הפרשי הצמדה וריבית על חובות מס רכוש מהווים שיעבוד ראשון על המקרקעין

עניינה של המחלוקת העיקרית מעמדם בנשייה של הפרשי ההצמדה, הריבית והקנס בגין איחור בתשלום, המתווספים לחוב מס רכוש של חברה בכינוס נכסים.

ביום 12/12/04 מונה לחברת ב.ס. השקעות בע"מ (בכינוס נכסים קבוע) (להלן: החברה), כונס נכסים קבוע (להלן: כונס הנכסים), מטעם בנק הפועלים בע"מ (להלן: הנושה המובטח), מכוח משכנתא בלתי מוגבלת בסכום לטובת הנושה המובטח על זכויות החברה במקרקעין, אשר נרשמה ביום 23/8/95. במסגרת הליכי הכינוס מכר כונס הנכסים את הנכס הידוע כגוש 11009 חלקות 56,54,52 (להלן: הנכס) בתמורה לסך של 1,000,000 דולר ארה"ב, לרבות תמורה בגין מתן אופציה, באופן ובנסיבות שפורטו בבקשה.

בגין הנכס החברה נותרה חייבת למנהל מיסוי מקרקעין ומס רכוש חיפה (להלן: המנהל) חובות מס רכוש, לרבות הפרשי הצמדה וריבית וקנסות בסכום כולל של 355,320 ש"ח, נכון ליום 2/12/07, בגין השנים 1996-1999, לפי הפירוט הבא: קרן המס - 125,819 ש"ח; הצמדה - 37,203 ש"ח; ריבית - 68,642 ש"ח; קנס פיגור בתשלום - 123,656 ש"ח.

כן נותרה חייבת חוב מס רכישה בגין מקרקעין אחרים הידועים כגוש 10878 חלקה 2 בסך של 184,660 ש"ח, נכון ליום 3/12/07. כן התברר שלחברה נותר חוב בגין מס שבח.

בשל החובות הנ"ל, ועוד קודם למינוי כונס הנכסים, פתח המנהל באמצעות כונס הנכסים עו"ד דוד לוי בהליכי הוצאה לפועל נגד החברה, לשם מימוש השעבודים לטובתו במסגרת תיק הוצל"פ 1-04-09277-17 וזאת, בין היתר, לצורך מימוש החלקות. פתיחת ההליכים הייתה כרוכה בהוצאות גבייה בסך 35,335 ש"ח נכון ליום 17/1/06.

מן הבקשה עולה כי בין כונס הנכסים למנהל נערכה התכתבות שעניינה מצבת חובות החברה למנהל. במסגרת ההתכתבות דרש המנהל מכונס הנכסים לפעול לפירעון חובות המס הנ"ל, הואיל ולטענתו חובות מס הרכוש ומס הרכישה  הרובצים על הנכס מהווים שיעבוד ראשון לפי סעיף 11א(1) לפקודת המיסים (גביה) (להלן: הפקודה) ובכך קודמים לכל חוב אחר החל עליהם (נספח ב' לבקשה).

במסגרת הבקשה טוען כונס הנכסים כי עליו לפרוע אך ורק את חוב קרן המס מקופת הכינוס, מכוח מעמדה כשיעבוד ראשון לפי הפקודה, ואילו יתר רכיבי החוב הנדרשים על ידי המנהל נכנסים לגדר נשייה רגילה הנדחית לעומת החוב לנושה המובטח.

מכאן המחלוקת העיקרית.

לאחר שהוגשו תגובות המנהל והכנ"ר לבקשה, לפי החלטותי, והתקיים דיון במעמד בצדדים, התרתי הגשת סיכומים בכתב.

לטענת כונס הנכסים, רק קרן חוב מס הרכוש מהווה שיעבוד ראשון לפי סעיף 11א(1) לפקודה, להבדיל מהפרשי ההצמדה,הריבית והקנס בגינה. כונס הנכסים מפנה לע"א 648/82 פקיד השומה לגבייה מיוחדת נ' ישראל גפניפ"ד לח(3), 813 (1984) (להלן: הלכת גפני) ולומד ממנו כי חוב מס המגיע לרשויות המס בדין קדימה הוא רק קרן החוב, ללא הפרשי ההצמדה והריבית, וזאת בניגוד לחוב רגיל שאינו בדין קדימה. לטענתו הוראות סעיף 33(ג) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961 (להלן: החוק) רלוונטיות אך ורק לצרכי גבייה מקום בו המנהל הוא הנוקט בהליכי גביה, ואינן רלוונטיות לגבייה באמצעות הפקודה. לדבריו התיקון במסגרתו חוקק סעיף 33(ג) לחוק (חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון מס' 18) התשמ"ה-1985, ס"ח 1135 תשמ"ה) לא בא לבצע שינויים מהותיים בהסדר הקיים, ואף הפסיקה המאוחרת לתיקון שבה ואימצה את הלכת גפני.

כונס הנכסים מבקש לפרש את החוק באופן צר, על רקע הפרשנות הנהוגה בדיני המיסים, ומתוך המטרה שהמחוקק מקדם - שמירת זכותו הקניינית של נושה מובטח, ולאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

לחילופין, מבקש כונס הנכסים שאנקוט פרשנות תקדימית, ושאקבע שחוב מס רכוש אשר נוצר לאחר רישום השעבוד על המקרקעין לא יזכה למעמד של שיעבוד ראשון לפי הפקודה. לטענתו מדובר בחוב סמוי מן העין החושף את הנושה המובטח לסיכון שאינו יכול להתגונן בפניו. בהקשר זה טוען כונס הנכסים באשר לחשיבות יכולת הנשייה של הנושה המובטח לשם קיום חיי מסחר תקינים ושוטפים.

לחילופי חילופין טוען כונס הנכסים שאין לכלול במסגרת השעבוד הראשון את רכיב הקנס אלא רק את רכיבי החוב המתמצים בשמירת ערכו הנומינאלי של החוב.

כונס הנכסים מוסיף וטוען באשר למעמד חוב מס הרכישה בגין המקרקעין אחרים, אלא שמסיכומי המנהל עולה שאין מחלוקת שחוב זה אינו זוכה למעמד של שעבוד ראשון. כן לא נטען על ידי המנהל באשר לעדיפותו מכוח סעיף 11א(2) לפקודה, ומשכך איני נדרשת כלל לשאלה זו.

מנגד טוען המנהל, שדינם של הפרשי ההצמדה והריבית והקנס המתווספים למס הרכוש - דינם כדין קרן המס, המהווה שיעבוד ראשון על המקרקעין. כך לפי הפקודה ולפי ההלכה. לטענת המנהל הוראת סעיף 33(ג) לחוק ברורה ומפורשת, ומעידה על בחירתו של המחוקק להסדיר סוגיה זו. לטענתו מטרת הפרשי הצמדה וריבית לשמור על ערך הכסף לאורך זמן, ומכאן הצדקה עיונית נוספת לעמדתו. זאת ועוד, לטענת המנהל בעניינינו אין מקום להחיל הלכות מתחום דיני חדלות הפירעון משום שעסקינן בנושה מובטח אשר בחר לממש בטוחתו מחוץ להליכי הפירוק. עוד נטען, שמכיוון שהבנק והמנהל שניהם נושים מובטחים, הם זכאים לקבל נשייתם באותם תנאים, ואם הבנק זכאי לקבל הפרשי הצמדה וריבית וכן ריבית פיגורים שדינה כקנס בנוסף לקרן החוב, כך גם זכאותו שלו, ובמיוחד לאור העדיפות הסטטוטורית לה הוא זוכה. המנהל טוען באשר לאי תחולתה של הלכת גפני על העניין לפנינו, על בסיס מספר אבחנות, שעיקרן שבאותו עניין דובר בהליך של פירוק, להבדיל מכינוס; שבאותו עניין דובר בחוב מס הכנסה, להבדיל מחוב מס רכוש; שבאותו עניין סויגה ההלכה ותחולתה רק מקום שאין הוראה ברורה אחרת, ובעניינינו ישנה; ומשום שעיקרון השוויון בין נושים בשמו נקבעה ההלכה מחייב דווקא קבלת עמדת המנהל.

עוד נטען שחוק פיסקאלי יש לפרש בהתאם לדיני הפרשנות הרגילים, ואין ליצור חזקה של פרשנות לטובת הנישום.

המנהל מבקש לדחות על הסף את טענתו החלופית של כונס הנכסים, לפיה יש לפרש את ההסדר באשר למס רכוש פרשנות חדשה המבטלת את העדיפות על פני נושה מובטח ראשון בזמן, משום שלא נטענה בבקשה עצמה ומשכך מהווה הרחבת חזית אסורה. לגופו של עניין נטען, שאין לפרשנות המבוקשת כל עיגון לשוני בחקיקה, והיא עומדת בניגוד להלכה הקיימת.

כאמור, טרם מינוי כונס הנכסים פעל המנהל לגביית חובו באמצעות עו"ד דוד לוי, אשר מונה ככונס נכסים לצורך מימוש החלקות בתיק הוצל"פ 1-04-09277-17. לאחר מינוי כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח נזנחו הליכי ההוצל"פ מטעם המנהל. לטענת המנהל פתיחת ההליכים הייתה כרוכה בעלויות שונות ובחיוב שכר טרחה, והוא עותר לקבלת החלק היחסי מהוצאות הכינוס שהוצאו לשם גביית חוב מס הרכוש. לשיטתו משום מעמדו של החוב כשעבוד ראשון, יש להעניק להוצאות גבייתו מעמד זהה, כהוצאות הכרוכות אחר החוב העיקרי, הנהנות מאותה קדימות. סה"כ הוצאות הכינוס בתוספת שכר הכונס עו"ד לוי מסתכמים ב- 34,934 ש"ח ולפי המנהל החלק היחסי שיש לשייך למימוש חוב מס הרכוש הוא 36% מהסכום הכולל, ועומד על 12,576 ש"ח. סכום זה עותר המנהל לקבל במעמד של שעבוד ראשון.

הכנ"ר מצטרף לעמדת כונס הנכסים בהסתמכו על הלכת גפני. לטענתו רק קרן החוב זוכה לדין קדימה, בעוד שדינם של הפרשי ההצמדה, הריבית והקנסות להשתלם במעמד של נשיה רגילה.