הוגש כנגד המבקש, קטין יליד 1995, כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובצדו בקשה למעצר עד תום ההליכים במסגרתה הועלתה חלופה אפשרית שבבסיסה מעצר בית מחוץ לעיר מגוריו.
3. ביום 20.12.2010 הורה בית משפט השלום לנוער, בהסכמת הצדדים, על שחרור המבקש למעצר בית מלא בבית סבתו שמחוץ לעיר מגוריו ועל העמדתו בפיקוח שירות המבחן.
4. ביום 10.1.2011 הקל בית משפט השלום לנוער בתנאי מעצר הבית של המבקש בכך שאפשר את יציאתו בליווי אחד ממפקחיו לשם לימודים מספר ימים בשבוע. כן אושרה למבקש יציאה בימים אחרים בשבוע לשעות "התאווררות".
5. בדיון מעקב שהתקיים ביום 4.4.2011 עלה כי המבקש לא מימש את האפשרות שניתנה לו לצאת ללימודים. אי יציאתו של המבקש מביתו נבעה מחשש בני המשפחה לחייו, נוכח הירצחו של בן המשפחה היריבה עמה מסוכסכת משפחתו המורחבת של המבקש ונוכח הירצחו של בן משפחת המבקש עצמו. יצויין, כי בין האירוע בגינו עומד המבקש לדין לבין סכסוך זה אין מאומה. באותו הדיון הבהירו בני המשפחה כי הרוחות רגעו לאחרונה. לאור זאת ביקש בא כוח המבקש כי שירות המבחן ייפגש עם הקטין ומשפחתו וייתן המלצתו בכל הנוגע להקלות בתנאי מעצר הבית.
6. ביום 14.4.2011 נערך דיון בתנאי מעצר הבית של המבקש בו הובא לפני בית משפט השלום לנוער תסקיר שירות המבחן אשר יוצא מנקודת הנחה כי קיימת סכנה לשלומו של המבקש, אך לא מעריך אם הסכנה חלפה או לא. נוכח התסקיר, קבע בית משפט השלום לנוער כי עדיף לשמור על שלום המבקש מאשר על לימודיו, בייחוד כאשר המבקש יכול ללמוד בביתו. משכך, הורה בית משפט השלום לנוער כי המבקש לא יוכל לצאת ללימודים.
הליכים בפני בית המשפט המחוזי לנוער
7. על החלטת בית משפט השלום לנוער הוגש ערר לבית המשפט המחוזי לנוער, בעקבותיו התקיים דיון ביום 1.5.2011. בדיון טען בא כוח המבקש כי אין בסיס משפטי להרעה בתנאי מעצר הבית של המבקש והתבקשה השבת ההקלות בתנאי מעצר הבית, קרי אפשרות היציאה ללימודים ול"התאווררות" בפיקוח, בימים ובשעות קבועים.
8. בתשובה טענה המשיבה כי בנסיבות העניין, כאשר מתסקיר שירות המבחן עולה חשש לחייו של המבקש והמבקש הודה בעבירה המיוחסת לו, אין להתיר הקלות במעצר הבית. לעניין הבסיס המשפטי להחלטתו של בית המשפט המחוזי, טענה המשיבה, כי ניתן היה להורות על המעצר לאור סעיף 10ה(א) לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער שפיטה) בצירוף עם סעיף 3 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער טיפול והשגחה).
9. בתשובה לדברי המשיבה טען בא כוח המבקש כי חוק הנוער טיפול והשגחה אינו חל במקרה דנן נוכח היעדרה של עילת נזקקות, וממילא אין סמכות חוקית לעצור את המבקש במעצר הגנתי. עוד טען בא כוח המבקש כי שגה בית משפט השלום משקבע כי יציאת המבקש ללימודים מסוכנת יותר משהייתו בביתו ושגה בהנחתו כי המבקש יכול ללמוד בביתו.
10. בהחלטתו במעמד הדיון קבע בית המשפט המחוזי לנוער כי כדי שניתן יהיה להורות על נקיטת פעולה לפי סעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה יש לקבל תסקיר מפקיד סעד. משהדבר לא נעשה, וכדי להגן על שלומו של המבקש, הורה בית המשפט המחוזי לנוער כי התיק יוחזר לבית משפט השלום לנוער אשר יכריע בשאלה האם יש לאפשר את יציאתו של המבקש ללימודים לאחר קבלת תסקיר כאמור.
כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שלפני.
נימוקי הבקשה
11. לטענת המבקש - באמצעות בא כוחו, עו"ד שמעון לייבו - שגה בית המשפט המחוזי לנוער כאשר הורה על "מעצר הגנתי" תוך יצירת קונסטרוקציה משפטית חדשה, העושה שימוש בסעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה בצירוף סעיף 3 לחוק הנוער טיפול והשגחה. לטענת המבקש בנסיבות דנן אין מקור סמכות חוקית להורות על "מעצר הגנתי". בהקשר זה מדגיש המבקש, כי במסגרת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14), התשס״ח-2008, ס"ח 688 (להלן: תיקון מספר 14) נתן המחוקק דעתו להוראת ה"מעצר ההגנתי" שהייתה קבועה בסעיף 10(3) לחוק הנוער שפיטה, וביטלה כליל. לפיכך, טוען המבקש, פרשנותו של בית המשפט המחוזי להוראות חוק הנוער שפיטה וחוק הנוער טיפול והשגחה הנ"ל, הינה פרשנות מרחיבה שאינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק וכוונת המחוקק. משכך, נוכח חדשנותה של החלטת בית המשפט המחוזי לנוער ונוכח השפעותיה החורגות מעניינו הפרטי, יש לקבל את בקשת הרשות לערור, לדון בערעור לגופו ולקבלו.
12. סוגיה נוספת אשר חורגת מעניינו הפרטי של המבקש, ומשכך מצדיקה לגישתו מתן רשות לערור, נוגעת לעצם סמכותו של בית המשפט להורות על הרעה בתנאי המעצר מבלי שהוגשה בקשה לעיון חוזר על ידי מי מהצדדים.
13. אף לגופו של עניין טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בשלושה: בראש ובראשונה, כאשר קבע כי ניתן היה לשנות את תנאי מעצר הבית מבלי שהובאה לפני בית משפט השלום לנוער עמדתו של עובד סוציאלי, וזאת בניגוד למצוות החוק; שנית, בכך שנדרש להוראות חוק הנוער טיפול והשגחה וזאת בהעדר הליך נזקקות בעניינו של המבקש; שלישית, כאשר הרע את תנאי המעצר של המבקש מבלי שהמבקש הפר את האמון שנתן בו בית המשפט.
תגובת המשיבה