1. העתירה הנוכחית עניינה תקיפה של החלטה של המשיבים 1 ו- 2 בדבר סיום לימודיו של העותר בבית-הספר (בית ספר מוכר שאינו רשמי) המנוהל על ידיהם. אין מחלוקת שהעותר סיים את לימודיו בשנת הלימודים הקודמת, תשס"ו, בכתה ח', של "בית ספר נזירות" שברחוב עבאס 7, חיפה. בעלי הדין חלוקים בשאלה האם חייב היה העותר, כתנאי להמשך לימודיו בשנת הלימודים הנוכחית בכתה ט', להרשם לבית הספר התיכון שבניהול המשיבים 1 ו- 2, או שמשיבים אלה, אם חפצו בסיום לימודיו, היו צריכים לנקוט לגביו בנוהל הקבוע בחוזר מנכ"ל משרד החינוך (מהדורת אוקטובר 2002), שעניינו טיפול בהרחקה, העברה והוצאה של תלמיד מבית-הספר. ראו סעיפים 6 ו- 7 של חוזר זה, העולה בקנה אחד עם הוראות חוק הפיקוח על בתי ספר תשכ"ט-1969 והתקנות שהותקנו מכוחו.
2. אין מחלוקת שבענייננו לא ננקטו לגבי העותר ההוראות שבחוזר המנכ"ל שעניינם הרחקה של תלמיד ו/או הוצאתו מבית הספר. השאלה בפניי היא, בתמצית, אם אמנם מוטלת היתה החובה על המשיבים 1 ו- 2 ללכת בדרך זו. עמדת בא כוחם המלומד של המשיבים 1 ו- 2 שגם הפרקליטה הנכבדה, שהופיעה בפניי מטעם משרד החינוך, תומכת בה, היא כי מכיוון שמדובר במעבר ממסגרת של בית-ספר יסודי, המונה שמונה כיתות לימוד, למסגרת של בית ספר תיכון, המונה עוד ארבע כיתות לימוד, הרי שניתן היה להביא לסיום לימודיו של העותר בתום כיתה ח' (בקיץ 2006), ללא נקיטה בהליך של הרחקה הקבוע בחוזר המנכ"ל, אלא בדרך של הימנעות מרישום למסגרת של בית-ספר תיכון, החל בשנ"ל תשס"ז, מספטמבר 2006 ואילך.
3. לאחר עיון בתיעוד שהובא בפניי לאור הטענות ששמעתי בהרחבה בעל-פה מאת באי כוח בעלי הדין, אני סבור שראוי בנסיבות העניין לדחות את טענתם העיקרית של המשיבים.
4. אין ספק, שביסוד ההוראות הרלבנטיות של חוזר מנכ"ל משרד החינוך, כמו גם ביסוד הוראות החוק בעניין זה, עומדת התכלית של מתן אפשרות לבירור מלא לגבי כל החלטה המתייחסת להפסקת לימודיו של תלמיד אשר חוזר מנכ"ל משרד החינוך מתייחס אליו. נדרשת החלטה של המועצה הפדגוגית של המוסד החינוכי הרלבנטי. ניתנת אפשרות טעון לתלמיד הנפגע בפני ועדת שימוע של משרד החינוך ונקבע במפורש, כי רק לאחר תום הבירור באותו גוף, ניתן לבצע את ההחלטה בדבר ההרחקה בפועל. כל עוד לא הסתיים ההליך בפני הטריבונל המוקם על ידי משרד החינוך, לא ניתן להרחיק את התלמיד.
בענייננו אין זכר להליכים מהסוג הנדון. אין בפניי החלטה של המועצה הפדגוגית בעניינו של התלמיד. אין בפניי ראיה כלשהי לקיומו של הליך מסודר בעניינו, דהיינו הליך שבו הובאו בפני התלמיד ובפני הוריו הטענות המפורטות באשר לנימוקים בדבר הפסקת לימודיו תוך מתן אפשרות של תגובה עניינית לטענות אלה. אין בפניי ראיה לכך שהעותר הועמד על חומרת כוונותיו של המוסד החינוכי בעניינו ועל משמעות הדברים לגביו.
5. הטענה של המשיבים כאילו בשל מעבר ממסגרת חינוכית אחת לזו האחרת ניתן להביא להפסקת לימודיו של העותר, אשר חוק לימוד חובה עדיין חל עליו, אינה נראית לי. במקרה הנוכחי הציפיה הסבירה של כלל התלמידים הנרשמים בתחילת לימודיהם בבית הספר לנזירות היא שיוכלו לסיים את לימודיהם בתום 12 שנות לימוד במסגרת החינוכית העליונה של בית-ספר זה. השם הניתן למוסדות החינוך הוא אחד. האבחנה בין המסגרת החינוכית של התלמידים הלומדים בשמונה השנים הראשונות לעומת זאת הקיימת בארבע השנים המאוחרות יותר, היא מסגרת המוצדקת בוודאי מסיבות חינוכיות, אך שאינני רואה בה כל אבחנה של ממש לעניין המהותי של החלטה בדבר סיום הלימודים. מדובר, במקרה של ההחלטה בדבר סיום הלימודים תוך כדי הלימודים בבית הספר היסודי, או תוך כדי הלימודים בבית הספר התיכון, בהחלטה הרת גורל מבחינתו של התלמיד. בצדק קבע, לכן, חוזר מנכ"ל משרד החינוך הליך מיוחד וזהיר בעניין זה. לא יתכן להתעלם לחלוטין מהצד הדיוני שנקבע באותו חוזר ואשר בא לשמור על זכויות מהותיות חשובות ביותר, בתרוץ טכני של סיום הלימודים כתוצאה ממעבר ממסגרת חינוכית אחת למסגרת אחרת הנושאת את אותו שם, נעזרת באותם כוחות פדגוגיים ומשתמשת באותם עזרים ומבנים.
6. בא כוחם המלומד של המשיבים 1 ו- 2 הצביע בפניי על שורה של מחדלים מצד העותר. הוא הדגיש, שכבר לפני חודשים ידעו הוריו של העותר, שעמדת המשיבים 1 ו- 2 היא, שיש צורך ברישום נפרד לבית ספר התיכון וכן ידעו שהעותר בפועל לא נרשם למסגרת זו. עמדתו היא, לכן, שלכל המאוחר בחודש פברואר 2006 היו העותרים צריכים לנקוט בהליכים משפטיים. עוד הדגיש בפניי בא כוח המשיבים 1 ו- 2 את עמדת מחנכיו של העותר לפיה הוא פגע קשות במשמעת בבית הספר, וגם ציוניו, בזמן האחרון, ובניגוד לראשית דרכו בבית הספר, היו נמוכים.
7. אינני מקל ראש בטענות המשיבים 1 ו- 2. עשיתי מאמצים בישיבות הקודמות בבית המשפט (10.9.06, 12.9.06) להביא להסדר מוסכם בין בעלי הדין, כדי להימנע ממצב, שבו תלמיד מתקבל בבית ספר מכוח החלטות של בית המשפט. בסופו של יום התברר, שאין מנוס מהחלטה בעניין זה. אם אלה פני הדברים גם אין מנוס מקביעה, שגדולים ככל שיהיו חטאיו של העותר, לרבות של אלה שפעלו בשמו בכל הקשור לתחילת ההליכים המשפטיים, הרי אין הם שקולים כנגד ההליך הלקוי, שננקט במטרה להביא לסיום לימודיו.
8. מסקנתי בענייננו היא, שאם סברו המשיבים 1 ו- 2 כי ראוי להביא לסיום לימודיו של העותר בבי"ס המנוהל על ידיהם, הרי היו יכולים לעשות כן אך ורק בדרך הקבועה בסעיפים 6 ו- 7 לחוזר המנכ"ל. אין מחלוקת, שדרך זו
לא ננקטה. מכאן המסקנה, שאין תוקף להחלטה בדבר הרחקתו של העותר מבית ספרם של המשיבים 1 ו- 2.
אין אני מביע כל דעה באשר לשאלה מה צריכה היתה להיות ההחלטה אם היה ננקט הליך כזה, וגם אין אני מביע דעה בשאלה אם ניתן לנקוט הליך כזה בעתיד על סמך הארועים, שנטענו כלפי העותר בעתירה הנוכחית. משלא ננקט ההליך המתאים, בעינה עומדת מסקנתי דלעיל בדבר המשך לימודיו של העותר בבית הספר.
מכיוון שנשמעו טענות מאת בא כוח המשיבים 1 ו- 2 בעניין כיתת הלימוד בה צריך העותר ללמוד, וזאת במהלך הדיון בעל-פה היום, אציין למען הסדר, שטענות מסודרות בעניין זה
לא הובאו בפניי לאור העמדה של המשיבים 1 ו- 2, שהמשך לימודיו של העותר צריך להיות שלא במוסד המנוהל על ידיהם. מסקנתי בשלב הנוכחי היא בדבר העדר תוקף של ההחלטה בעניין הפסקת לימודיו של העותר, ומכיוון שלכל הדעות סיים העותר את לימודיו בכתה ח', הרי מבחינת בית-המשפט, ראוי שימשיך את לימודיו בכתה ט' של בית הספר בו למד עד היום.
9. במהלך הדיונים גם הובאה טענה בדבר חוב כספי של העותר למשיבים 1 ו- 2. אין בהערותי כאן כדי לגרוע מחובתם של העותרים לסלק לאלתר כל חוב כספי שלהם כלפי המשיבים 1 ו-2.
10. אני נותן בזאת איפוא את ההוראות המתבקשות כתוצאה מהמסקנות אליהן הגעתי לעיל. בשל האיחור בפנייה לביהמ"ש, בהתחשב בליקויים מצד העותר בהליך הנוכחי כפי שהבהרתי לעיל, וגם כדי להמנע ככל הניתן מהחרפת היחסים בין הצדדים, אינני עושה צו בדבר הוצאות.
11. המשיבים 1 ו-2 ביקשו ממני להורות על עיכוב ביצועה של ההחלטה. אינני יכול להימנע מהתחשבות בכך, שכבר חלפו ימים לא מעטים מאז תחילתה של שנת הלימודים. במצב דברים זה, השיקול העיקרי הוא שראוי, כי העותר ימצא במסגרת לימודית ללא דיחוי. אם תחליט ערכאת הערעור, כפי שמקווה ב"כ המשיבים 1 ו-2, הרי לא יהיה כל קושי לבצע את הוראותיה.
אני
דוחה איפוא את הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.
12. אני אוסר את פרסום שמו של העותר. בנתון לכך, אין מניעה לפרסום פסק הדין הנוכחי.
ניתן והודע בפומבי היום כ"ד באלול, תשס"ו (17 בספטמבר 2006) במעמד הצדדים(כל אחד מהנוכחים קיבל העתק הפרוטוקול במעמד השימוע).