א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
2318-03
07/10/2007
|
בפני השופט:
ברון צפורה
|
| - נגד - |
התובע:
אהרון קצב
עו"ד יעקב קלדרון
|
הנתבע:
1. פסגות עד יבוא ושיווק בע"מ
2. עובדיה עזורי
3. דוד עזורי
4. פשה סטודיו לאופנה בע"מ
5. פשה גדעון
עו"ד יורם וסרצוג
עו"ד רחל פשר אייקנאר
|
| פסק-דין |
א.
מבוא:
בפני תובענה לצו מניעה קבוע, צו למתן חשבונות ולפיצוי כספי בסך של 500,000 ש"ח, שעילותיה מכוח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999, חוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981, פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979.
ב.
רקע:
התובע, אהרון קצב, הינו יצרן של מוצרי הלבשה לנשים. החל משנת 1991 עוסק התובע בעיצוב ובייצור של דגמי חולצות וחצאיות תחת שמו המסחרי:
FUNKIER. דגמי התובע נמכרים ברשת החנויות "ארצנו הקטנטונת" שבבעלותו וכן בחנויות הלבשה לנשים ברחבי הארץ.
הנתבע 5, גדעון פשה, הינו בעל זכויות והמנהל בעסק בשם "פשה- סטודיו לאופנה בע"מ", המייצר ומפיץ מוצרי הלבשה לנשים תחת השם המסחרי:
STUDIO PASHA. דגמי "פשה" נמכרים בחנות
STUDIO PASHA ברחוב שנקין בתל-אביב שבבעלות נתבעים 5-4 ובחנויות הלבשה לנשים ברחבי הארץ, שחלקן קיבלו זיכיון לשאת את השם
STUDIO PASHA.
הנתבעת 1, פסגות עד יבוא ושיווק בע"מ, הינה חברה פרטית שבבעלותה רשת חנויות הלבשה לנשים, שבה נמכרים, בין היתר, דגמי
STUDIO PASHA. הנתבע 2, עובדיה עזורי, הינו הבעלים של הנתבעת 1 ומי שמנהל אותה בפועל, ביחד עם הנתבע 3, דוד עזורי.
תביעה זו עניינה בחמישה דגמים אשר לטענת התובע הועתקו ממנו על ידי הנתבעים (סימון המוצגים להלן תואם לסימון שבסיכומי התובע);
הדגם הראשון הינו חולצה חשופת כתף בעלת כיווץ לאורך צידי הגוף אליו מחובר סרט כיווץ זהה, הידועה במסמכי התובע כדגם "
אמירה" (מוצג ב/1). הדגם הנטען כמפר מכונה אצל הנתבעים "
חולצת שרוולון כיווץ" (מוצג ב/2).
הדגם השני הינו חולצת פסים בעלת צווארון ומחשוף V, הידועה במסמכי התובע כדגם "י
עלון" (מוצג ג/1). הדגם הנטען כמפר מכונה אצל הנתבעים "
חולצת פסים וי גומי" (מוצג ג/2).
הדגם השלישי הינו חולצת פסים בעלת מחשוף V דו צדדי שבו הושחל שרוך גומי, הידועה במסמכי התובע כדגם "
נואבה" (מוצג ד/1). הדגם הנטען כמפר מכונה אצל הנתבעים "
חולצת פסים אלכסון" (מוצג ד/2).
הדגם הרביעי הינו חצאית א-סימטרית עם חתך במרכזה הידועה במסמכי התובע כדגם "
סרי" (מוצג א/1). הדגם הנטען כמפר מכונה אצל הנתבעים "
חצאית טריק" (מוצג א/2).
הדגם החמישי הינו חולצה חשופת כתפיים בעלת צווארון קולר הנסגר מאחור, הידועה במסמכי התובע כדגם "
לוסיאנה" (מוצג ה/1). הדגם הנטען כמפר מכונה אצל הנתבעים "
חולצת אופרה קולר" (מוצג ה/2).
ג.
טענות הצדדים:
התובע טוען כי הוא בעל זכויות הקניין הרוחני בחמשת הדגמים נשוא התובענה אשר עוצבו ויוצרו על-ידו. לטענתו, הנתבעים העתיקו, שלא כדין, את חמשת הדגמים של התובע, תוך שהם מפרים הלכות מסחר הוגן ומסבים לתובע נזקים. עוד טוען התובע, כי הוכיח הן את יסוד המוניטין והן את יסוד החשש להטעיה ועל-כן קמה לו עילת תביעה בעוולת גניבת עין. כמו-כן, לטענתו, בהתנהגותם כאמור עשו הנתבעים עושר ולא במשפט ואף עולו בהתערבות לא הוגנת, תיאור כוזב, גזל והטעייה.
הנתבעים כופרים בטענות התובע;
נתבעים 3-1 טוענים כי הם בקשר עסקי זה שנים עם הנתבעת 4, רוכשים ממנה מוצרים המיוצרים על ידה מתוך קולקציה אשר מוצגת בפניהם לפני כל עונה וכי אין להם כל יכולת לדעת אם מוצרים אלה, כולם או חלקם, מהווים חיקוי.
נתבעים 5-4 טוענים כי אין כל ייחודיות או מקוריות בדגמים נשוא התובענה וכי בשוק "אופנת הרחוב" הישראלי עיצוב הדגמים מושפע ומקבל השראה מהאופנה בחו"ל. כתוצאה מכך קיים דמיון רב בין הדגמים של כל מעצב ומעצב. לדידם, יש שוני בין דגמיהם לבין דגמי התובע. עוד טוענים הנתבעים, כי התובע לא הוכיח כי רכש מוניטין בדגמים וכי לא הוכח יסוד החשש להטעיה ומשכך לא הוכחה עוולת גניבת העין. לדידם, דווקא "סטודיו פשה" הוא שנהנה ממוניטין מוכר ויציב, בעוד שמותג האופנה של התובע הינו חדש יחסית ורק עתה מתחיל לבנות את המוניטין שלו. לשיטת הנתבעים, גם לא הוכחו בעניינינו יסודותיה של עילת עשיית העושר ולא במשפט, כמו גם של יתר העילות הנטענות.
ד.
דיון והכרעה:
התביעה כנגד נתבעים 3-1: